"כמה אנרגיה יש לך?! זה לא נגמר!" זאת אמירה שאני ממש אוהבת או שונאת לשמוע, תלוי בטון המדברת, או בקונטקסט.
האנרגיה שלי, למעוניינים לדעת, אכן אוזלת לפעמים. השוני הוא, שזה לוקח הרבה זמן וגם כשהיא נגמרת, אני מצליחה לצבור אנרגיה מחדש מהר מאוד. ככה נולדתי, או לפחות – ככה גדלתי להיות. אני חושבת שזה נובע מהרצון שלי לטרוף את העולם, לעשות את הכול באופן הכי טוב שאפשר. זה גם נובע מעצם העובדה שאני נוטה להתלהב הרבה. התלהבות זאת תכונה שאני מאוד אוהבת. זה הרבה יותר מאנרגיה. זאת גם מוטיבציה וזה גם סוחף.
תמיד היה את בן האדם הזה שיבוא ויגיד לי, "להוציא כל כך הרבה אנרגיה זה לא טוב. חשבת פעם לקחת תרופות לזה?". כן, חשבתי הרבה, המון! לקחתי מיליון ואחד דברים ואף אחד מהם לא עזר. אז לאנשים כאלה אני עונה, "מה לעשות?! תרופות לא פותרות הכול". ולפעמים אני לא עונה בכלל.
זה לא עד כדי כך משפיע עליי, לפחות לא לרעה. משום מה אני תמיד רואה בזה כמחמאה. זה משהו באישיות שלי שמאוד חשוב לי שיהיה חלק ממני. אני לא יודעת למה. אולי כי זה גורם לי להרגיש מיוחדת? או כי זה עוזר לי להשקיע במה שאני אוהבת? אולי אפילו כי הדמויות האהובות עליי בסרטים, ספרים ובחיים האמיתיים הן דמויות מפוצצות אנרגיה.
הרבה פעמים נכנסתי לצרות בגלל חוסר היכולת שלי לשבת על כיסא למשך יותר מחמש דקות, או מהסיבה שאני לא מסוגלת להיות בשקט בשיחות. זה כן מציק לי (ובעיקר לאחרים) והייתי מאוד רוצה לשנות את זה. אבל אני תמיד מפחדת שאם אני אשנה את זה משהו באופי שלי ייעלם ואני לא אהיה אותו בן אדם יותר.
יש גם את הקושי של אנשים להכיל אותי. ילדה שאני מכירה אמרה לי את זה פעם בפירוש. כך הבנתי שזאת עוד סיבה בגללה קשה לי לפעמים ליצור חברויות חדשות. לשמחתי החברות שיש לי לא חסרה להן אנרגיה בעצמן, אז אני מניחה שאין לי כל כך על מה להתלונן. חוץ מזה, אני תמיד מעריכה את אלו שמחמיאים לי על התכונה הזאת. זה גורם לי להרגיש הרבה יותר טוב, אבל בעיקר זה עוזר לי להיות שלמה עם עצמי.
