בסופו של דבר, זה היה אירוע לא מרשים במיוחד. אחרי שבועות של קמפיין מתוקשר על כוונה להגיע כדי "לפרק את המאחז בחומש". אחרי מודעת פרסום פרובוקטיבית שזכתה גם לגרסת נגד – בה בולדוזר הורס לא התיישבות בשומרון אלא מסגד על הר הבית. אחרי עימותים פוליטיים בלי נגמרים והמון זמן מסך: אירוע המחאה הגדול של השמאל התנקז לכדי הפגנה מעוטת משתתפים, סמוך לכניסה ליישוב קדומים.
בצהרי אחת השבתות הלוהטות שנרשמו כאן לאחרונה, עמדו אתמול כמה עשרות מפגיני שמאל, רובם לא צעירים, תחת השמש הקופחת ונשאו שלטים בגנות ההתיישבות. חלקם ניסו להישמר מהקרניים באמצעות שמשיות צהובות, שהוסיפו למראה חוף הים שלבש כל האירוע. בשני מגה-פונים נקראו קריאות קצובות שדרשו אף הן ככל הנראה לפנות את יישובי יהודה ושומרון על יושביהם. קשה היה לעיתים לעקוב במדויק, כאשר בכל אחד נצעקו צעקות אחרות, ולצדם תוף וכמה זמבורות ניסו להעצים את הדרמה בליווי קולי.
מה שכן ניתן היה לזהות באוזן, הייתה רשימה של מקומות יישוב יהודיים בשומרון ובבנימין, שהוקראו בליווי הבטחה לפנותם מהקרקע. ממחישים שוב את העובדה כי ארגוני שמאל ותנועת שלום עכשיו במיוחד, עושים חסד לא קטן עם ההתיישבות ביו"ש, בעודם מתעדים באופן מדויק ומתמיד הרבה יותר את התפתחות מפעל הבנייה בנחלת אבות מאשר עושים זאת המתיישבים עצמם.
אבל בין שלטי "מאחז בלתי חוקי", "די לכיבוש", ו"לוחמים לשלום", היו גם כמה דגלי אש"ף ירוקים-שחורים-אדומים-לבנים שנישאו בידי מי מהמפגינים. מול הגוון הקומי משהו שניתן היה לשוות לאירוע בכללותו, אלו היוו הצהרת כוונות שהפגינה מציאות כואבת. לא מדובר כאן רק במאבק על פניה של מדינת ישראל, אלא על הזדהות עם אויביה. אויב ששב וממחיש עד כמה אין גבול לרצחנות האנטישמית שבאה מקרבו, שאינו בוחל בשום מעשה טבח. אם בהפגנות שמאל סמוכות ליישובים שהתקיימו בשנים עברו הופרחו לאוויר יונים לבנות, כאן נופפו בגלוי בסמלם של מכפישי מדינת ישראל ורוצחי אזרחיה.
מול המפגינים עמדו כמה עשרות שוטרי יס"מ לבושי מדים כהים, שמנעו מהם להמשיך ולהתקדם. הכביש עצמו, ציר 55 בין שכם לקלקיליה, היה סגור לתנועה במשך כל זמן ההפגנה. מעיק בזאת במיוחד על הנוסעים הפלסטינים בו. מטבע הדברים, התנועה היהודית על הכביש דלילה הרבה יותר בשבת.
על צלע הגבעה, השקיפו על כל המאורע בני נוער ומבוגרים משכונת מצפה-ישי שמול קדומים. בקדומים עצמה, הממוקמת גבוה יותר על ההר שמנגד, לא שמעו בכלל את קולות המהומה. הניצבים מעל ההפגנה, הניפו בתגובה לה דגלי ישראל, שרו "עם ישראל חי", וכן, מדי פעם הונפו גם אצבעות בתנועות יד פחות מנומסות. ולקראת השעה 15:00, כשהמפגינים קיפלו את הזמבורות לכיוון האוטובוסים שחנו בצד, גם ליוותה אותם שירת "יאללה, הביתה" צוהלת.
ובערב, נערכה בשכונה שעל ההר תפילה חגיגית לרגל יום שחרור ירושלים והשומרון. עם הודיה היסטורית גדולה על הזכות להיות מי שחוזים בעיניהם במימוש ההבטחה התנ"כית, ואחרי אלפי שנות גלות, להיות בפועל תחת כנפיה של מדינת ישראל וגבורת לוחמיה. מי שבאו הביתה. מי ששבו לגבולם.
