משה רבנו התחיל להבין שיש בעיה. לא חלפו כמה שעות מאז שהודיע בחשבונות הרשמיים שלו בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם על מעמד הר סיני הממשמש ובא, והרשת החלה לזוע באי נוחות.
אושיית רשת משבט נפתלי זעם על המיקום: "אז מה מתברר", כתב בעמוד שלו, "שהמנהיג שלכם מתכנן לעשות את הטקס החשוב ביותר של העם היהודי לדורותיו דווקא על אחד ההרים הנמוכים בסביבה, בלי שום ייחוד, סתם הר. שמישהו יודיע ל'רבנו' שלוקיישן הוא הכי חשוב היום. יח"צ בייסיק. איזו רמה מחפירה, תראו על מה אנחנו משלמים מחצית השקל. עד שזה לא ישתנה, אל תצפו לראות אותי מגיע".
הפוסט צבר פופולריות במהירות, עם אלפי לייקים ומאות שיתופים. אהרן הכהן ניסה לעודד את אחיו המיואש: "בסך הכול פוסט של מישהו משבט נפתלי, רק זקנים נשארו שם, ואנחנו בונים על הצעירים".
אבל אז עלה בטוויטר ציוץ של אחד הכתבים הפוליטיים הבולטים במחנה: "פרסום ראשון – רגע אחרי מעמד הר סיני, משה מתכוון להיעלם מכאן ליותר מחודש. מעניין מה יש לו לחפש בחו"ל, ויותר מזה – מי מממן את הנסיעה". צוות הסושיאל שישב בפינה קטנה בירכתי המשכן נכנס לכוננות. טלפונים נעשו לכל מי שצריך, והשרפה כובתה די מהר. או לפחות כך היה נדמה.
שלושת ימי ההגבלה עברו בשקט יחסי, אולי כי ההגבלה כללה גם מיסוך חלקי של הרשת האלחוטית במחנה. ואז, רגע לפני שמאות אלפי האנשים, הנשים והטף התקבצו תחת ההר ליום החשוב בחייהם, עלתה ידיעה בלעדית בעמוד האינסטגרם הפופולרי "בני ישראל בידור": "הלם הלם הלם – יש לנו את לו"ז האירוע!!!". צעירי המחנה החלו להעביר את המידע הלוהט זה לזה בתיוגים ובמינשונים, ואי שקט השתרר.
התברר שקבוצת אקטיביסטים לא אהבה חלק מהמופע האורקולי המתוכנן. בגילוי דעת שפורסם במקביל בכל הרשתות הודיעו ראשי הקבוצה ש"לא ייתכן שבשעה שבינינו מסתובבים הלומי פוסט טראומה מעשר המכות, שלא לדבר על מי שזוכרים את שאון הגלים המאיימים להתנפץ על ראשיהם בחציית ים סוף, יתקיים מופע קולות ואורות גרוטסקי שמישהו מתכנן לנו, כי הוא חושב שאפשר לרגש אותנו רק על ידי פיצוצים ורעש". כתבי סביבה ואקלים הדהדו יחד בטוויטר מחקר שלפיו תופעות על־טבעיות כמו סופות ברקים באמצע המדבר עשויות לפגוע במרקם העדין של החי והצומח. "זו לא היהדות שלי", צייץ פעיל חברתי אחד.
משה ואהרן, לבושים לבן ושקועים בהכנות למאורע הנורא והנשגב, החלו לברר בקדחתנות אם אפשר להשיג שופרות שקטים וברקים מאור ממוחזר כדי להרגיע את העיתונות הנושכת. אחרי שהושגה פשרה גם בנושא הזה והרשת רגעה לכעשרים דקות, היה אפשר לגשת לטקס.
אבל אז התברר שענן כבד עוטף את ההר כחלק מהאירוע. בני ישראל, שעמדו מוכנים עם מוט סלפי שיתעד את המתרחש, החלו להתלונן שלא רואים כלום. אפילו הפילטר המשוכלל ביותר לא הצליח ללכוד את התמונה. "בשביל מה הגענו לפה אם לא נוכל להעלות סטורי?", התאוננו המתאוננים.
משה דאג לפיזור הערפל, וקולו של הקב"ה החל להישמע, קורא את עשרת הדיברות. "רגע, רגע", נשמעה צעקה מיציע העיתונאים, "סוכם איתנו שמתחילים בשמונה בדיוק למהדורה המרכזית, אנחנו עדיין בפרסומות". משה רבנו הביט באחיו אהרן בפנים מכורכמות.
הטקס נעצר שוב וחודש רק כמה דקות לאחר מכן, בתום הפרסומות והפרומו לתוכנית הריאליטי־אוכל המצליחה "מה כבר אפשר להכין ממן".
קריאת עשרת הדיברות עמדה לקראת סיום. היא תועדה מכל כיוון במיליוני מכשירי טלפון, והרשת הופגזה באינספור תמונות, ציוצים, טקסטים מרגשים ושרשורים. אפילו קשישי העדה לא ויתרו והעלו סטורי לוואטסאפ, למרות שכבר אמרו להם אלף פעם שאף אחד, אבל אף אחד, לא מסתכל בסטורי בוואטסאפ.
הטקס נגמר, ומשה רבנו נעלם בהר.
ארבעים יום לאחר מכן הסתובבו בני ישראל רגוזים וכעוסים סביב אהרן הכהן: "שלחתם לנו לקלנדר את התאריך הזה. היום מסתיים, ומשה לא מגיע. הבו לנו מנהיג חדש". אהרן ניסה לעכב את הרגע. הוא ידע שמשה יגיע ממש עוד מעט, אבל התקשה לעמוד בלחץ הקהל. "אוקיי, יש לי רעיון: תביאו הנה את הדברים הכי יקרים שלכם, נאסוף הכול, נזרוק לאש ונכין אלוהים אחרים". האנשים בקהל הביטו זה בזה במבטים ספקניים, אבל לא חלף זמן רב עד שערמה גדולה נערמה למרגלות אהרן הכהן. אחרי שהצטברה כמות מספקת, הוא ניגש להכין את המדורה.
הקהל עמד סביבו נרגש. "תכף יהיו לנו אלוהים אחרים, לא נישאר לבד". כשהמדורה הגיעה לשיא כוחה ולהיטותה, השליך אהרן לתוכה את הערמה כולה. גיצים רשפו ונשפו, להבות אש כחולות וענבריות התפוצצו להן, מעכלות ומאכלות כול. במעשה נס החלה המדורה ללבוש צורה. מרחוק שמע משה רבנו היורד מן ההר קולות שמחה וצהלה. בני ישראל, בניו היקרים, שמחים לקראת שובו. החיוך כבר נמתח על פניו היגעות, עד שנעצר והפך למבט של תדהמה.
מתוך האש הלך וצמח לו טלפון סלולרי עצום ממדים, שבו בערו באש יוקדת כל האפליקציות של הרשתות החברתיות האפשריות. "אלה אלוהיך ישראל", רקד הקהל באקסטזה סביב המכשיר האדיר. עוד מבט אחד חטוף לעבר האש המיתמרת, והלוחות שבידי משה נפלו ונשתברו.
