רובנו מכירים את הסיטואציה של מריבות שחוזרות על עצמן בזוגיות, שוב ושוב, בדומה לתקליט שבור שנתקע במקום (למי שזוכר את עידן התקליטים). האמת המרה היא שהרבה מאתנו מתמודדים עם מריבות באופן לא מקצועני. המריבות שלנו שחוזרים על עצמן בלופ מתמשך, מייצרים תסכול, חוסר מענה וברוב המקרים מביאים לתחושת חוסר אונים וייאוש. יש הרבה סיבות לכך ועדיין המציאות הזו עצובה וכואבת.
ישנן דרכים רבות להפוך את הריב שלנו למקצועני, כזה שמוציא אותנו מהבוץ ולא משאיר אותנו לבוסס בתוכו. הטיפ שלי הוא לבנות תכנית עבודה. אולי את אומרת עכשיו לעצמך: "מה הקשר תכנית עבודה, אנחנו מדברות פה על יחסים בין בני אדם, על רגשות, על הלב", ואת יודעת מה, גם אני חשבתי ככה. עד שגיליתי שהרגש תוקע אותי במקום ולא מאפשר לי להתקדם. אז החלטתי להתייחס אליו כמו אל פרויקט במקום העבודה שלי: הוא צריך מטרה, תכנית ושותפים.
אז בואו נתחיל:
1. מטרה: מריבה זוגית מתחילה בעקבות עניין מסוים, אכזבה שקיימת בנו. בן הזוג היה אמור לעשות X, להגיד Y והוא פישל. לכאורה, מריבה הייתה אמורה להתחיל בכך שהצד הפגוע פורש בפני האחר את אכזבתו, הזוג ינתח אותה יחד, יקבל מסקנות באשר אליה – וימשיך הלאה. אבל פעמים רבות זהו לא התרחיש שנפגוש במריבה. נפגוש בה את מלכודת הדבש המוכרת: רגשות פגועים, תקשורת לא ברורה, אמירות פוגעניות ולא מתוכננות, הפניות גב, שתיקות או התפרצויות כעס. מה לא נפגוש בה? – ענייניות, עיסוק בבעיה המקורית שפתחה את המריבה.
מצב זה יוצר אירוניה עצובה: התחלתי מריבה בעקבות אכזבה שהייתה לי מבן הזוג במטרה לפתור את האכזבה ולשנות את מצב הדברים. במקום זאת קיבלתי מריבה שרק הולכת ומחריפה, והעיסוק בעניין שלשמו נפתחה המריבה נשכח בצד. כך שילמתי מחיר כפול: העניין שהפריע לי מלכתחילה לא נפתר, והרגשות הפכו לשליליים יותר בעקבות האמירות הקשות והתגובות הרגשיות המועצמות שצפו במריבה.
כמובן שמריבה צריכה לתת מקום להבעה רגשית, אך אם זו ממלאת את כל המרחב, המריבה לא תוביל לשום דבר מלבד פורקן רגשי. כדי לקחת אותנו שלב אחד קדימה, חשוב שלאורך המריבה נשים מול עיננו כל הזמן את הנושא שאיתו פתחנו ונבהיר מה רצוננו בקשר אליו, במילים אחרות: מה את רוצה, מה המטרה שאותה את מנסה להשיג באמצעות המריבה. זה אולי נשמע מוזר, אבל לא תמיד אנחנו יודעות לדייק את ה"אנד גיים", היעד שאליו אנחנו חותרות (פורקן רגשי, מעורבות בבית, תמיכה רגשית מול המשפחה או כל נושא אחר).
אז איך נזהה את המטרה?
לכל אחת מאיתנו יש דרכים משלה: כתיבה, דיבור עצמי, חשיבה ועוד. אציע דרך נוספת ופשוטה: כאשר את חשה צורך בשיחה עם בן הזוג, השלימי בתוכך את המשפט הבא: "אני רוצה את השיחה הזאת כדי…, ובסופה אני רוצה להרגיש/לדעת/להחליט ש….".
2. דרך פעולה: לאחר שהבנתי מה אני רוצה להשיג בסופה של המריבה, חשוב מאוד שנשאל את עצמנו, ולאחר מכן את בן הזוג: מה עשוי להביא אותנו לשם? איזו פעולה, רגשית או מעשית, יכולה לקדם אותי לתוצאה אותה הגדרנו?. לדוגמא: אם המריבה נוגעת לחלוקת תפקידים בבית והעומס הגדול הנופל עלייך, דרך פעולה יכולה להיות הגדרה חדשה ומדויקת של החלוקה, החלטה להביא עזרה חיצונית ועוד. אל תעצרו באמירות כמו "אני מבטיח לעשות השתדלות", "אני באמת אעשה מאמץ". אלו אמירות כנות, אך לא בהכרח יובילו אתכם לשינוי. תהיו ספציפיים ותחליטו על צעדים ברורים.
3. שותפים לדרך: לאחר שהגדרת יעד ומטרה, ובחרתם יחד את הצעדים שיביאו אתכם לשם, שווה לחשוב על צלע נוספת של הסיפור הזה: האם יש מישהו נוסף שיכול לקדם את השינוי או לתמוך בו?. ובמילים אחרות: האם יש דמות נוספת שיכולה לקחת חלק בפתרון הבעיה, מבחינה מעשית או רגשית? אם נחזור לדוגמא הקודמת על חלוקת התפקידים: האם הילדים יכולים לקבל על עצמם תפקיד? או שאולי ניתן להשתמש בשירותיה של עוזרת בית או נערה צעירה שתסייע? האם הליכה אחת לשבוע לחוג או לספורט ייתן לי תחושת הקלה עם עומס המטלות בבית?. תחשבי פתוח ויצירתי.
כדי להוציא מריבה מהלופ האינסופי שאליו היא נשאבת, אנחנו צריכות מטרה, דרך ושותפים. אנחנו צריכות תכנית עבודה. אז יאללה, בואי תגידי מה את רוצה.
