שווייה של חברה עסקית נמדד לרוב על פי מצבה הכלכלי, ההכנסות שלה והעתיד שהמשקיעים נוטים לצפות לה. כאשר מניה של חברה נסחרת בבורסה בשווי גבוה מדי ביחס לפרמטרים הללו, היא נמצאת למעשה בהערכת שווי מוגזמת. כשחברות רבות בתחום מסוים זוכות להערכות שווי מוגזמות, מדובר ב"בועה". וסופה של בועה, בדרך כלל, להתפוצץ.
היינו בסרט הזה בשנת 2000. פריצת האינטרנט לחיינו באותן שנים הביאה לפריחה של חברות אינטרנט וטכנולוגיה שקמו בזו אחר זו והחלו לגייס כספים ממשקיעים. כשחלקן החלו להימכר בסכומים אדירים, המשקיעים נהרו בהמוניהם ולאו דווקא הכבדים שבהם; גם משקי בית גירדו חסכונות. כולם רצו ליהנות מהחגיגה, כאשר שווי החברות בבורסה מזנק בעשרות ומאות אחוזים תוך זמן קצר.
החברות הללו היו שוות הון על הנייר, אף שעדיין לא הרוויחו אפילו דולר אחד. לחלקן לא הייתה אפילו תוכנית עסקית ברורה. מה שכן היה ברור הוא שה"תיקון" יבוא, והאוויר יֵצא מהבועה, שהרי אין שום היגיון כלכלי במה שקורה, אבל עד אז כולם הוקסמו מהעליות והעדיפו להתעלם. יום בהיר אחד זה קרה. בועת הטכנולוגיה (המכונה "בועת הדוט־קום") התפוצצה. השוק צנח, חברות איבדו תוך זמן קצר יותר מ־90% מערכן. וכמובן, מיליוני משקיעים הפסידו את כספם.
התקופה האחרונה מזכירה לנו נשכחות. זה אומנם לא בדיוק אותו דבר, משום שכן הופקו לקחים, בעיקר בהיבט הרגולטורי, מההפקרות המוחלטת שאפיינה את סוף המילניום הקודם, אך עדיין יש לא מעט מאפיינים דומים.
במהלך השנתיים האחרונות התחוללה תנופה אדירה של חברות טכנולוגיה שהונפקו בבורסה (בעיקר בנאסד"ק). חלקן חברות שעדיין לא מכרו אפילו מוצר אחד, והונפקו לפי שווי של מיליארדי דולרים כל אחת. זוהי אומנם תופעה עולמית, אך היא בולטת אצלנו. האינפלציה העולמית שמרימה ראש, והריבית העולה בעקבותיה – הנחיתו את שערי המניות לקרקע.
לחלק מאנשי תעשיית ההייטק, שראו בעצמם כול־יכולים, לא תזיק קצת צניעות ומחשבה מעמיקה
22 חברות הטכנולוגיה הישראליות שהונפקו במהלך השנה שעברה ישירות בבורסה או באמצעות חברות שלד בורסאיות (spac) ונסקו לגבהים בוול־סטריט, נסחרות כיום מתחת למחיר ההנפקה. מדובר במחיקה של יותר מ־34 מיליארד דולר משוויין. מאנדיי, למונייד, איירון־סורס, טאבולה ורבות אחרות, ירדו בכ־60-70 אחוזים מתחילת השנה. וכשהאוויר יוצא מהבועה, גם חברות גדולות ומבוססות סופגות מכה. כך גם ענקיות הטכנולוגיה הוותיקות כמו מייקרוסופט, גוגל, אנבידיה ואחרות ספגו ירידות חדות, אם כי לא באותה עוצמה כמו החברות הצעירות. ההשלכות הן לא רק על כספי המשקיעים. בארה"ב יש כבר חברות שנסגרות ובעיקר מפטרות או לפחות מקפיאות גיוסי עובדים, וזה כנראה יגיע גם אלינו.
העיתונות הכלכלית בישראל הרבתה לכתוב בשנה האחרונה על הביקוש המטורף לעובדי ההייטק, על הצעות השכר המפנקות ועל "ציידי הראשים" שמנסים לפתות עובדים לערוק מחברה אחת לאחרת. בקרוב חלק מהעובדים הללו יחזיקו חזק בכיסא, בתקווה שהגל הנוכחי לא יטלטל את מקום העבודה שלהם.
מה אנחנו למדים מכך? שבועות סופן להתפוצץ, ומי שהשקעותיו נישאות על אוויר חם נמצא בסיכון גדול. לחלק מאנשי תעשיית ההייטק שראו בעצמם כול־יכולים, לא תזיק קצת צניעות ומחשבה מעמיקה.
ועוד משהו: ענף ההייטק, שמקבל כעת חבטה הפוגעת גם בציבור הרחב, ימשיך להיות הקטר של המשק למרות הכול. זוהי עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה. ובכל זאת, ועם כל הכבוד, התקופה הזו מחדדת דווקא את נחיצות העובדים שאינם קשורים להייטק (שהם הרוב כמובן), וכמה חשוב לחזק גם אותם.
חובות הנישואים
בשעה טובה הגיעה עונת החתונות. הזוג הצעיר שמבקש למסד את הקשר שלו, ושבדרך כלל מתנסה לראשונה בחייו בניהול פרויקט מורכב ומשמעותי, מתמודד עם שלל אתגרים. החל מאופי המיקום – אולם, גן, חוף ים או יער – דרך סגנון המוזיקה, הצילום, בחירת המנות, תאורה והגברה, ועד שמלת כלה, הזמנות והרשימה עוד ארוכה.
זוג שאני מכיר עומד להינשא בעוד חודש. שניהם עובדים, וגם ההורים הבטיחו לסייע. הם נערכו לאירוע המרגש זמן רב, בחנו את ההוצאות, ערכו השוואות והתמקחו על המחיר מול שלל נותני השירותים ביום המיוחל. סיכום הביניים שלהם מראה כי העלות הכוללת של הוצאות החתונה עד כה מגיעה ליותר מ־140 אלף שקל. וזוהי כמובן רק התחלת הדרך. הזוג צריך לדאוג לעצמו לדירה (בשכירות), להוצאות שוטפות של משק הבית ועוד.
ערב פרוץ הקורונה גלגלה התעשייה הזו יותר מ־15 מיליארד שקל בשנה, עם עלות ממוצעת של יותר מ־130 אלף שקל לחתונה. לעיתים נראה כי בחיפוש אחר ההצעה הכי מיוחדת והכי חדשנית, כל השיקולים הכלכליים מתגמדים. הרצון להקסים את האורחים ולהותיר אותם ללא מילים גורם לפעולות לא מחושבות עד כדי הגזמה. כבר בשלב הצעת הנישואים אנו רואים זוגות המוציאים סכומים עצומים רק כדי להרשים.
לפחות אצל חלק מהזוגות לא מוגזם יהיה לומר שמרגע ההחלטה על איחוד ממוסד ועד ספירת הצ'קים ביום שלמחרת, ההתעסקות היא בעיקר במחשבה כיצד לאתגר את המוזמנים ואיך לספק את כל רצונותיהם של שני הצדדים. שלל עצות והמלצות מחברים ומכרים, מעצימות עוד את אפשרויות השדרוג הבלתי נגמרות.
מחיר הפתיחה של החיים הזוגיים הפך כה יקר (מבחירה), עוד הרבה לפני הטענות (המוצדקות) על אינפלציה גואה ויוקר המחיה. לא נדיר למצוא זוגות טריים שמתחילים את החיים עם חובות, כאלה שעם קצת מחשבה וטיפה צניעות היו יכולים להתחיל עם 50 אלף שקל ביד, מבלי לגרוע מעוצמת השמחה וההנאה. אי אפשר גם להתעלם מכך שחובות וקשיים כלכליים הם בין הגורמים לערעור חיי הזוגיות – כך על פי לא מעט מחקרים שנעשו בנושא.
אז עם כל הסימפטיה לקשיים שחוו בעלי האולמות וכל אנשי תעשיית החתונות בצל הקורונה, בשנתיים האחרונות למדנו שאין שום קשר בין עוצמת השמחה והחוויה להשקעה הממונית באירוע. מי שזכה להשתתף ב"חתונת קורונה" בתקופה הזו, ראה במו עיניו את היצירתיות והמקוריות ובעיקר את העוצמות הגדולות של השמחה שעלו על כל שדרוג כזה או אחר. גם כעת, לאחר שהמגבלות הוסרו וחזרנו לשגרה, כדאי לזכור את זה היטב. מזל טוב.
