כיצד מנג'זין לפני הכלה

עונת החתונות בפתח, ואיתה גם כל השמאלץ הדביק שאין ברירה אלא לנשום עמוק ולסבול אותו בשקט, כדי להשאיר את השמחה הגדולה באוויר לכמה שיותר זמן.

שלא תטעו, בגדול אני בעד. זאת אומרת, ברור שאני בעד. כולם – להתחתן מיד עם כמה שיותר אהבה באוויר, כמה שיותר ריקודים, כמה שיותר שמחות, כמה שיותר בופה עם קבבונים ומנות אחרונות בשלל צבעים. אני אוהבת אירועים. אחרי השנתיים השוממות שעברנו, אין דבר שמרנין אותי יותר מתאריך נקוב בלוח השנה המציין חתונה מתקרבת (גם הופעה של חנן בן־ארי עומדת בסטנדרטים האלו).

ועם זאת, ארצה בכל זאת לעמוד על כמה קלישאות נצחיות שנדבקות לכל אירוע, כמו הטישו שנדבק לעקב הנעל ביציאה משירותי אולם החתונה ומביך אותך בכל התמונות.

אחד האיחולים הדו־ערכיים ביותר בשפה העברית, שבתקופה הזו נזרק לעברי מלא מעט כיוונים, הוא “בקרוב אצלך“. אפשר להשתמש בו בשלל הקשרים: בקרוב אצלך חשמל מוסדר וכביש עד הבית, או בקרוב אצלך ג‘יפ ארבע על ארבע מהניילונים, או בקרוב אצלך ממשלה ימנית יציבה שיודעת מה היא רוצה מעצמה ומאזרחיה. אבל בל ניתמם, לרוב האיחול הזה מופיע על רקע רומנטי. ורומנטיקה, כמו שקיעה, שמלה יפה ופרחים ססגוניים, היא מדרון חלקלק הגורם לכולנו לפעמים קצת לאבד את זה.

גילוי נאות: השבוע הייתי בחתונה ומצאתי את עצמי משתמשת לא מעט באיחול הזה, תוך כדי שאני חושבת על השורות שתכננתי לכתוב בגנותו ונגדו. אבל יש לי תירוץ טוב.

כשהייתי רווקה צעירה עניתי אמן בכל פעם שנשמעו לידי המילים "בקרוב אצלך". אז זו הייתה שאיפת חיי – להספיק להתחתן לפני שכל חברותיי יברחו, ואיש לא ירקוד בחתונתי

כשהייתי רווקה צעירה וחסרת מודעות, עניתי אמן עם כל הלב ובעיניים עצומות בכל פעם שנשמעו לידי המילים "בקרוב אצלך". אחרי הכול, אז זו הייתה שאיפת חיי – להספיק להתחתן לפני שכל חברותיי יברחו לבעלים שלהן, ואני איוותר לבדי ואיש לא ירקוד בחתונתי (כאמור, הייתי צעירה, מבוהלת וחסרת מודעות).

עם הזמן, כשבגרתי, התאלמנתי ולמדתי שיברון לב מהו, הבנתי שזה איחול שעלול לשאת המון חוסר טקט, ולגרום למבוכה אימתנית ואי נוחות עד כדי חשק עז לקום ולעזוב את האירוע.

ולכן כיום, כשאני משחררת את המילים הטעונות לאוויר, אני קודם מוודאת שמי שהן כוונו אליה היא צעירה חסרת מודעות כמו שהייתי אני, או מבוגרת יותר שאני יודעת בבירור שתענה “אמן“, ולא תשלח בי שתי קרני לייזר ירוקות בוהקות שישרפו את שאריות הכבוד העצמי שלי בו במקום. בקיצור, בנות, היזהרו בלשונכן!

כאורך התפילות

יש חתונות שאי אפשר למצוא בהן את החתן או הכלה. הם היו שמחים מאוד להצטרף למעגלי הרוקדים או לשבת לאכול משהו, אבל לפעמים כמה אורחים קצת שכחו שהם שם כדי לשמח חתן וכלה. מצוידים בדף פוליו עם כתב צפוף משני הצדדים, הם יתפסו את הכלה ממש בכניסה למחיצה ל“תפילה קטנה לרפואת האחיינית של המזכירה של רופאת השיניים של אשתו של מוכר הנעליים“.

כי הרי ידוע שכלה ביום חתונתה נמחלים לה כל עוונותיה, עת רצון שורה עליה, והיא ברגע הזה יכולה להציל ולהושיע את כולם. ולכן חס ושלום שתבזבז את זמנה על ריקוד עם חברות שהגיעו לשמח אותה.

לא שחלילה עיני צרה בה, בבת אחותו של מוכר הנעליים. אני מאחלת לה שתהיה בריאה ותעמיד בנים זכרים הרבה בבריאות ובנחת, אבל לכל זמן ועת תחת השמים. וכעת לא העת ההיא. אלא אם כן הכלה הצדיקה הכינה בעצמה דף תפילות ובו מופיעה אותה זקוקה לרפואה.

געגועים לפליק־פלאק

יש שני מצבים שבהם אני אוהבת את הילדים שלי באירועים של חברים. הראשון – באוטו, רגע לפני שנכנסים לקבלת הפנים. השני – באוטו, כשהם נרדמו שפוכים ומלוכלכים אחרי שחיסלו את כל הלחמניות והשניצלים ושתו את כל הקולה שהברמנית מזגה להם עד שפת כוס הזכוכית.

אני יודעת, גם בעיניכם לא מקובל להביא ילדים לחתונה, ובכל זאת, במצבי נוצרות לפעמים תקלות נטולות בייביסיטר המחייבות לבחור בין האירוע ובין הילדים, ורגע קל של טמטום חסר היגיון יכול לגרום לי לחשוב על סימביוזה בדיונית של שילוב בין השניים.

מלבד בעיית התשורה הגדלה והולכת בעצם הבאת פה נוסף להאכיל, אני מצטערת לבשר לאחר בדיקה מעמיקה שילדים בחתונות של חברים זה לא חמוד. או בכל אופן, לא מספיק לכך שאדחף אותם לכל מעגל ריקודים או תמונה עם אביזרים מאירים ממקסטוק, שאספנו מהרצפה לפני שהילדים של הגיסה של הכלה יתפסו לנו הכול.

דרך אגב, רגע לפני שכל האיפור נמרח לי ואני עוזבת את האולם ישר לערימת הכביסה הממתינה לקיפול על הספה בבית, דעו שככל הנראה לעולם לא אתרגל לעובדה שהגעתי לגיל שבו אני מוזמנת לחתונות ילדיהן של החברות שלי. עדיין תוהה מי אתן, מעגל הנשים הרוקדות בנפרד מהכלה, ולמה אתן אני. ולאן בעצם נעלמו שנותיי הצעירות, בהן הייתי שייכת למעגל הקוּליוֹת בנות העשרה שעושות פליק־פלאקים ושורקות עם שתי אצבעות בפה.

מזל טוב לכולם, שתשרה בכם השכינה, תיהנו המון ואל תשכחו לעשות מתיחות בסוף הריקודים. שלא ייתפסו לכם השרירים.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il