השבוע התברר שההבדל בין החלטה לגיטימית במסגרת מדיניות אכיפה על עבירות תכנון ובנייה, ובין מכירת חיסול של המדינה למועצת השורא של האחים המוסלמים, עומד על עשרים מטרים בלבד.
עוד משנת 2016 גופי האכיפה בנגב לא הורסים מבנים קלים שנבנים בפזורה הבדואית הלא מוכרת, כשמדובר בבנייה קלה וצמודה למבנה קיים, בגודל של עד חמישים מטרים. המבנים הללו נבנים בדרך כלל על ידי זוגות צעירים שמבקשים להתגורר בסמוך למשפחתם, בפזורה שעדיין לא הוסדרה. בהתחלה גופי האכיפה ויתרו על ההריסה רק לצעירים ששירתו בצה"ל, אך בשלב מסוים, כשהשר עמיר פרץ נכנס לתפקידו כשר האחראי להתיישבות הבדואית בנגב, הוויתור הוחל על כלל הפזורה.
השבוע פורסם שמפלגת רע"ם הצליחה לשנות מעט את המתווה המדובר, ומעתה המבנים החדשים שייבנו בצמוד למבנים הקיימים בפזורה, יוכלו להתפרס על שבעים מטרים במקום חמישים. ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שהמתווה התקיים כבר בתקופתו, כאמור עד חמישים מטרים, הכריז שמשמעות השינוי היא "מסירה סופית של הנגב לידי האחים המוסלמים".
אין סיבה לשמוח על השינוי במתווה, שמגדיל את מספר המבנים הלא חוקיים, אבל ברור גם שההתבטאות של נתניהו בנושא, כמו גם פוליטיקאים אחרים בימין, היא עוד אמירה היסטרית וחסרת פרופורציות בסדרת התבטאויות שכל מטרתן היא לזרוע תבהלה מיותרת בקרב הציבור שרובו לא מכיר את המציאות בשטח.
אכיפת החוק חייבת להתחיל בתוך היישובים הבדואיים, מבלי להמתין שהאלימות תזלוג לכבישים וליישובים היהודיים
בסופו של דבר, כל מתווה כזה או אחר של מדיניות אכיפה נמדד במבחן ההריסה בשטח, וכאן מעניין לגלות שדווקא בתקופת הממשלה הנוכחית יש הרבה יותר הריסה של בנייה בדואית בלתי חוקית בנגב. בשנת 2021 חלה עלייה של 16% בהריסות בנגב ביחס לשנת 2020. יותר מ־3,000 מבנים נהרסו, מתוכם 450 בתי מגורים, והשאר מבנים ששימשו לחקלאות ולצרכים אחרים. לתשומת ליבם של כל הטוענים שאין הריסות בפזורה הבדואית.
עם זאת, צריך להודות ביושר שגם הממשלה הנוכחית, כמו ממשלות נתניהו, כנראה לא תביא בשורה משמעותית בתחום ההסדרה של הפזורה בנגב. אומנם הממשלה כבר אישרה הסדרה של שלושה יישובים, אבל ספק אם תצליח לבצע את ההסדרה הזו ולהסדיר יישובים נוספים, מכיוון שכל הסדרה אמורה להיות כרוכה גם בוויתורים כואבים מצד האוכלוסייה הבדואית, שכנראה לא יתרחשו כל עוד רע"ם היא לשון מאזניים בממשלה.
גם ברגבים מבינים
קראתי לאחרונה את ספרו החדש של מנכ"ל עמותת רגבים מאיר דויטש, "בדואיסטן". זה ספר חשוב, שכל מי שסוגיית הבדואים מעניינת אותו צריך לקרוא ולהתמודד עם הנתונים שהוא מביא, גם אם בתחומים מסוימים הוא לא נותן תמונה מלאה. כשהוא מתייחס למשל לרשויות הבדואיות וטוען בצדק שהן זוכות לתמיכה ממשלתית בהיקף גבוה חרף גבייה נמוכה של ארנונה למגורים, דויטש שוכח לספר שלרשויות הללו אין כמעט שטחי תעשייה שאמורים לספק הן מקומות תעסוקה לתושבים והן ארנונה ששווה הרבה יותר מארנונה של משקי בית, שכידוע אינה מכסה את ההוצאות לתושב.
כדאי במיוחד לקרוא את הפרק האחרון בספר, שבו דויטש פורס את חזונו לעתיד הנגב. הוא מציע בצדק שמדינת ישראל תגבש מפה עתידית, ובה יוגדרו כוונות המדינה לפיתוח הנגב בכל התחומים, ובין השאר יופיעו בה היישובים הבדואים הנוכחיים והעתידיים. דויטש מציע להסדיר את הפזורה ביישובים שיוקמו על אדמות "נקיות" – הן מתביעות בעלות של תושבים בדואים, והן מפזורה קיימת. הנגב יחולק למרחבי הסדרה תחומים, ובכל מרחב ייבחן הצורך בהקמת יישובים נוספים. בעדיפות ראשונה קורא דויטש להרחיב את היישובים הבדואיים הקיימים ולהעביר אליהם את תושבי הפזורה, תוך הגדרת פרקי זמן ברורים לחתימת הסכמים ולפינוי. לצד זאת הוא מציע להקים עיר חדשה ועל־שבטית עבור החברה הבדואית, מהלך שכבר מקודם על ידי הממשלה הנוכחית, שתהיה מיועדת עבור בדואים שאינם מעוניינים לחיות עם השבט שלהם. בפרק זה דויטש גם מודה שבחלק מהיישובים הבדואיים השירותים הניתנים הם ברמה בלתי מספקת, ובחלקם המדינה לא מצליחה להקים תשתיות נאותות.
חלק מאנשי הימין אולי ישפשפו את עיניהם כשיקראו את הפרק האחרון בספר של דויטש. הם יתפלאו לגלות שגם בתנועת רגבים יודעים שהבדואים לא הולכים לשום מקום, ושבמסגרת הסדרת הפזורה גם הם מציעים להקים עבורם יישובים חדשים. מי שמקשיב רק לשיח הפוליטי עלול לחשוב שאנשי רגבים מתנגדים לכל הסדרה. רק השבוע למשל הם הוציאו הודעה ובה תקפו את הממשלה על הקמת יישובים חדשים להסדרת הפזורה, ציינו שהממשלה הנוכחית כבר אישרה את הקמתם של חשם־זנה, עבדה ורחמה, והגדירו את כל המהלך כהלבנת ההשתלטות הלא חוקית על הנגב.
ההודעה הזו הייתה מוזרה. הרי רק לפני חצי שנה בירכה רגבים על החלטת הממשלה שאישרה את הקמת חשם־זנה, עבדה ורחמה, החלטה שהם היו שותפים פעילים בניסוחה. בהודעה לתקשורת הם כתבו אז: "אם התוכנית הממשלתית תיושם במלואה, על המקלות והגזרים שבה, היא תהווה סיכוי להצעדת הנגב לעתיד טוב יותר ולהחזרת קרקעות לידי המדינה". השאלה היא למי עלינו להאמין – לרגבים של חודש נובמבר, שהביעו שביעות רצון מהחלטת הממשלה, או לרגבים של חודש מאי, שמכנים את אותה החלטה "הלבנה של השתלטות לא חוקית".
לצד הסדרת הפזורה, דויטש כותב בספרו על הצורך הדחוף בהגברת אכיפת החוק בחברה הבדואית. בין השאר הוא מזכיר את תופעת הנשק הבלתי חוקי, קורא לקיים מבצע לאיסופו, להגיש כתבי אישום נגד אלו שלא ימסרו את נשקם ובאופן כללי ליצור הרתעה ממשית נגד גופי הפשע המאורגן.
שנה לאחר אירועי שומר החומות שהורגשו היטב גם בנגב, אפשר לציין שמורגשת יותר פעילות משטרתית בשטח, אבל היא עדיין אינה מספקת, בעיקר בגלל מחסור חמור בכוח אדם.
רק השבוע הושלכו אבנים לעבר אוטובוס בקו באר־שבע־דימונה, הונח מחסום אבנים על מסילת רכבת, צעירים בדואים תקפו והשליכו מוט ברזל לעבר תושבים בשכונה ג' בעיר, וזוג מטיילים הותקף באזור חצרים. בהקשר הזה צריך לומר שאכיפת החוק חייבת להתחיל מטיפול באירועי אלימות וירי בתוך היישובים הבדואיים, מבלי להמתין שהאלימות והירי יזלגו החוצה לכבישים וליישובים היהודיים. המציאות האבסורדית כיום היא שחייו של תושב הפזורה הבדואית בטוחים יותר משל תושב יישוב בדואי מוכר. אם המדינה רוצה לזרז את הסדרת הפזורה, היא חייבת לשפר גם את הביטחון האישי בתוך היישובים הבדואיים הוותיקים.
