יש משהו במפגש עם הסוף שמוליד מתוכנו תובנות. לא סתם אומרים לנו ללכת לבית האבל, שם נוכל לשמוע או למצוא "מתנות אור". האור הזה מגיע מנשמת האדם שאיננו, גבולות הגוף שלו נעלמו ואנו שעדיין בתוך גוף קולטים זאת ומשהו פנימי בתוכנו מתעורר.
מעגל נערים. ישיבה זולגת על כסאות "כתר" מפלסטיק ודממה. הוא, יושב סתור שיער, אוחז סיגריה ביד, קו לסת מסותת ועיניים בורקות. קולו נשבר מדי פעם. המילים שהוא בוחר לא לומר והמשפטים הקטועים כמו מספרים לי שבראשו עדיין יש תמונות מלאות חיים ושהוא לא מצליח או רוצה להפנים את מה שקרה. חברו הטוב לצוות איננו. זה שהוא יצא עימו לפעילות בשדה הקרב היומיומי שהם נמצאים בו, לא חזר.
"כדי לחיות נכון, כדי להצליח לעשות את כל הדברים הקטנים של החיים, צריך שיהיה לך משהו גדול ממך, רעיון שגדול ממך", הוא אמר ושתק רגע. השתיקה הזו חלחלה לכל הסדקים שהיו שם. הוא המשיך בקול שקט אבל יציב והמילים שיצאו מפיו לא נשמעו כמו קלישאה, אלא כתובנת חיים עמוקה ובסיסית. "זו הארץ שלנו והיא היחידה שיש לנו", הוא הוסיף בקול שבור. הוא לא חבש כיפה ולא היה מעוטר בזקן גדול. הוא גם לא העביר שיעור. הוא פשוט ישב במעגל וסיפר על החבר שממש עכשיו הוא איבד, על חיים שמונעים מכוח גבוה וגדול, על חיי רוח.
שעתיים לאחר מכן, אני מול קבר פתוח באדמה. אל תוך הבור מוכנסת בעדינות גופתה של סבתי. מאה שנה היא חיה כאן בעולמנו, הגוף נשא את הנשמה ובשנים האחרונות הרגשתי שהנשמה נושאת את הגוף. לא היה בי עצב, אולי אפילו תחושת היגיון כזו שהתפשטה בי- כך זה אמור להיות. "כולנו נגיע לשם", לחשתי לאחותי והיא ענתה "מעפר באת ואל עפר תשוב, לא?". גם היא, כמו אותו לוחם ימ"מ, חברו של נועם רז הי"ד, לא מעוטרת בכיסוי ראש או חצאית ארוכה. היא לא מאלו שמקיימים אורח חיים שומר תורה ומצוות. אבל היא כמו כולנו כאן מחוברת להבנה גדולה יותר.
יש איזו הבנה עמוקה שהיא השורש המחבר את כולנו. לדעתי היא קשורה בתורה. לא התורה הזו של הדתיים, החילוניים או של חרדים בלבוש כזה או אחר, אלא התורה האמיתית, זו המונחת בקרן הזווית ורק מחכה שיבואו ויגעו בה. זו שתמיד חלק מכולנו. התורה הזו היא תורת חיים, היא אותו רעיון שיותר גדול מאתנו. התחושה שיש משהו שהוא מעבר ליכולת ההבנה והתפיסה שלנו. לפעמים כשאנו מנסים לשים אותה במילים היא מצטמצמת, אבל כשאנו פותחים את הלב או כשמציאות החיים מקלפת מעלינו כמה שכבות, היא פורצת ונכנסת פנימה אל חדרי הלב וגם יוצאת ומאירה החוצה על הסובבים.
