עוד אירוע ירי קטלני מזעזע את אמריקה: נער מעורער בנפשו פרץ לבית ספר בטקסס אתמול (ג'), ירה למוות ב-19 תלמידי בית ספר ושני מורים, ופצע קורבנות נוספים. בעקבות הטבח, בארה"ב וגם כאן בארץ עלתה שוב סוגיית הנשקים באמריקה. אולם בניגוד לנרטיב הדומיננטי לפיו הפתרון לבעיה מסתכם באיסור על נשיאת כלי נשק, ושאיסור כזה הוא עניין פשוט או כזה שזוכה לתמיכה נרחבת, המציאות מורכבת הרבה יותר. כמה הערות.
1) בתקשורת וברשתות החברתיות פשה הצירוף "חוקי הנשק בארה"ב", אך מדובר בהגדרה מטעה. בעוד ישנם חוקים פדרליים על נשיאת נשק – כאלו שחלים על כל המדינות – ישנם הבדלים עצומים בין מדינה למדינה באשר להיקף הזכות לשאת נשק. מלבד כמה יוצאים מן הכלל, מדינות שנוטות שמאלה בדרך כלל מצרות מאוד את הזכות הזו, בעוד מדינות שנוטות ימינה מרחיבות אותה. "האמריקנים המשוגעים עם הנשקים" זה נחמד, אבל ראיתם פעם מישהו מסתובב במנהטן עם אם-16?
2) היינו אולי מצפים שההבדלים החוקיים בין המדינות יובילו להבדל זהה, או לפחות קרוב, במקרי הרצח כתוצאה מירי, אולם זו איננה המציאות בפועל. בראש רשימת מקרי הרצח כתוצאה מירי לשנת 2020 מופיע מחוז קולומביה, בו ממוקמת וושינגטון הבירה הנחשבת לדמוקרטית באופן מובהק ובה חוקי נשק נוקשים. מדינות וערים נוספות בהן יש מדיניות נשק נוקשה – כמו שיקגו, למשל – גם הן עומדות גבוה בטבלאות המוות.
3) כבר היום ישנם חוקים רבים שמטרתם למנוע את הגעתם של נשקים לידיהם של עבריינים פליליים וצעירים מעורערים בנפשם, אך כפי שהראו כתבים ותחקירנים כמו קווין ויליאמסון, לרוב חוקים אלו לא נאכפים. התוצאה היא שהחוקים אמנם ממשיכים להתווסף למאבק בקטל, אולם אלו אינם מוחלים בשטח, כך שהמצב נותר זהה.
4) בניגוד לטענה הרווחת כי ישנו "רוב דומם" בארה"ב שמעוניין באיסור כלשהו על נשק, סקרי דעת קהל מציגים תמונה מורכבת בהרבה: אפילו אמצעים הרבה יותר מתונים, כמו למשל בדיקות רקע מעמיקות יותר על מי שמבקש לרכוש רובה, נתקלים בהתנגדות. למשל במיין, מדינה דמוקרטית ברובה, הצבעה כזו נפלה ברוב של 51 אחוז. צאו מהסרט, לא יהיה איסור כללי על החזקת נשק באמריקה, לפחות לא בשנים הקרובות.
5) אם ביום מן הימים יבקשו לחוקק איסור כזה, הוא יצטרך לעבור את אחד המסלולים המורכבים ביותר בחוק האמריקני: כתיקון לחוקה. לטובת מהלך כזה נדרש רוב של שני-שליש בקונגרס. בנוסף נדרש אישור מצד רוב מדינות האיחוד.
6) לפי הפרטים שפורסמו עד כה, נראה שהפרופיל הפסיכולוגי של היורה מטקסס תואם את זה של רוב מבצעי מעשי הטבח הללו בשנים האחרונות: צעירים מעורערים בנפשם עם היסטוריה של הפרעות התנהגותיות. במקרה הקודם בניו-יורק לפני כשבועיים, היורה אף הכריז בפירוש בפני עמיתיו לכיתה כי בכוונתו לבצע מעשה שכזה ואז להתאבד. פעם אחר פעם, מתברר שהצעירים הללו היו ידועים לרשויות, ידועים לבית הספר, ידועים להורים, ושום דבר לא נעשה. ללא קשר לשאלת הנשקים, שינוי משמעותי יכול להתחיל שם.
