לא היו ימים טובים לאופוזיציה כימי השבוע הזה. לא זו בלבד שהקואליציה מקרטעת, אלא שגם הסקרים מאירים לה פנים. בסקר שערך השבוע רדיו 103 זוכה קואליציית נתניהו לשישים מנדטים. גם ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהסקר מעניק לו תשעה מנדטים, יכול להתבשם מתוצאותיו. נראה שההיפרדות שלו מימינה והעדפת איתמר בן־גביר ומפלגת נעם הייתה עסקה מצוינת. הם קיבלו יחד בבחירות האחרונות שישה מנדטים, ח"כ אופיר סופר, שנכנס לכנסת דרך הליכוד, הביא להם את השביעי, ועכשיו הסקר מנבא להם קפיצה לתשעה מנדטים. הישג נאה לסמוטריץ'.
אבל כמו בכל עסקה, כדאי לקרוא גם את האותיות הקטנות. אלה מלמדות שההישג הנאה הוא דווקא של בן־גביר ולא של סמוטריץ'. ייתכן שהסקר הוא בבחינת נורת אזהרה לסמוטריץ': עורכי הסקר השכילו לבדוק כיצד יתחלקו הקולות אם סמוטריץ' ובן־גביר ייפרדו, ומתשובות הנשאלים עולה שכל אחד מהם יקבל חמישה מנדטים. מתברר שהקפיצה המרשימה שייכת כולה לבן־גביר. אדרבה, לסמוטריץ' ולרשימת הציונות הדתית לא נוסף אפילו מנדט אחד. גם היום יש להם חמישה מנדטים מהשבעה.
בהנחה סבירה שבחמשת המנדטים שמקבל סמוטריץ' בסקר כלול גם המנדט של מפלגת נעם, או לפחות רובו, מתברר שסיעת הציונות הדתית מכניסה לכנסת הבאה רק כארבעה מנדטים. כשלוקחים בחשבון שהתוצאה הזו באה אחרי קמפיין שלילי, מקטב, נמוך, שלא לומר ארסי, נגד ימינה, התוצאה מאכזבת במיוחד. אחרי שנה שלמה שסמוטריץ' וחבריו עושים ככל יכולתם לשכנע את הציבור הציוני־דתי שהם הציונות הדתית האמיתית ושימינה אינה ימין, אינה דתית וספק אם היא ציונית, הם לא הצליחו להוסיף לעצמם אפילו מנדט ציוני־דתי אחד.
המשמעות האלקטורלית חמורה מבחינת סמוטריץ'. בן־גביר הוא יהודי חכם; הוא לא ידרוש לעמוד בראש הרשימה המשותפת בבחירות הבאות, אף שמבחינתו יש לכך צידוק מלא. אבל הוא בהחלט יתבע ובצדק הרכבת רשימת ריץ'־רץ', כך שכל חבר כנסת שני ברשימה יהיה נציג עוצמה יהודית. כך הוא ישלש ואולי אפילו ירבע את כוחו; סמוטריץ' לא יוסיף לעצמו אפילו מנדט אחד.
סמוטריץ' ייאלץ להיכנע לכל תביעותיו של בן־גביר; הוא קשר בו את גורלו הפוליטי ואין לו עכשיו דרך ללכת לבד; אחוז החסימה קרוב מדי. בן גביר, לעומתו, כבר הוכיח ש"אין לו א־לוהים" בשאלת ההתחשבות באחוז החסימה. אם סמוטריץ' לא יסכים לתנאיו, המתבקשים יש לומר, הוא יתמודד לבד.
הריצה המשותפת עם בן־גביר לא היטיבה עם הציבור החרד"לי גם מבחינת התוכן והתדמית. אפילו במיקרוסקופ קשה להבחין כרגע בהבדל בין המסר האידיאולוגי של סמוטריץ' ובין זה של בן־גביר וחבריו. בן גביר הוא זה שתוקע בשופר, מכתיב את הטון ומתווה את הכיוון והדרך, ואנשי "הציונות הדתית" נגררים אחריו בניסיון נואש לצמצם רווחים. הדבר ניכר לא רק מבחינת המסרים שהם משמיעים לציבור הכללי שאינו מבחין בין שתי הזרועות של הרשימה, ולא רק מבחינת הסגנון המתלהם והמפלג, אלא אפילו מבחינת הפרקטיקה הפוליטית. כשח"כ אורית סטרוק הודיעה לפני שבועיים, על רקע המאבק על "בית התקומה" בחברון, שהיא מעבירה אליו את לשכתה, פרקטיקה בן־גבירית ידועה, התברר עד כמה הפכה מפלגת הציונות הדתית לגרורה של בן־גביר. לא פלא שהמקור זוכה לקולות ולא החיקוי.
ככל שמבחינת הציבור הכללי ההבדל בין סמוטריץ' לבן־גביר לא אומר דבר, האפשרות של סמוטריץ' להשתלב בקואליציה עתידית הולכת וקטנה. התווית של בן־גביר, שאינו פסול חיתון חלילה והוא בהחלט לגיטימי גם אם לא בדיוק כוס התה של רבים, נדבקה היטב לסמוטריץ'. רק אם קואליציית נתניהו במתכונתה הנוכחית תעבור את רף שישים המנדטים, מה שכרגע לא נראה סביר, יש סיכוי שסמוטריץ' יוזמן לקואליציה. בכל מקרה אחר שבו יצטרך הליכוד, גם אם ינצח, לצרף כוחות נוספים שיתקשו להסביר לבוחריהם חבירה לבן־גביר, סמוטריץ' יהיה הראשון להיזרק. זה מה שעשה נתניהו תמיד לציונות הדתית. כך יקרה גם, כמובן, במקרה שלא נתניהו ירכיב את הקואליציה הבאה.
לא בטוח שאנשי הפלג החרד"לי מבינים שייתכן שבמהלך ההיפרדות שלהם מימינה והעדפת בן־גביר ונעם על פניה, הם תקעו את עצמם באופוזיציה לשנים ארוכות.
