את דעתי האישית על עירוב בנות ביחידות לוחמות כתופעת קבע לכלל הבנות, ועל תרומת העירוב הזה לרוח הלחימה בעת מבחן, אני שומר לעצמי. יש גורמי מקצוע שחשוב שיעסקו בכך, ויענו תשובות שאינן נגועות בהשקפת עולם זו או אחרת (אם אכן ישנן תשובות שאינן נגועות בהשקפת עולמו של המשיב).
בשורות הבאות אימנע מלהביע כל התנגדות לאימון כלל הבנות או חלקן בלחימה מול אש אויב. אתמקד בעניין התלוי ועומד כעת לפני בג"ץ, בהמתנה לתשובת צה"ל, מזווית אחת בלבד: יש בנים שומרי מצוות רבים, לאו דווקא תלמידי ישיבות, שהצורך לשרת עם בת בעמדת שמירה לילית במשך שעות, על נגמ"ש, תותח או טנק אחד, במארב בטן לילי או בעת תרגילים גופניים אלו או אחרים, סחיבת "פצועים", אלונקות או תחרות ריצה משותפת – חורג מאוד מעמדת המינימום הדתית שהם יכולים להתפשר עליה בעת השירות בצבאנו המשותף.
אבהיר: אין ספק ששירות בצבא משותף לשומרי מצוות ולחופשים דורש התפשרות לא קטנה באפשרות לקיום מצוות מהודר, שרבים מבנינו מתחנכים עליו. על פי השקפתי אני בעד ההתפשרות הזו עד קצה גבול היכולת. קיומו של צבא משותף ו"מסטינג משותף", הכולל עמידה משותפת מול האויב, הוא ערך שחשיבותו לא תסולא בפז, והוא דורש לעיתים גם קיום מצוות של "שעת דחק". עירוב בין המינים באופן שתואר קודם אינו יכול בשום פנים להיות חלק מההתפשרות הזו, כשם שלא נוכל להעביר את השבת ליום ראשון או להניח תפילין שאין בהן פרשת "שמע ישראל". לכן, הכנסת בנות ליחידות שמשרתים בהן בנים שומרי מצוות משמעה אחת משתיים: א', הבנים, שלא יסכימו להיעדר מיחידותיהם, ייאלצו לוותר על דבר מרכזי בחינוכם, ולחיות בעירוב עם לוחמות בדרך הבלתי אפשרית לטעמי שהוזכרה לעיל. ב', הבנים שומרי המצוות יעברו לאט ובהדרגה ליחידות שאין בהן בנות ויש בהן "הפרדה מגדרית", וישרתו שם.
איזו מהאפשרויות הללו תתגשם? שתי התשובות נכונות. לאיש לא ברור כמה בנים ינהגו באפשרות א' וכמה יעדיפו את אפשרות ב'. אפשרות א' היא לדעתי חורבן מערכת החינוך שבנינו, ופתיחת מסדרון רחב מאוד, רחב מדי, לעזיבת ערכי התורה או להפיכתם ל"לייט". אני סבור שאין כל הצדקה מוסרית לצה"ל לכפות עלינו את המסדרון הזה, גם כדי להרוויח את ערך השוויון המגדרי בשירות הקרבי, שהוא ערך חשוב מאוד כשלעצמו, ואני סבור שיש לו פתרונות מספקים אחרים.
אפשרות ב' תביא בסופו של יום להיווצרות יחידות קרביות שיש בהן אחוז עצום של שומרי מצוות, ומי שאינם שומרי מצוות ירצו לברוח מהן, ויחידות אחרות שתהיינה מעורבות בבנים ובנות, אך ללא שומרי מצוות הן תהיינה יחידות חילוניות גם במשמעות של מצוות אחרות, כפסח וכשבת. בהמשך הדרך אנו עלולים להתרגל לכך, כשם שהתרגלנו לערים נפרדות וליישובים קהילתיים נפרדים על כל חסרונותיהם.
נאמר כאן שחור על גבי לבן: צבא של שבטים הוא אסון לחברה היהודית ולעם היהודי. לא פחות מכך. הערכים שהצבא מנחיל יחד לשומרי מצוות ולחופשיים, בכיתת הלימוד ותחת אש האויב, הם עמוד השדרה היצוק היחיד שמחבר היום את שבטי ישראל לעם אחד. אם העמוד הזה יקרוס חלילה, אנו עלולים לעבור למצבו המפולג של עם ישראל לדורותיו בימי השופטים, בימי בית ראשון, בימי בית שני ועוד. ספק רב אם נשרוד כך. הצבא צריך את החופשיים ואת שומרי המצוות בנגמ"ש אחד, באימון מחלקה אחד, תחת אלונקה אחת ובאותה פעולה מול אש האויב. אם יש בנות שרוצות להיות מאוד קרביות, אפשר להקים פלס"ר ביחידות קרקל וברדלס.
המציאות השוררת כבר היום בחילות שהחליטו לערב בנות בכל הגדודים (תותחנים ועוד) מאשרת לחלוטין את חששותינו. בנינו אינם הולכים לשם. מספר החיילים הדתיים שם הוא חד־ספרתי, ולא מפני שיש לנו צבא של עורכי דין כמו שיש לפמיניסטיות הלוחצות על צה"ל בכיוון ההפוך ומנסות להרתיע את מפקדיו מהפסד בבג"ץ. הנתיב שאני חושש שצה"ל עלה עליו עלול להביא יום אחד למצב שבטיות בלתי הפיך בקרב חובשי המדים. ההפסד יהיה של כולנו.
