בקובץ האקסל של איתי זר מתועדים 7,000 דונמים שאביו, גואל האדמות משה זר, רכש בשטחי יהודה ושומרון. אבל עד היום אין ולו דונם אחד שרשום על שמו.
"כל הקרקעות שאבי רכש רשומות למעשה על שם חברות ירדניות שהוא פתח בשנות השמונים", מסביר זר הבן. פתיחת חברות כאלה היא הליך מורכב, שלדבריו היה סבוך עוד יותר בעבר. "לכן עד היום יש אנשים שמעדיפים לא לפתוח חברה אלא לערוך את הרכישות דרך החברות של אבי". כך למשל, חלק מהמבנים ביישוב היהודי בחברון נקנו באמצעות החברות של משה זר, כאשר הרוכשים מחזיקים רק ברישום פנימי המעיד שהקרקע שייכת להם.
רישום הקרקעות נעשה על שם חברות ירדניות מסיבה פשוטה: ממשלת ישראל לא ביטלה עד היום את החוק הירדני האוסר על מכירת קרקעות למי שאינם ערבים. כן, זהו המצב החוקי כיום ביהודה ושומרון: חברות וערבים יכולים לקנות קרקעות, אבל יהודים לא. "החקיקה הירדנית משנת 1953 אוסרת מכירת קרקעות לזרים בכלל, ומתירה את מכירתן רק לערבים", מסביר עו"ד בועז ארזי. "כשמדינת ישראל שחררה את יו"ש היא החליטה לא לשנות את החוק הזה. במקום זה השתמשו בתיקון ירדני מאוחר, שהתיר מכירת קרקעות לחברות תוך בדיקה מי האנשים שעומדים מאחוריהן, והסירו את התנאי שיהודי לא יכול להיות בעלים של חברה כזו. דרך התיקון הזה יהודים היו יכולים לקנות קרקעות".
לאחרונה עתר עו"ד ארזי לבג"ץ בשם תנועת רגבים נגד שר הביטחון והמנהל האזרחי. העתירה, "להסרת חרפה ממדינת ישראל" כלשון העותרים, קוראת לבטל את החוק הירדני, ולאפשר מכירת קרקעות שוויונית ליהודים ולערבים. לפני כחודשיים הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למדינה ולשר הביטחון בני גנץ להשיב בתוך 60 יום לשאלה מדוע לא יבוטל החוק, ובקרוב אמורה המדינה למסור את תשובתה. ברגבים קוראים לגנץ לאמץ את עמדתם של גורמי המקצוע במשרד ושל שרי הביטחון הקודמים ליברמן ובנט, ולבטל את החוק.
"התחלנו את התהליך לביטול החוק הזה לפני כמה שנים, כשבנט היה שר הביטחון", מספר מנכ"ל רגבים מאיר דויטש. "למעשה, עוד לפני כן, כשליברמן היה שר הביטחון, הייעוץ המשפטי במשרד אמר שהגיע הזמן לשנות את החוק. התחושה שלנו הייתה חיובית וכבר חשבנו שהחוק עומד להשתנות, אבל כל זה נתקע ברגע שלמשרד הביטחון נכנס בני גנץ".
בשלב הראשון בחר גנץ להתעלם מהעניין ולא לגעת בו. "הרושם שקיבלנו במשרד הביטחון היתה של רוח חיובית מצידם ומצד המנהל האזרחי, והיינו בטוחים שהמדינה תסכים לערוך את התיקון, אבל מאז שגנץ נכנס למשרד לא זכינו לקבל תשובות על הפניות שלנו", מספר עו"ד ארזי. לאחר שחשו כי מיצו את ההליכים מול המדינה, פנתה רגבים בעתירה לבג"ץ בדרישה לקבל מענה מהמשרד, וכעבור כמה חודשים נענתה בסירוב לשנות את החוק. בעקבות התשובה השלילית הוגשה העתירה נגד החוק עצמו.
"גנץ הסביר שהוא לא רוצה לעשות את השינוי הזה כי לדעתו זו תהיה תקיעת אצבע בעין של הרשות הפלסטינית", אומר דויטש. "חשוב להבין שגם בלי החוק יש הרבה מגבלות שמכוונות אך ורק נגד יהודים שרוצים לרכוש קרקע ביו"ש. בניגוד לכל מקום אחר בארץ, ביו"ש קיימת מניעת עיון במרשם המקרקעין; כל עסקת מקרקעין של יהודים חייבת לקבל אישור ממשרד הביטחון; ואחרי מסכת הייסורים הזו יש צווים צבאיים שמערימים קשיים על השימוש בקרקע. אלו רק חלק מהבעיות. אבל הביטוי החד והבולט ביותר של הבעיה הוא שיהודים לא יכולים לרשום קרקע על שמם. מעבר לגזענות הטבועה בחוק הזה, הוא פוגע בזכויות יסוד".
עד כמה קיומו של החוק הזה פוגע באפשרות של יהודים לקנות קרקעות ביו"ש?
"מעשית אני מעריך שאין לזה הרבה השפעה", מודה דויטש, "אבל זה עניין עקרוני. החוק מסמל את התפיסה של מדינת ישראל, שמתנהלת ביו"ש כאורחת ולא כבעלת הבית, והתפיסה הזו משליכה על המציאות בשטח. אם היהודים היו בעלי הבית ביו"ש, או לכל הפחות בשטחי C, ברור שהיה אפשר למכור קרקעות ליהודים. לשמחתנו בג"ץ העביר את נטל ההוכחה למדינה, ולמעשה אמר שהוא חושב שהעתירה מוצדקת ועל המדינה לשכנע את בית המשפט למה לא לקבל את העתירה".
בניגוד לדויטש, איתי זר, שהצטרף לעתירת רגבים, טוען שהצורך להקים חברה כדי לרכוש קרקע הוא בהחלט חסם. "נכון שיש הרבה מכשולים אקוטיים יותר, אבל אם אדם רוצה לקנות קרקעות ביו"ש ומגלה שעליו להקים לשם כך חברה מיוחדת – זה בהחלט עלול לגרום לו לרדת מהעניין", אומר זר. "צריך להבין שזה לא צעד טכני של הקמת חברה, אלא פתח לצרות צרורות מול הרשויות. מדינת ישראל לא מכירה בחברות האלה לצורך כל מיני פטורים וזכאויות, ומצד שני כן מציגה כל מיני דרישות. רוב רואי החשבון בישראל לא מכירים את הדינים שקשורים בחברות מהסוג הזה, ולמעשה גם רשויות המס לא ממש בטוחות איך להתנהל מולנו. אנחנו עובדים מול מס הכנסה, מס שבח ומע"מ כדי לבנות את עריכת שומת המס שלנו. אנחנו מעין שפן נסיונות, שזה מצב מאוד לא נוח".
לדעת זר, הסירוב לבטל את החוק אינו מקרי. "מדינת ישראל והמנהל האזרחי מקשים מאוד על קניית קרקעות בידי יהודים. יש חוקים לא הגיוניים, למשל שערבי יכול להוכיח בעלות על קרקע באמצעות עיבוד וחזקה, ויהודי לא יכול. כל המידע על רישום הקרקעות הוא סודי וחסוי, כך שאם אתה רוצה לקנות קרקע קשה לדעת מי הבעלים שלה.
"אחרי שכבר מצאת את הבעלים וערכת עסקה, אתה צריך לעבור את 'הוועדה לרישום ראשון', שהיא מעין בית משפט שבוחן אם הרישום תקין, וגם שם הגישה היא של התנגדות לכל רכישה. אבא שלי רכש 110 חלקות, אבל גלל הוועדה הצלחנו עד היום לרשום רק 10 מהן על שם החברות, וגם זה רק אחרי שפנינו לוועדת העררים בבית הדין הצבאי. הסיבה לכך, לדעתי, היא שהמנהל האזרחי ומדינת ישראל עוד לא הפנימו שיהודה ושומרון הם חלק ממדינת ישראל. מבחינתם אלו אזורים כבושים שיום אחד נעזוב אותם. מכיוון שבתפיסה שלהם זה שטח כבוש, אז הרשויות צריכות לשמור יותר על הזכויות של הנכבש – הערבים".
זר מקווה שהעתירה תתקבל ותביא לשינוי בשטח. "להערכתי אם ישנו את עניין הרישום, ייתכן בהחלט שקניית הקרקעות ביו"ש תצמח ב-10 עד 15 אחוזים. אבל צריך לשנות את כל ההתנהלות של הרשויות בנושא הזה".
כשאני שואל את עו"ד ארזי אם להערכתו יש לעתירה סיכוי, הוא נשמע אופטימי. "זה לא מדעי, אבל ההתרשמות שלי בדיון הייתה שהשופטים לא שמחים מהמצב החוקי הקיים. המדינה ניסתה לומר שאין מקום לעתירה, כי בפועל כל מי שרוצה לקנות קרקע יכול לעשות זאת באמצעות חברה, אבל דווקא בזה הם קצת מלכדו את עצמם".
הרכב השופטים בעתירה כולל את שופטי העליון ניל הנדל ועופר גרוסקופף, ואת שופט העליון במינוי זמני שאול שוחט. הנדל, אומר ארזי, שייך לאסכולה האמריקנית, שמייחסת חשיבות לפסיקות מארה"ב בשנות השישים והשבעים נגד גזענות. "להתרשמותי, ברגע שהנדל שמע את האמירה שאין פה אפליה כי גם יהודים יכולים לרכוש קרקע באמצעות חברה, זה מיד התקשר אצלו למקרה המפורסם של רוזה פארקס. גם שם היו מי שניסו לטעון שזו לא אפליה, כי בפועל היא יכולה לנסוע באוטובוס, רק לשבת בחלק אחר. נדמה לי שגם גרוסקופף ושוחט הבינו את העניין.
"למעשה גם נציגי המדינה מודים שיש גזענות בפרקטיקה הנהוגה כרגע. לכן אני עדיין מקווה שהמדינה תתעשת ותשנה את תשובתה. חוקים כאלה כבר תוקנו בעבר, כך שזה לא בלתי אפשרי. לא במקרה העתירה נפתחת באמירה שזוהי הסרת חרפה, כי בעיניי קיומו של חוק כזה הוא באמת חרפה".
