בין משרדי הממשלה הופצה השבוע טיוטת חוק ההסדרים, לקראת דיוני התקציב שאמורים להגיע לממשלה בחודש הבא. אם להתבונן על מצב הקואליציה כרגע, מינוס עידית סילמן ועם סימני שאלה גדולים על ג'ידא רינאווי־זועבי ואולי גם על אחרים, נראה שהעברת תקציב בכלל, ובוודאי חוק ההסדרים כפי שהופץ, הוא בעיקר משאלת לב מצד משרד האוצר והעומד בראשו. הממשלה הנוכחית איננה מניחה על שולחן הכנסת שום חוק שנוי במחלוקת, ובכל זאת מתקשה להעביר חוקים. קשה לראות כיצד היא תצליח להעביר תקציב שכל מהותו היא הגדרת סדרי עדיפויות, פשרות ושיתופי פעולה, כאשר כל חבר קואליציה עשוי לסכן את קיומה, וכשהשותפות הקואליציוניות כבר מצויות בקמפיין בחירות.
אכן, עוד לפני שטיוטת החוק הגיעה אל המשרדים השונים, הציב יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון וטו על שתי רפורמות מרכזיות שכבר עברו את אישור הממשלה, והבהיר כי יפסיק להצביע עם הקואליציה עד שיגיעו עימו להסכמות בנוגע אליהן. מדובר ברפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית, והרפורמה בחקלאות. שתיהן יצאו לדרך עם מסיבות עיתונאים מפוארות והכרזות גרנדיוזיות על הורדת יוקר המחיה ותעריפי תחבורה שוויוניים, אך נתקעו בגלגלי הדיונים בכנסת ולא הגיעו להשלמה. עכשיו מודיע יו"ר ועדת הכלכלה כי הן גם לא יגיעו, וכי החקיקה הקואליציונית כולה תלויה על בלימה.
הרפורמה בתחבורה הציבורית הייתה אמורה להיכנס לתוקף ב־1 באוגוסט, לשנות את מנגנון המחירים בנסיעה באוטובוסים וברכבות, וליצור איחוד תעריפים בכל רחבי הארץ. ביטון התנגד לאיחוד התעריפים, שמשמעותו העלאת מחיר הנסיעה בחלק מהאזורים, בעיקר בפריפריה. ביטון מתנגד גם לרפורמה בחקלאות, שתקועה בוועדה שלו כבר חודשים ארוכים, ודורש להכניס בה שינויים לטובת החקלאים.
זה לא באמת משנה מי עומד בראש המנגנון. גם בר־דוד וגם עיני משתמשים בכוח שבידיהם כדי למנוע התייעלות
בתגובה, שר החקלאות עודד פורר מיהר להגן על רפורמת הדגל שלו. "ראוי שהציבור ידע מהן הדרישות של מועצת הלול שבגללן ח"כ מיכאל ביטון הודיע שיפסיק להצביע עם הקואליציה", אמר. "הם דורשים להעלות מיידית את מחיר הביצים ביותר מ־10%, למנוע תחרות בענף ולשמור על המונופול בידי המגדלים הקיימים. אני אמשיך לפעול למען יותר מתשעה מיליון אזרחים בישראל ולא למען קבוצת לובי קטנה".
גם את התקציב הקודם, בראשית ימיה של הממשלה הנוכחית וכאשר כל מרכיביה היו מגויסים לשימורה, היה קשה להעביר. עכשיו, כשאפשרות של בחירות באופק, קשה להאמין שהממשלה תצליח לגייס את השותפות הסרבניות להסכים לשינויים דרמטיים. ובכל זאת, בטיוטת חוק ההסדרים החדש מופיעות כ־30 רפורמות, חלקן שנויות מאוד במחלוקת, כולל חלקים מהרפורמה בחקלאות שח"כ ביטון הסיר השבוע מסדר היום.
החוק כולל הצעה לצמצום החסם העיקרי כיום לייבוא פירות וירקות: תקנות "הגנת הצומח", המצריכות לקבל רישיון ייבוא ממשרד החקלאות עבור כל פרי וכל מדינה בנפרד. עוד מוצע לצמצם את הרגולציה בייבוא בשר בקר, עוף וביצים אם הם מאושרים בארה"ב או באירופה, ללא צורך בקבלת אישור פרטני. החוק כולל גם ביטול סמכויות התכנון של מועצת הלול, ולמעשה ביטול התכנון המרכזי בתחום הביצים.
סעיפים נוספים בחוק נועדו לצמצם ריכוזיות בשוק המזון: ספקי מזון יזדקקו לקבל אישור לפני מיזוג עם כל ספק מזון אחר; ייאסר על ספקים להתקשר באופן בלעדי עם יבואנים ויצרנים – זאת כדי למנוע את תופעת "היבואן הבלעדי", המייקרת לרוב את המחירים; וייאסר על קמעונאים להקצות יותר ממחצית משטח מדפיהם לספקים הגדולים.
טיוטת חוק ההסדרים מעידה בעיקר על סדר היום של שר האוצר, שנראה כי גם הוא נמצא כבר בקמפיין בחירות משל עצמו. סדר היום הזה כולל שתי מטרות עיקריות: הורדת יוקר המחיה, והוצאת הגברים החרדים לעבודה. סביב שתי המטרות הללו גובשו תוכניות ותיקות המוכרות היטב במשרד האוצר, וכמה פתרונות יצירתיים חדשים. בין הצעדים הללו: תוכנית לעידוד לימודי ליבה במוסדות החרדיים, כך שגם המוסדות המשתייכים לרשתות "אל המעיין" ו"רשת החינוך העצמאי", המקבלים כיום תקצוב מלא ממשרד החינוך, יוכלו לזכות בתקציב רק אם תלמידיהם ייבחנו במקצועות יסוד כמו מתמטיקה, עברית ואנגלית. בתי ספר שיסרבו לכך, יצטרכו לספוג קיצוץ. מהלך נוסף שעשוי להשפיע באופן דרמטי על האוכלוסייה החרדית, הוא שינוי שיטת סבסוד הצהרונים. הסבסוד ייעשה על בסיס ההכנסה של המשפחה ולא על בסיס האשכול החברתי־הכלכלי שבו נמצא היישוב, ויתווסף אליו קריטריון "מיצוי כושר השתכרות". במשפחה שבה אחד ההורים אינו עובד לא תהיה זכאות לסבסוד צהרונים, בדומה למהלך שליברמן כבר נקט במעונות היום והפעוטונים.
עוד פורסם כי ליברמן מתכוון להכניס לתקציב קריטריון "מיצוי כושר השתכרות" גם עבור קבלת סיוע בשכר הדירה והנחות בארנונה. המשמעות היא ביטול ההנחות העיקריות שמקבלת משפחה חרדית, ואפילו בממשלה הנוכחית נטולת החרדים ליברמן לא הצליח להעביר קמצוץ מזה בלי מאבק. לסיכום: ריח בחירות באוויר.
מדינת כל ועדיה
מי שיש לו ילדים במערכת החינוך כבר יודע: רגע לפני סיום שנת הלימודים מערכת החינוך נמצאת על סף רתיחה, שעומדת לגלוש כבר בשבוע הבא. שני ארגוני המורים הכריזו על סכסוכי עבודה, שהולכים ומתחממים מיום ליום. הסיבות הרשמיות הן התנגדות לרפורמות חינוכיות והצלת המערכת, אבל הסיבות האמיתיות הן, כמו תמיד, תנאי שכר ועבודה. שני הארגונים עומדים לפני משא ומתן על הסכם שכר, ומעוניינים להציב תג מחיר על כל רפורמה שמישהו מנסה להעביר. ברקע גם המשבר הפוליטי, שמאיים להפיל את הממשלה בכל רגע וישפיע גם על יכולתה לחתום על הסכמי שכר נדיבים ולהקצות תקציבים לשיפור תנאי המורים.
בכל הנוגע למורים, עולם כמנהגו נוהג: ארגוני המורים דואגים לאינטרס הצר של האנשים שהם מייצגים, או לפחות החלק שהם מעוניינים בטובתו, כלומר בעיקר המורים הוותיקים ואלה הנושאים את עיקר הכוח בתוך הארגון. ארגון המורים העל־יסודיים החליט להחריף את המאבק כנגד מה שהוא מכנה "הצעדים השרירותיים של שרת החינוך ח"כ יפעת שאשא־ביטון, הפוגעים במערכת החינוך על מוריה ותלמידיה". הכוונה היא לרפורמה בבחינות הבגרות, שהשרה הכריזה עליה לאחרונה. במסגרת המאבק נקבע כי מורים לא ישתתפו במועצות פדגוגיות, לא ייתנו ציונים לתלמידים, לא יחלקו תעודות בסיום שנת הלימודים, לא ישתתפו במסיבות ובטקסים, גם אלה של סוף השנה, ולא ישתתפו בהשתלמויות. "זכרו, עתידנו המקצועי והכלכלי תלוי בהצלחת המאבק", הוסיפו, לטובת המורים שאולי יעדיפו בכל זאת לתת תעודות לתלמידים שמסיימים י"ב ולהיפרד מהם כראוי.
מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר תקפה השבוע בחריפות בריאיון רדיופוני את ארגון המורים ודיברה על השבתת הרגע החגיגי של סיום שנה, "אחרי שנתיים של קורונה שהילדים כל כך סבלו". גם שרת החינוך לא עמדה מנגד, ובתגובה להודעת ארגון המורים על החרפת עיצומי המורים הורתה לבית הדין לעבודה להגיש צווי מניעה. "הימים שבהם מערכת החינוך הייתה נתונה לקפריזות של בן אדם אחד שמוביל תרבות של שקר – נגמרו", הוסיפה. "לא ניתן לאף אחד לעצור את מערכת החינוך מלהתקדם".
דבריה החריפים של שרת החינוך כלפי יו"ר ארגון המורים עומדים בסתירה חזיתית לשתיקה ולגיבוי שהיא נותנת למזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן־דויד, שגם היא הכריזה על עיצומים שיחלו כבר בשבוע הבא. ביום שני הקרוב תתקיים הפגנה תחת הכותרת "ישראל מתייבשת ממורות וגננות. שכר הוגן עכשיו!". בחסות ההפגנה הזאת, שתתקיים בשעה 18:00, יסתיימו הלימודים בכל גני הילדים, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, כולל בחינוך המיוחד, כבר בשעה 13:00. מדוע יש צורך בשחרור מוקדם של כל מערכת החינוך עבור הפגנה שמתרחשת חמש שעות לאחר מכן? לא־לוהים וליפה בן־דויד פתרונים. למעשה זוהי שביתת אזהרה, ניסוי כלים שנועד להמחיש לכלל ההורים במערכת החינוך ובעיקר למשרד האוצר מה עלול לקרות אם לא יתקבלו דרישות הסתדרות המורים. היום זו שעה, מחר זו תהיה שביתה של כמה ימים ואף מספר שבועות, רגע לפני סיום שנת הלימודים.
ובכל זאת, כשזה נוגע לתלמידי גני הילדים ובתי הספר היסודיים, משתררת שתיקה מצד משרד החינוך והעומדת בראשו. גם הילדים הללו עברו שנים קשות של קורונה, וגם להם מגיע לחגוג את סיום השנה עם מוריהם. אבל בגזרה הזו, התגובה של מנכ"לית המשרד באותו ריאיון ממש הייתה שונה לחלוטין. "זוהי זכות לגיטימית של מורים למחות על תנאי השכר והעבודה שלהם. זה מאבק צודק. חייבים לשפר את שכרם של כל המורים, אנחנו לא נמצאים משני צידי המתרס בנושא הזה", אמרה שטאובר. ומה עם הפגיעה בילדים? ובכן, מתברר שבמקרה הזה מדובר ב"פגיעה נקודתית שתמנע פגיעה הרבה יותר גדולה בהמשך".
כשזה חשוב לה, שרת החינוך יודעת לתקוף את יו"ר ארגון המורים ולהיאבק בניסיונותיו לטרפד את רפורמת הדגל שלה. עם הסתדרות המורים, לעומת זאת, היא מיישרת קו באופן מלא. כולם בממשלה מסכימים שצריך להעלות את שכר המורים, אבל מתפקידה של שרת החינוך לוודא שהכספים הללו אינם נזרקים כלאחר יד אלא מגיעים למקומות הנכונים. שר האוצר כבר הבהיר שגם למדינה יש דרישות מהמורים, לא רק להפך. "העלאת שכר המורים היא צעד מתבקש וחשוב", כתב ליברמן בטוויטר. "לצד זאת, היא צריכה לבוא לצד התאמת לוח חופשות התלמידים ללוח החופשות של המורים". שרת החינוך, לעומת זאת, נותרה ללא דרישות. רק מתנות.
שאשא־ביטון תגלה בהקדם שכמו במקרה של הרפורמה בבגרויות, ניסיונותיה להגיע להסכמות עם הארגון לא יעזרו. אם וכאשר זה יתאים לארגון המורים הוא לא יהסס להשבית ולשבש את הלימודים, וכך יקרה גם עם הסתדרות המורים. התמיכה הנוכחית של שרת החינוך בהסתדרות המורים תחזור אליה בהקדם כבומרנג, בדמות שביתה רגע לפני סיום הלימודים.
מסודרים
המשבר הפוליטי תופס את הכותרות, אבל הבחירות שבאמת משפיעות על מה שקורה בממשלה התקיימו כבר השבוע. ברוב מוחץ של 78% מהקולות ניצח היו"ר המכהן ארנון בר־דוד, והביס את עופר עיני, היו"ר לשעבר שניסה לחזור לתפקיד. הניצחון הזה לא הושג לאחר שחברי ההסתדרות התרשמו ממעלותיו של בר־דוד והשתכנעו ממשנתו האידיאולוגית, אלא בזכות שליטתו במוקדי הכוח שסייעה לו להביס גם את עיני, הבקי היטב ברזי המנגנון ההסתדרותי.
באותו אופן, מה שהביא את עיני – שבשנים האחרונות חצה את הקווים ומייעץ למגזר העסקי במשברים מול עובדים – לנסות לחזור להסתדרות, לא היה אמונה סוציאליסטית יוקדת אלא כמיהתו לשוב אל ליבת הכוח. כאשר רוב המגזר הציבורי (54%) נמצא בסכסוך עבודה, על פי נתוני הממונה על השכר, יו"ר ההסתדרות זוכה להתחכך דרך קבע בדרג הפוליטי ולחשיפה תקשורתית בלתי פוסקת. ברצותו יאשר עיצומים במשרד החוץ ובמשרד הביטחון, וימנע מאזרחי ישראל שירותים חיוניים ורפורמות ייעול.
מבין השניים, ארנון בר־דוד נחשב נוח יותר למשרד האוצר, כיוון שהוא מאמין בפשרות, בהידברות ובשיתוף פעולה. במהלך כהונתו עד כה הצליחו אנשי האוצר להגיע איתו להסכמות על עבודה מהבית וגמישות ניהולית, נושאים שבאגף הממונה על השכר ניסו לקדם במשך שנים. עופר עיני נחשב ליו"ר כוחני שנוטה יותר למאבקים ולשביתות, ומהבחינה הזו ניצחונו היה מחזיר אותנו עשור לאחור.
למעשה, זה לא באמת משנה מי עומד בראש המנגנון. בסופו של דבר, גם בר־דוד וגם עיני משתמשים בכוח שבידיהם כדי לעכב רפורמות חיוניות, למנוע התייעלות, לשמור על הוועדים החזקים שנותנים להם את כוחם, ולהגן על תנאי השכר ועל הפנסיות התקציביות של עובדי המגזר הציבורי. גם כשהשר הנבחר פועל לגמרי בתחום סמכותו, כמו שרת החינוך שמכריזה על רפורמה פדגוגית באופן ההיבחנות של התלמידים ובתחומי הידע שאליהם ייחשפו, ארגוני העובדים מבהירים לה שלא היא תקבל החלטה סופית בעניין, ושמישהו אחר מחזיק בזכות הווטו. פלא שעופר עיני רצה לחזור?
