ספר שירה ותמונה אחת על כריכתו נחקקו בי לעולמי עד. היה זה בבית סבי עליו השלום, עוד כשהייתי נער יהודי בברית המועצות הקומוניסטית. הספר, שיצא לאור בתחילת המאה הקודמת, ישב לו על השולחן וכריכתו גילתה ילד המביט מבעד לגדר תיל. מבטו נישא אל החומות שהיו נראות אז כחלום רחוק.
לאורך ילדותי ונערותי בברית המועצות, זכיתי לראות תמונות וגזרי גלויות שנשלחו אלינו ובהם נופי ואתרי העיר ירושלים. משאת נפשו של כל יהודי הסתכמה רק בתמונות עבורי, אך התקווה והכמיהה סערו בליבי.
לימים, ולאחר מאבק ארוך, זכיתי להגשים את מה שחבריי ואני לחמנו ונאבקנו עבורו – לעלות לארץ ישראל, לירושלים.
לא מפתיע, אם כך, שמיד עם נחיתתי בישראל ביקשתי להגיע לכותל. ככל שהמכונית התקדמה אל עבר העיר – גברה התרגשותי. סוף סוף אני מגשים את חלומם של כה רבים ואת חלומו של אותו נער שדמיונו ניצת מכריכת ספר השירה וגזרי הגלויות.
תמונה אחר תמונה הפכה למציאות. את חומות העיר העתיקה שראיתי בתמונות – ראיתי לפתע, לראשונה, מול עיניי. הכותל, הר הצופים, עיר דוד. פסעתי עם מלכי ישראל, ראיתי במו עיניי את אשר ראו גם הם, לפני למעלה מאלפיים שנה.
שבעים פנים לה, לירושלים. פלא של היסטוריה, מורשת, תרבות. חיבור של מסורת וקידמה, של מזרח ומערב. מכל קצוות תבל ומכל דתות העולם נושאים עיניים אליה. ירושלים היא מה שאדם ירצה שתהיה עבורו. זה סוד קסמה, זהו כוחה.
הגלות של עם ישראל נגמרה בה' באייר תש"ח, שלי הפרטית נגמרה בט"ו בתמוז תשמ"ז. גדר התיל נפלה ולא תשוב עוד לעולם. ירושלים היא בירת העם היהודי לנצח נצחי נצחים.
שאו תקווה ודגל בגאון, וזכרו כי באותן הדרכים בהן כולנו פוסעים כיום – הלך גם דוד המלך וילך גם משיח בן דוד.
– מיוחד ליום ירושלים: פרויקט "ירושלים שלי"
