דחיקתו מהכנסת של ח"כ (לשעבר) יום טוב כלפון, הדגישה את הבעייתיות בחוק הנורווגי בתצורתו הנוכחית. פתאום מאוד בולט לעין כי נוצר מעמד חדש של חברי-כנסת שעשויים להצטייר כחוטבי העצים ושואבי המים של הכנסת, אשר נזרקים הצידה כשאין בהם צורך יותר. על אף שהשיח הישראלי נוטה לצבוע התנהלויות מסוימות או חוקים מסוימים בצבעי שחיתות או ג'ובים למקורבים, דווקא לחוק הנורווגי יש לא מעט יתרונות, וכמה תיקונים פשוטים בו עשויים לשפר את עבודת הכנסת והממשלה.
מקורו של החוק הנורווגי, כפי שמעיד שמו, הוא בחוקה הנורווגית, והוא מכונה "חוק חבר פרלמנט מחליף". החוקה קובעת כי כאשר חבר פרלמנט מתמנה לשר הוא מתפטר מהפרלמנט ואם כהונתו הסתיימה הוא שב לפרלמנט. המנגנון נועד לחדד את הפרדת הרשויות ולחזק את הפרלמנט, ומלבד נורווגיה הוא פועל גם בהולנד, שבדיה ומאז 2015 גם בישראל. לראשונה הוא חוקק כהוראת שעה בשם "החוק הנורבגי הקטן", ואיפשר לכמות מצומצמת של שרים או סגני שרים להתפטר מהכנסת ולשוב אליה במקרה שהם מתפטרים או מפוטרים. החוק הורחב בכנסת הקודמת ושוב בזו הנוכחית. אם בהפעלתו הראשונה נכנסו רק חמישה חברי-כנסת מחליפים, הרי בכנסת הקודמת נכנסו כבר 12, ובזו הנוכחית 21.
לחקיקתו יש כמובן סיבה פוליטית, להכניס חברי-כנסת נוספים ובכך להרגיע את שורות המפלגה, אך גם מתוך שלא לשמה יכול לבוא לשמה. לחוק יש יתרונות לא מבוטלים לייעול עבודת הממשלה ועבודת הכנסת. כך למשל, השרים יכולים להשקיע יותר ממרצם וזמנם בעבודת המשרד, ולדלג על השעות הארוכות של ישיבות המליאה. גם הכנסת יוצאת נשכרת, ומקבלת קבוצה של חברי כנסת הפנויים לעבודתה הפרלמנטרית באופן מלא.
אולי אף יותר מהממשלה, הכנסת היא מושא מהות החוק. ראו למשל את גודלו של הפרלמנט הישראלי. בניתוחים השוואתיים הוא הפרלמנט הקטן ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. המשמעות היא שכמות העבודה הפרלמנטרית פר חבר כנסת וביחס לגודל האוכלוסייה – הוא עצום. המשך הניתוח יראה כיצד הדבר אף מחריף. בעשור האחרון גודלן של הממשלות הולך ותופח, הממשלה הנוכחית מנתה בשיאה 34 שרים וסגני שרים, תוסיפו לכך גם את יו"ר הכנסת ויו"ר האופוזיציה שפועלם הפרלמנטרי שונה, ותגיעו לבין רבע לשליש מהכנסת שאינו נגיש לעבודה פרלמנטרית סדירה, כמו פעילות בוועדות, בשדולות, בפניות ציבור ובמליאת הכנסת. מה התוצאה? הפעילות למשל בוועדות הכנסת, ליבת העבודה הפרלמנטרית, מתבצעת באופן כמעט וחובבני. חברי הכנסת מהקואליציה חברים בכארבע ועדות שונות, ואין להם יכולת אמיתית להעמיק ולפעול בצורה רצינית או ביקורתית. הח"כים נדרשים לסור מועדה אחת לאחרת על מנת לאשר את עמדת הקואליציה בה, תופעה זו מכונה "קומנדו הצבעות" והיא מתארת את ריצתם של הח"כים מועדה לוועדה.
זהו היבט אחד, משמעותי אומנם, שהחוק הנורבגי נועד לשפר אותו – לאפשר לכנסת לפעול באופן אפקטיבי יותר, הן בהיבטי החקיקה והן בהיבטי הפיקוח. אולם כפי שראינו ממקרה כלפון, החוק הנורבגי יצר מעמד סוג ב' של חברי-כנסת שחיים על בלימה, ובהינף מכתב אחד הם עוזבים את חברותם בכנסת, לדבר זה יש השלכות, שאין להקל בהן ראש, על מערך התמריצים הפועל על חבר-כנסת "נורווגי".
ישנה בעיה נוספת, יותר סמויה מן העין, אך מי שיצפה בדיוני הכנסת יבחין בה באופן ברור. בדיוני 40 חתימות, שבהם ראש הממשלה מחויב להשתתף, ובדיונים על הצעות אי-אמון, הנוכחות של השרים דלה עד לא קיימת. למעשה, למעט שעות ספורות בימי שני – ימי ישיבות הסיעה והזדמנות לפוטו-אפ סיעתי – השרים פשוט לא נוכחים במליאה, ויש לכך השפעה. לא רק החשיבות בהיבט הדמוקרטי על כך ששרים פועלים מכוח אמון הכנסת ועל כן נדרשים לספק דין וחשבון לכנסת, אלא פגיעה של ממש באופן פעילות חברי הכנסת עצמם. יכולתם לפעול, לפתור בעיות ולקדם דברים, הוא בעיקר בקשר הבלתי-אמצעי בינם לבין לשרים. הקשר הזה מתקיים רק בעת שהות משותפת במשכן, במליאה ובמזנון הכנסת. כשהשרים לא במשכן, הח"כים נותרים ללא מענה לכלי פעולה אפקטיבי שלהם. אין זו רק שאלה של נראות – כאשר שולחן הממשלה במליאה נותר מיותר – אלא תופעה המצביעה על פגיעה של ממש בעבודת הכנסת.
בעיות אלו ניתנות לתיקון בכמה צורות. האחת, לחייב בחוק את השרים, בדומה לראש ממשלה, להיות נוכחים בדיון ארבעים חתימות או בדיון אי-אמון, על הדרך גם לתקן עיוות ארוך שנים, שבמסגרתו שרים לא נותנים מענה לשאילתות המוגשות למשרדיהם, ושולחים שר תורן שמקריא הודעות לקוניות לכנסת. כמו כן, אפשר להקל על ועדות הכנסת לחייב שרים להגיע אליהן, ולחייבם לספק דין וחשבון על פעילותם אחת לחודש.
מה בנוגע להתמודדות עם תופעת חברי-כנסת סוג ב'? יש לאמץ את הגישה הנורווגית באופן מלא יותר – לחייב את השרים או את סגני השרים להתפטר מהכנסת בעת צירופם לרשות המבצעת, ללאפשר את הריקוד על שתי החתונות, ובכך למנוע את האפשרות "להלך אימים" על חבר כנסת "נורווגי". אם ירצו להדיחו אזי ייאלץ שר לוותר על מקומו סביב שולחן הממשלה – ומי יודע, אולי הדבר גם יגרום לצמצום מספרם ההולך וגדל של השרים.
