ביום שנטע ברזילי חגגה בתל־אביב את גאוותו של השונה הגיש רני רהב תביעת דיבה נגד עיתונאי הארץ, חיים לוינסון, שכנראה טעה לחשוב שרהב החנה את רכבו במקום אסור והזדרז לפרסם שהוא "חזיר חניה".
לוינסון הוא כותב שנון, ובחירת מילים היא מקצועו. הוא לא קרא לרהב "עבריין חניה" או "מסיג גבול ארור", אלא בחר בגידוף המשעשע את הקורא בדו־המשמעות שבו: הוא מייחס לרהב חוסר התחשבות בסביבה, ובו בזמן לועג למראה גופו. בכך משמר לוינסון מסורת רטורית עתיקה של לעג לגופו של היריב.
קיקרו מדווח ב"על הנאום" על מפגש פסגה שנערך ברומא בשנת 91 לפני ספירת הנוצרים בהשתתפות שלושה מגדולי האוראטורים של הדור – מארקוס אנטוניוס, לוקיוס ליקיניוס קראסוס וגאיוס יוליוס קיסר סטראבו (אביו של יוליוס קיסר) – שדנו בערכה של אסטרטגיית הוויכוח הזאת. החיסרון, טען גאיוס יוליוס קיסר, הוא החשש ממראית עין של מוקיונות. כדוגמה לכך הביא את אפיוס קלאריוס, שאמר לפי המדווח לגאיוס סקסטיוס, שהיה שתום עין: "אסעד אצלך, שכן אני רואה אצלך מקום אחד פנוי". גם אם החידוד הזה מצחיק יותר בלטינית, גאיוס יוליוס קיסר התנגד בחריפות לשימוש בו מחמת פגיעתו בכל בעלי העין האחת.
לא הייתה זאת הפעם הראשונה שרהב נתקל בהתייחסות כזאת. כשגבי גזית וישראל גודוביץ, למשל, ביקשו בתוכנית רדיו למתוח ביקורת על מה שתפסו (גם אז בטעות) כהתנהלות שלו בייצוג לקוח, הם כינו אותו "יח"צן שמן וטיפש". מתברר שמפגעי אקולוגיה סגנונית כמו אפיוס קלאריוס, גזית, גודוביץ ולוינסון לא פסו מן הארץ.
כמובן, יש קשר בין העובדה שחיים לוינסון מגדף את רהב כ"חזיר" ובין ההטרדה המינית הפומבית שספגה ממנו בעבר אשת תקשורת ידועה. כזכור, לוינסון פרסם בעבר מעין טור, שכתיבתו יוחסה באורח פרודי לאשת התקשורת, ובו תיאר אותה מתכננת שיחה עם בנה (האמיתי, לא הבדיוני!) בן התשע, שבה "האמא המופלאה שלו תספר לו איך אבא שלו מכניס את ה… שלו לתוך המאחז שלה".
יש קשר דומה בין גידופיו של גזית את רהב ובין העובדה שכינה את החרדים בשידוריו "עלוקות, תולעים ופרזיטים", וכן טענותיהן של נשים אחדות כי תקף אותן מינית. מיזוגניה, שנאת זרים ולעג לאנשים על תכונותיהם הגופניות הם הרי גילויים שונים של אותו הלך רוח. גזית, גודוביץ ולוינסון הם ממין האנשים שנטע ברזילי נתקלה בהם, למרבה הצער, בילדותה: כאלו השואבים סיפוק סדיסטי, אישוש לתחושת העליונות שלהם או מזור לתחושת הנחיתות שלהם, מהתעמרות בשונה או בחלש.
רני רהב הוא בן גילם של הוריה של נטע ברזילי. מסתמא, הוא רגיש פחות ומנוסה יותר. דבר חשוב הוא יוכל ללמד את נטע ברזילי מניסיונו: הבריונים מבית הספר בהוד־השרון לא נעלמו, הם מציקים עכשיו למישהו אחר. תוכלי להגיע לפסגת ההצלחה, לזכות בתהילה כיוצרת או להקים חברה מצליחה בתחומה בישראל, ומדי פעם תיתקלי בהם ברחוב, בטוקבקים, בפייסבוק, בטורי דעה ובשידורי רדיו. הם עדיין קוראים לילד השמן של הכיתה ״חזיר״ ולשכן הדתי ״תולעת״, ולאחר מכן מנשקים מישהי על שפתיה בהפתעה או משתעשעים בתיאור חדירה היפותטית לאיברי המין של מישהי אחרת. וכשתיתקלי בהם, נטע, תנהגי כמלכה ואל תמחלי על כבודך.
לעולם אל תשכחי, וונדרוומן, שאת בת־אל, ושהוא עוד יתחרט.
פרופ' רון שפירא הוא נשיא המרכז האקדמי פרס (רני רהב משמש כדובר המרכז)
