ג'ף בזוס שווה 150 מיליארד דולר. הוא הקים את חברת הקמעונאות המוצלחת ביותר בהיסטוריה האנושית, הוא הבעלים של וילות, יאכטות, מטוסים, עיתונים, והיד המכנית עוד נטויה. הוא אפילו מגשים בימים אלו את חלומו של כל "טרקי" ומשגר טיסות מאוישות לחלל שיום אחד יהפכו את "מסע בין כוכבים" מדמיון למציאות. הוא עיצב מחדש את האימג' שלו. הוא התגרש ויוצא עם דוגמנית שצעירה ממנו בהרבה. לכאורה, מה חסר לבן אדם בחיים?
אם הטור הזה היה מודפס על העמוד האחורי של עלון חב"ד, כאן היו מגיעים המשבר, השיחה הכואבת עם יהודי זקן וחכם, הנחת התפילין בדמעות, ולבסוף רכישת הישיבה מידי איוואן הפריץ הנושה והפיכה לאברך חשוב.
אבל זה עיתון של אפיקורסים, ומבחינתנו יש לקות חמורה הרבה יותר בחייו של מר בזוס: הוא מקום שני. כן, הוא שווה 150 מיליארד דולר – אבל אילון מאסק שווה 268 מיליארד. כן, יש לו חברה עתידנית שמתיימרת לשנות את הקשר בין האנושות לכוכבים – אבל למאסק גם יש כזו, והיא מצליחה יותר ומפורסמת יותר. וכן, יש לו את כל זה והוא רק בן 58 – אבל מאסק רק בן 50.
אם לא די בכך שבזוס לא מצליח להביס את יריבו המר בכל הנתונים היבשים, הוא גם פשוט לא מתקרב אליו במדד המגניבוּת.
מציאותית או מדומיינת, קונקרטית או קרינג'ית, נהדרת או נכלולית, למאסק יש הילה מסוימת שלחברים האחרים בעשירייה הפותחת של העשירים ביותר פשוט אין. ואין מקום שבו זה מתבטא יותר בבירור מאשר ברשת החברתית שאותה הוא מנסה לרכוש בימים אלו ממש – או אולי מנסה שלא לרכוש, תלוי למי אתם מאמינים.
כבר שנים שמאסק פעיל בטוויטר, והוא לא סתם מהגג שם את היגוגיו אלא כותב שטויות, משתף ממים, ולפעמים גם מכריז בציוץ על החלטות עסקיות עם השפעות מרחיקות לכת – כמו הפיכתה המפתיעה של טסלה לחברה פרטית. לפעמים זה מטורף, לפעמים זה קצת ציני, אבל הרושם הכללי שמתקבל הוא של משתמש ממוצע ברשת החברתית שלרשותו יותר מדי זמן פנוי, שמצייץ את עצמו לדעת כל יום ובמקרה יש לו נכסים בשווי מאות מיליארדי דולרים. תגידו שטוב, תגידו שרע, זה מה שהוא.
ג'ף בזוס מקנא בו. ואיך אנחנו יודעים שהוא מקנא בו? כי גם הוא החל פתאום, לאחרונה ומשום מקום, להשמיע ציוצים פה ושם, וגם הוא דוחף בדיחות, אזכורים של להקות רוק ישנות ותגובות ביקורתיות לציוצים רשמיים. וזה מלאכותי יותר מהחומרים שמופיעים בשלהי רשימת הרכיבים של בקבוק סופרדרינק מנטה. זה לא מצחיק. זה לא חכם. זה לא מעניין. זה רובוט שמנסה לעשות סטנדאפ. זה מייסד פייסבוק שמנסה למצמץ בטבעיות.
"מסכים ב־100%", כתב לאחרונה בתגובה לציוץ על מנטרות פוליטיות. "הייתי מוסיף: נימוס זה קשה. שמות גנאי ומתקפות אד־הומינם זה קשה וכשאתה משתמש בהם, זה מקשה על העבודה המשותפת".
במקרה אחר הוא היגג: "מצגות שקופיות עשויות להסתיר חשיבה רדודה. תזכירים בעלי מבנה נרטיבי קשים יותר לכתיבה מכיוון שהם דורשים חשיבה טובה יותר. זה שווה את זה".
ואלה, תאמינו לי, הציוצים המעניינים ביותר שלו מהימים האחרונים.
הציוצים של בזוס נקראים כמו מוצר שפותח במעבדה. אז ג'ף, אם אתה קורא את זה, בבקשה תפסיק לנסות להיות אושיה. אולי תשקיע את הזמן שלך במשהו פחות חשוב, כמו להמציא מחדש שוב את עולם הצרכנות.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולקורס מזורז בהגות המדינית של דניס רודמן) שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
