הדוכס פרנסואה דה לה רושפוקו אמר שאין שום דבר שאנשים מחלקים כל כך בנדיבות כמו עצות. מצד שני, אף אחד לא מעוניין לקבל את העצות הללו. לכן כה מפתיע שכולם מעוניינים בטיפים, כלומר: בעצות קטנות, פשוטות ולא מחייבות. אולי זה משום שעצות אמיתיות דורשות מאמץ, ולכן נדחות בזעף; טיפים לא דורשים כלום, ולכן מתקבלים בברכה.
אנשים שמבקשים לשמוע טיפ בריאותי אינם רוצים עצה טובה, למשל: שיורידו 30 אחוזים מכמות הקלוריות שהם צורכים ביום, ושיתאמנו פעם ביומיים בחדר כושר. הם מעדיפים טיפ: לחלוט פעם בשבוע תה עיזים עם קמומיל אורגני. כשאני מגיע לחדרי מורים, הם מתעניינים ברעיונות הגדולים שלי, אבל מבקשים גם "טיפים חינוכיים", כאילו אני מחביא בשרוולי איזה פעלול פדגוגי פשוט וגאוני, שמחנכים שעובדים במקצועם כבר שלושים שנה לא העלו על דעתם. כשאני מדבר על מלחמת התרבות בעולם, אנשים תמיד מבקשים ממני טיפ: איזה תעלול קטן, שבעזרתו נביא לדעיכה מהירה של טרנד כלל־עולמי כביר ומסוכן. כשאני מודה שאין לי טיפ כזה, הם מסתכלים בי במבט עקום. כשאני מעביר הרצאה על משבר המשפחה במערב, תמיד תהיה בסוף מישהי שתאמר שהיא קצת מאוכזבת, כי ציפתה לשמוע כמה "טיפים לזוגיות". מהיכן יהיו לי טיפים לזוגיות? הטיפ היחיד שיש לי מיועד לגברים, והוא להתחתן עם האישה הכי טובה בעולם. וגם זה לא מעשי, כי כבר תפסתי אותה.
אנשים שונאים עצות, כי הן תובעות מהם מאמץ או ויתור. כשאנשי טרויה יצאו מעירם, וראו שהיוונים הנסוגים השאירו להם סוס עץ במתנה, הם קיבלו מהכוהן שלהם, לאוקואון, את העצה הטובה ביותר שיכלו לקבל: "היזהרו מיוונים המחלקים מתנות". אך העצה הזו תבעה מהם ויתור כואב על מתנה יקרה, ולכן אנשי טרויה התעלמו ממנה. ההתעלמות הזו לא הייתה מפתיעה, כי כך אנשים נוהגים בדרך כלל באזהרות של מנהיגיהם הרוחניים. לו לאוקואון היה מסתפק באיזה טיפ, למשל: "שימו גריז בגלגלי הסוס", הטרויאנים היו מקשיבים לו בשמחה. זה כמובן לא היה עוזר להם, בטווח הבינוני והארוך.
מהיכן יהיו לי טיפים לזוגיות? הטיפ היחיד שיש לי מיועד לגברים, והוא להתחתן עם האישה הכי טובה בעולם. וגם זה לא מעשי, כי כבר תפסתי אותה
כי זה העניין בנוגע לטיפים: הם כמעט אף פעם לא עוזרים. מורי ורבי הרב יהודה עמיטל היה אומר על זה: "אין פטנטים". ראיתי עד כמה הוא צדק, כאשר ידידי אפרים החל ללמד בצעירותנו כמורה מחליף בבית ספר. מורים אחרים נתנו לו אז טיפ: הם מלמדים את התלמידים לשיר את המשניות של מסכת אבות במנגינה קליטה, וכך הילדים לומדים אותן בעל פה בקלות ובשמחה. אפרים החכם והחשדן רצה לבדוק את יעילות השיטה, וביקש מהילדים לכתוב את המשניות הללו. הילדים נענו בשמחה, ואכן כתבו בקלות את המשניות; אלא שהם חילקו את ההברות בהתאם לקצב השיר: לא "משה קיבל תורה", אלא "מושקי בלתו רה". לאחת התלמידות הייתה גרסה ייחודית לדבריהם של אנשי כנסת הגדולה, "ועשו סייג לתורה": "והסוסיה לתורה". אין כל רע בשירים, אבל הם לא יכולים להחליף את הלימוד הקלאסי. הטיפ לא עבד; אין פטנטים.
צריך לומר שלעיתים נדירות אכן מתפרסמת איזו עצה קלה מאוד, פשוטה מאוד ויעילה מאוד; אך היא מתפרסמת באופן מתועד, עם הסברים והוכחות, והופכת מיד לנחלת הכלל. כשלואי פסטר הוכיח במאה ה־19 את קיומם של החיידקים, הוא העניק לכולנו יתרון בריאותי חשוב. עד לימי פסטר, רופאים היו עוברים היישר מטיפול בגופות אל חדרי הלידה והניתוח, בלי שהעלו על דעתם לשטוף ידיים. ברגע שהעולם למד על הרעיון של שטיפת ידיים עם סבון, תמותת נשים בלידה ירדה פלאים, ובאופן כללי – בריאותנו השתפרה מאוד. את המידע הזה, שהיה מעוגן בתיאוריה חדשה ומשכנעת, העולם כולו למד ויישם במהירות. אני לא מכיר דוגמה לתגלית פשוטה וגאונית כזו, שנשארה חשאית ולא ידועה, ושהמתינה בסבלנות למרצים כריזמטיים שיתרגמו אותה בהרצאותיהם לטיפים מועילים.
אם באמת אפשר היה לטפל בלחץ דם גבוה על ידי לעיסת שורש כוסברה פעם בחודש, אם אפשר היה לפתור את הבעיות החינוכיות של הדור על ידי מערך מבריק לשיעור כישורי חיים, ואם באמת מסרון שבועי מחמיא לבת הזוג היה פותר כל בעיה זוגית – אז כולנו כבר היינו יודעים על זה מזמן. הטיפים לא מועילים; למרבה הצער, אין ברירה אלא ללמוד הרבה ולעבוד קשה.
