הממשל האמריקני שלל את הוויזה לרב שמואל אליהו. כך דווח באמצעי התקשורת בשבוע שעבר. פירושה המקורי של המילה שָׁלַל הוא "לקח שלל במלחמה". כך למשל משמעות הפסוק מספר זכריה: "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת: אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ". "הגויים השוללים אתכם" – אין פירושו שהם מתייחסים אליכם בשלילה, אלא "הגויים השודדים אתכם ולוקחים מכם שלל".
ההבנה של הפועל "שלל" במשמע "התנגד, קבע שהדבר אינו נכון", התחדשה בעברית של ימי הביניים, בהשפעת הערבית. בשפה הערבית, הפועל שמשמעו "לקח בחוזקה שלל" קיבל גם את המשמע של "שלילת נכונות" – ובעקבות כך גם בָּעברית ה"שלילה" הרחיבה את משמעותה, וכך קיבלנו את המילה "שלילי" במובן "לא", כמו ב"שלילי עבור" המקובל בצה"ל.
כששוטר שולל את הרישיון לאדם, הוא כביכול לוקח את הרישיון כשלל. ובהרחבה – כשמישהו שולל את טענתו של מישהו אחר – הוא כמו נוטל את נקודת האמת שבה (ואגב, גם המילה "חיובי" במשמע "כן" הגיעה מן הערבית בימי הביניים. במקור "לחייב" הוא "לקבוע שפלוני חַייב", אך בהרחבה התפרשה המילה כקביעה שדבר כלשהו הוא אמיתי, מחויב המציאות).
חוזי ושח-רחוק
עד כאן כמה מילים על השלל, ונעבור לוויזה. ל"ויזה" יש חלופה עברית ותיקה, אַשְׁרָה, אך עדיין משתמשים רבות במילת הלעז בהקשר של אשרת כניסה למדינות בחו"ל (אולי בגלל שישנן אשרות נוספות, כמו אשרת עבודה ואשרת עלייה). הפירוש המילולי של המילה "ויזה" הוא "נראָה", כמו במילה "ויזואלי". השם המקורי של התעודה המדוברת הוא charta visa – כלומר "נייר שנראָה", דהיינו שנבחן ונמצא נכון ותקף. המילה charta קשורה למילה card וכן ל"כרטיס" שלנו, וגם ל"קרטון" – ומקור כולם ביוונית ובלטינית שבהן הפירוש המקורי של המילים הללו הוא נייר, מסמך.
אותו שורש של ויזה משמש גם במילה טלוויזיה, שפירושה המילולי הוא "ראייה למרחוק". "וִיזְיָה" היא כאמור "ראייה", ו"טֵלֵ-" הוא מרחק – קידומת המוכרת לנו גם מן ה"טלפון" (שילוב של ריחוק וצליל) וה"טלסקופ" (ריחוק וראייה).
ישנה שמועה שהאקדמיה ללשון קבעה את המילה "תַּבֶּטֶת", מלשון הבטה, תמורת הטלוויזיה – אך מדובר ב"חדשות כזב", מה שנקרא בימים אלו "פייק ניוז". אכן נקבעה המילה "חוֹזי" תמורת וידאו, ובמקום הטלפון אמנם נהגו במשפחת בן יהודה לומר "שח-רחוק", אך הטלוויזיה נשארה טלוויזיה, וגם במילוני האקדמיה היא נקראת בשם הלועזי – וכמו שהמילה "אקדמיה" עצמה נותרת בלועזיותה על פי האקדמיה.
את הטלפון, שהומצא לפני הטלוויזיה, ניסו כאמור במשפחת בן יהודה לגייר ולמצוא לו חלופה עברית. בעיתון "דואר היום" שערך איתמר בן אב"י אפשר למצוא כותרות כמו "האדמו"ר נותן סגולות על ידי השח-רחוק", ואפילו "שיחה שחרחוקית ראשונה מניו יורק ללונדון" – אך אפשר להבין מדוע העדיפו הבריות להשתמש בטלפון במקום בשח-רחוק, ולומר "לטלפן" ולא לשחרחק", ואף בעיתוני בן יהודה נכנעו למציאות והמילה טלפון קנתה לה שביתה – והשח-רחוק הפך למוצג היסטורי במוזיאון העברית המתחדשת.
