השבוע הזמינו אותנו מבית הספר של העולל לפעילות ל"ג בעומר קצת לפני ל"ג בעומר. הפעילות כללה מעגל תיפוף על פחים, ריקודי מעגלים ופיצות. בדיוק כמו בר כוכבא, אני מניח, שהיה ידוע ביכולות התיפוף שלו ובאהבתו להורה ולמוצרלה. בבית הספר שלי מעולם לא הייתה "פעילות ל"ג בעומר". אתם יודעים למה? כי אין דבר כזה. יש מדורה. אם אתה קורא לזה "פעילות ל"ג בעומר", כנראה זה לא מה שילדים אמורים לעשות בל"ג בעומר.
אין דבר שחצני ופטרוני יותר מהשטות הזאת של ראשי ערים בישראל שהחליטו להציל את כדור הארץ באמצעות הפסקת מנהג המדורות. אתם קולטים? יערות גשם שלמים נכרתים באמזונס, מכליות נפט מתבקעות במפרץ מקסיקו, נפיחות של עדרי בקר באוסטרליה מפוצצות את האוזון בגזי חממה – אבל ראש עיריית רמת־גן וראש עיריית גבעתיים יצילו את העולם באמצעות הפסקת מנהג המדורות.
ברמת־גן היו שתי מדורות מרכזיות של העירייה. לא ברור לי מי גנב עצים מאתרי בנייה בשביל העירייה, מי הסתובב בשביל העירייה ברחבי העיר עם עגלה של סופר וחיפש עצי הסקה זנוחים בחצרות, ומי סגר עם כל תושבי רמת־גן על התמונה שתישרף באש. איזו מין חווית ל"ג בעומר זאת אם אתה לא קם מבוהל בבוקר ויורד למטה לבדוק שהחלאות מד'2 לא כיסו לכם את הבור?
לקחתם לעולל את ל"ג בעומר, ואני מתכוון להחזיר לו.
אש על הפנים
כי ל"ג בעומר זה להישבע שנשארים ערים עד הבוקר עם חברים, ואז למות ללכת הביתה ב־11 אבל להישאר ליד האש גמורים עד שתיים בלילה כי נשבענו שנשארים עד הבוקר, ואז לשכנע אחד את השני ששתיים בלילה זה גם בוקר ואפשר כבר ללכת.
כי ל"ג בעומר זה להפוך פתאום למהנדס, שיודע להרים פירמידת עצים מפוארת עם זוויות ומפלסים, ואז לראות שהכיתה ליד סידרה פירמידה יותר טובה, לפרק את שלך ולהעתיק מהם.
כי ל"ג בעומר הוא חג מגניב עד כדי כך שהאיום הכי חמור שאתה יכול להטיח במישהו שאתה רוצה לאיים עליו כילד הוא "אתה לא עושה איתנו ל"ג בעומר".
כי ל"ג בעומר לילד ישראלי הוא הפעם הראשונה שההורים מסכימים שתעשה משהו שהוא במפורש "מסוכן". אני זוכר את התחושה הזאת של המדורה הראשונה שלנו לבד. חשבתי לעצמי: ההורים שלי מטורפים, הם אשכרה מרשים לי ולעוד כמה חברים מהכיתה להיות לבד עם אש.
כי ל"ג בעומר זה להפוך למתמטיקאי, שמסתכל על ערימת עצים ויודע בדיוק באיזו שעה ייכנס כל אחד מהם למדורה, ואשכרה לנהל ויכוח עם גולן מהכיתה אם צריך להכניס את משטח העץ בהתחלה או לשמור אותו לעשר.
כי ל"ג בעומר הוא ההזדמנות הראשונה בחיים לאכול פחם עם קצת תפוח אדמה בתוכו. רבאק, מבטלים לי מדורות של חג עתיק יומין אבל בכל מסעדה בתל־אביב שמים "תפוח אדמה מדורה" בתפריט.
כי ל"ג בעומר הוא החג היחידי שאתה מתכונן אליו חודש לפני כן, אבל לא בקטע מנדנק של הניקיונות לפני פסח, אלא בקטע פראי, עתיק, שמחזיר אותך מחיי הנוחות שלך כילד בעפולה לחיים שבטיים של כנופייה אכזרית שבוזזת את העיר מכל מוצרי העץ שלה.
עצי אחיתופל
כי ל"ג בעומר זה לזרוק פחית שימורים למדורה, לחכות שהיא תתפוצץ, וכילד לחשוב לעצמך שאשכרה עשית משהו מסוכן ברמה של בנג'י.
כי ל"ג בעומר זה לחזור הביתה לפנות בוקר מסריח מכל נקודה בגוף כולל המרפק, ואז להיזרק במיטה כי אתה גמור ולדאוג שבחודשיים הקרובים יהיו בבית סדינים עם ריח של מדורה שלא יוצא גם בכביסה.
כי ל"ג בעומר זה לחפור בור. מתי לעזאזל יצא לילדים שלנו לקחת מעדר ולחפור בור? הם אפילו לא יודעים מה זה מעדר. מתי הם בכלל אמורים להשתמש במעדר? וזה לעלות הביתה בבהלה כי בטעות הנפת את המעדר גבוה מדי וסידרת לעצמך פֵּנְס במצח. בלי שמות. קרה למישהו שאני מכיר.
כי ל"ג בעומר זה להפסיק להתבכיין על זה שכל היום הילדים שלנו במסכים ואשכרה לשלוח אותם לטבע הפראי של עפולה או קריית־אונו לחטוב עצים או לפחות לגנוב אותם. עד שיש חג שמונע מהילדים שלנו להסתפק במסך אנחנו מבטלים להם את המדורות.
כי ל"ג בעומר הוא אשכרה החג היחיד שלנו שמבוסס על גיבור, עם שיר אחד מרכזי שכל כולו "הוא היה גיבור". עד שיש גיבור, תנו לנו להדליק קצת אש.
כי לפני שנה נסעתי עם הילדים למדבר והדלקתי להם מדורה וסידרתי את העצים בפירמידה קטנה, ונזכרתי איך ניצחנו בקרב ההוא בכיתה ו' בין שתי קבוצות שעשו שתי מדורות וכולם רצו שאיציק יעשה אצלם, אבל בסוף הוא החליט לעשות איתנו כי איתנו הכי כיף. וגם כי הבטחנו לו שהוא יהיה המלך של המדורה. לא ידענו בדיוק מה זה אומר, אבל זה הספיק לו גם בלי הגדרת תפקיד מפורטת.
כי ל"ג בעומר הוא חג של פעם, ואם לא היו מדורות ברמת־גן, אז כמו בכל שנה בטח לקחתי את העולל לבני־ברק, ועברנו שם בין המדורות ואמרנו שלום. ועלינו לנקודה הכי גבוהה בעיר כדי לראות עשרות מדורות, וחזרנו הביתה מסריחים ומאושרים. אומנם פגענו באקלים ליום אחד אבל בחייאת דינכ, הג'יפים והסטייקים והמזגנים שלכם לא בדיוק מועילים לו.
ל"ג שמח לכולם, וניפגש שוב כשיחליטו לבטל את החנוכיות.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
