בתוך הכאוס, המהומה והחרפות נגד נפתלי בנט וממשלתו ולצד דברי הקילוסין המורעפים על נתניהו וחבורתו – נשכחו דמויות חשובות אחרות בסיפור הקמתה של הממשלה. נשכחו "הזכים והטהורים".
הבה ניזכר: בשעתו, כשקבוצת נתניהו עמלה על הכללת רע"ם בקואליציה, חסם בצלאל סמוטריץ' את המהלך בגופו. לא הועילו הלחצים ופסקי ההלכה מטעם הרבנים טאו ואליהו. כן, כדי לאפשר הקמת ממשלה בראשות נתניהו הכשירו הרב טאו והרב אליהו את החיבור לרע"ם. לא הועילה אפילו הסכמת איתמר בן־גביר שלפיה "בצוק העיתים ובתנאי ואם וכו' – אפשר יהיה לחבור לרע"ם". אלא שאז התבררה האמת העצובה: מעשהו של סמוטריץ' לא היה לשמה. איך יודעים? פשוט מאוד: מאז ועד עצם השבוע הזה הוא מונע בגופו הקמת "ממשלה יהודית על מלא", שיכלה לתפקד נפלא לו רק היו סמוטריץ ושות' מסכימים למלא את מקומה של רע"ם בקואליציה.
קשה להבין מדוע הם העדיפו להיות חיילים בפלוגות נתניהו שאותו כה הרבו לבקר בעבר. איך נשכח את תמונת אורית סטרוק רצה אחרי נתניהו, פוכרת ידיה בייאוש, משהתברר לה שאומנם כבודו הגיע לחברון אחרי שנים שלא עשה כך, אך רק במסגרת קמפיין הבחירות, לא כדי להרחיב את האחיזה היהודית או לשפר כהוא זה בעיר האבות? ובכלל, אפשר למלא דפים בתיאור מחדלי נתניהו בנושאי הימין. אפילו בימי טראמפ, הנשיא שהעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים ו"הכשיר" את רמת הגולן, אפילו אז לא נרשמה כל תזוזה אצל נתניהו בנושאים גורליים ליש"ע. אף יישוב חדש לא הוקם, ולא התבצעה בנייה אפילו בגבעת המטוס שבפאתי ירושלים.
דווקא מי שהכירו מקרוב את מחדלי נתניהו דבקים בו, במקום לשמוח באפשרות שלעם ישראל יש ממשלה בהנהגת מפלגתם לשעבר. מפתיע, תמוה ולא משכנע. גם לא החזרה האינסופית על ביטויי "שקרן" או "נוכל". נכון שההבטחה "לא לשבת בממשלת לפיד" הייתה טיפשית, אך היא אינה מהותית, שכן אף אחד לא פוסל ולא פסל את יאיר לפיד מלחבור לממשלה, גם לא הליכוד, שהרי הכול תלוי בתוצאת הבחירות. להיות ראש ממשלה כשבמפלגתך פחות מעשרה מנדטים נשמע אכן דמיוני, אך מי הוליד את הקונסטרוקציה שאפשרה זאת? נתניהו בכבודו ובעצמו, אלא שאז לא זעקתם שהוא מטרלל את המדינה עם כל מיני חוקי יסוד חדשים ומבנים מוזרים של ראש ממשלה וראש ממשלה חלופי.
הבטחה מהותית אחת כן הייתה לבנט, הבטחה חיונית, אפילו גורלית: לא לחבור לזוממים בחירות. את ההבטחה הזו הוא הצליח לממש, בסייעתא דשמיא, בינתיים. הכי טבעי היה שחבריו לשעבר יצטרפו, ייתנו כתף, ישפיעו, אבל הם העדיפו לעמוד מנגד ולהחמיץ את האפשרות הנדירה שהעניקו לנו תוצאות הבחירות האחרונות: רק 10 חברי כנסת מטעם מפלגות ערביות, לעומת פוטנציאל אלקטורלי של 24 חברי כנסת. ואולם, בגלל הסירוב הימני־דתי להצטרף לממשלה כזאת, הועמדנו בפני סיטואציה שלא תיאמן: בכנסת ישראל יש 110 ח"כים מסיעות יהודיות, ובכל זאת עם ישראל ממתין בכסיסת ציפורניים להחלטת מועצת השורא, אם נלך שוב לבחירות אם לאו.
מי שמציאות כזו לא רק שלא גורמת לו להרהר במעשיו, אלא אף מנצל אותה לצורכי הסתה וסיפוק אינטרס פוליטי, מוכיח בעליל שאינו מנהיג. הממשלה תלויה ברע"ם כי אתם לא שם. אתם אלה שמונעים מהממשלה את הכוח שניתן לכם על ידי מצביעים פטריוטים כדי שתהיו בעד עם ישראל ולא נגדו; אתם, הצדיקים, שאינם נותנים לשולחיהם אפשרות ביטוי בזירה הממשלתית החשובה. רבים ממצביעיכם התפלצו לראות אתכם צוהלים בקיץ שעבר יחד עם המשותפת בנפול חוק האזרחות. הפלת הממשלה הפכה אצלכם לערך בפני עצמו. וכך, על הדרך, הפניתם עורף לחלוצי אביתר ולחברים אוהבי הארץ שהלכו איתכם כברת דרך ארוכה (דניאלה ויס, למשל).
אתם, "ההגונים והישרים", מדביקים את הח"כים הערבים לכיסאות השלטון, ועוד עלולים להמיט עלינו מערכת בחירות שבה הייצוג הערבי יקפוץ פי שניים לפחות; אתם הביטוי העכשווי והמוחשי לדברי ינאי המלך לאשתו: "אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין – שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס".
