"בעטיה של מלחמת רוסיה-אוקראינה עלו מחירי המזון"; "בעטיו של משבר הקורונה ירדו הכנסות התיירות בשיעור חד". מה פירוש המילים "בעטיו" או "בעטיה"? בעברית כיום הן משמשות במשמע "בגלל", ובפרט בהקשרים שליליים – אך במקורו של דבר פירוש המילה הוא "בעצתו", או בעצתה".
מימרה המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא מציינת לשבח ארבע דמויות שלא מתו בגלל חטאן, אלא בגלל עצתו של הנחש הקדמוני. זו לשון הגמרא: "ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד". כוונת הדברים היא שארבעת האנשים הללו נסתלקו מן העולם רק בגלל הגזרה הקדומה שניתנה לאנושות לאחר חטא אדם וחווה בעצת הנחש. וכפי שמבאר רש"י שם: "לא היו ראויין למות, אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש". העצה המדוברת כאן היא כמובן עצתו של הנחש לחווה לאכול מעץ הדעת – עצה שבעקבותיה אכלה חווה ונתנה גם לאישהּ, ובעקבות כך נאמר לו: "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
המילה עטא בארמית פירושה עצה. לא פעם האות צד"י בעברית מוחלפת בטי"ת ארמית. כך הוא למשל במילה "צבי" שבארמית הוא "טביא", "צהרים" שהופכים ל"טיהרא", "קיץ" שהופך ל"קיט" (ומכאן: "בית קיט" ואף "קייטנה"), ועוד. הצירוף "בעטיו של נחש" פירושו אפוא "בעצתו של נחש", ויסודו בארמית (ראו למשל את לשון התרגום הארמי לסיום מגילת רות: "ועובד הוליד את ישי – ישי דמתקרי נחש… וחיה יומין סגיאין עד דאדכר קדם ייי ית עיטא דיהב חיויא לחוה… ועל ההוא עיטא אתחייבו מותא כל דיירי ארעא"; תרגום: "ישי הקרוי נחש… וחי ימים רבים עד שנזכרה לפני ה' העצה שנתן הנחש לאדם… ובשל אותה עצה התחייבו מיתה כל יושבי הארץ".
עם הזמן זזה הצידה המשמעות המקורית של המילה "בעטיו", ו"בעטיו של נחש" התפרש – "בגלל הנחש" (בספר "הערוך" אף מובא פירוש ש"בעטיו" הוא מלשון עט וקולמוס, כביכול אז נכתבה המיתה על באי עולם). מכאן קָצרה הדרך אל שימושים שאינם קשורים כלל לעצה, כמו "בעטיו של המשבר", או "בעטיה של המלחמה".
הנחץ השיאני
חידוד נאה מצאתי בכתיבתו של החיד"א, ר' חיים יוסף דוד אזולאי, שכרגיל אצל חכמי הספרדים נקט משחקי לשון מחוכמים במכתביו ובאגרותיו. כהתנצלות על כך שלא האריך באחת מתשובותיו, כתב: "ואת זה כתבתי בעטיו של נחץ". משמעות הדברים היא שכתב בחיפזון, לשון לחץ ונחץ (על פי לשון דוד המלך: "גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי, כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ"), אך הוא כתב זאת בזיקה לצירוף בעטיו של נחש, וברמיזה לָעט הכותב. במקום אחר כתב באופן דומה: "הנחץ השיאני לקצר מאוד מאוד". ואף כאן רמז ללשון הכתוב בספר בראשית: "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי". בהגייתם של חלק מיוצאי קהילות ספרד השי"ן נשמעת לא פעם קרובה לצד"י, ולכן חידוד הלשון של נחש / נחץ מתקבל בקלות.
הנה כי כן, בעטיה של מימרה תלמודית אחת שהוצאה מהקשרה קיבלה העברית מילת יחס חדשה.
