פרשת בהעלותך – "יכול להיות שזה נגמר" של אריק איינשטיין.
מאז שאריק איינשטיין השתחרר מלהקת הנח"ל הוא הפך למוכר מאוד. הוא פיתח קריירת משחק מרשימה (יחד עם ידידו אורי זוהר ז"ל), והשתלב בפסגת העשייה המוזיקלית הישראלית כחבר בשלישיות 'גשר הירקון' ו'החלונות הגבוהים' וכזמר סולו. למרות שהיה מזוהה עם חלוצי הרוק הישראלי, בחר אריק ב-1973 לעשות מחווה לזמר העברי המוקדם ולהקליט אלבום חדש שכולו שירים ישנים. באלבום הוא ביצע משיריהם של אלתרמן, רחל, חיים חפר ועוד שירים שליוו את הפסקול של דור מייסדי המדינה. האלבום נקרא 'ארץ ישראל הישנה והטובה' והוא היה רק הראשון מתוך סדרת אלבומים שאריק הקליט לאורך שנות השבעים.
לצד 'יצאנו אט' 'ואולי' ו'לילה לילה' בלט באלבום שיר אחד שהיה חדש לחלוטין והיה שונה מאוד בלחן ובעיבוד משאר הקלאסיקות. השיר 'יכול להיות שזה נגמר' הצטרף לאלבום כמעין 'שיר תגובה' של בני דורו של אריק איינשטיין אל בני דור המייסדים.
יכול להיות שזה נגמר – אריק איינשטיין
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור
על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שיקמים, אנשים יפים מלאים חלומות
ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.
כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר
יכול להיות שזה נגמר."
(מילים: יהונתן גפן לחן: שם טוב לוי)
בשיר זה מתאר המשורר יהונתן גפן (יליד 1947) בקנאה מובהקת, איך נראה הדור שקדם לו. הוא מזכיר את השומר העברי אלכסנדר זייד ואת טרומפלדור, את העיר תל אביב בימיה האינטימיים והקסומים מ'גן השקמים' וגם את ביאליק, אלתרמן, ירון זהבי ותמר מחבורת חסמב"ה שהיו אייקונים של תרבות נצחית.
דור המייסדים מוצג בשיר כדור ערכי עם שאיפות ומטרות ששווה לקום בבוקר בשבילם, ולא לחינם הוא מופיע בשיר תמיד בצורת רבים. מולם עומד בן הדור החדש, יליד הארץ ללא מטרה ותכלית ותמיד בצורת יחיד. היתושים והביצות הפכו אמנם למגדלי פאר אבל מבחינתו הם 'שום דבר', כי החלום הנהדר שהיה, הוגשם ונעלם, ויכול להיות שזה נגמר…
הנוסטלגיה של יהונתן גפן מתוקה ומולחנת בקצב נהדר, אבל בחינה מדוקדקת של המציאות מעלה את העיוורון הקשה שהשיר הזה לוקה בו. מנת חלקם של דור המייסדים היא בעיקר קושי וסבל. מאבקים ופרעות, עבודה קשה ומאומצת בחקלאות ושמירה וכמובן שואה והגבלת עלייה. הרגעים הנשגבים של הווי החברים ותעצומות הנפש הם אלו שנצרבו בזיכרון ולכן הם אומרים שהיה פה שמח למרות שזה כלל לא מדוייק. (יש פרשנות שאומרת שהשיר הוא בכלל ציני ונועד לצחוק על דור המייסדים אבל למעט הביטוי 'פשוט נפלא' שנתפס כיום כסרקסטי, קשה למצוא אחיזה רחבה בטקסט לפרשנות זו).
גם עם ישראל במדבר נתקף לרגע בנוסטלגיה עקומה שכזו "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים" (במדבר י"א ה) אין צורך לפרט עד כמה התיאור מעוות. אפילו משה רבנו שהגן על עם ישראל אחרי חטא העגל הנורא לא מסוגל לעמוד בדברי ההבל הללו והוא כמעט מגיש לקב"ה מכתב התפטרות. על חטאים משה יכול לסלוח, אבל תלונות שקריות זה בלתי נסבל.
נוסטלגיה היא דבר יפה לפעמים אבל אסור לאף אחד להיתקע בעבר. המשימה של דור המדבר שקיבל את התורה היא גדולה והיא זו שאמורה לעמוד לנגד עיניו. גם לדור של יהונתן גפן וגם לדור שלנו יש מטרה ותכלית. אולי החלום הנהדר ההוא הוגשם אבל תפקידנו הוא לחלום חלומות נוספים.
משה ממנה 70 זקנים שיסייעו לו בהכוונת העם לקיום המטרות שלו, וכששני זקנים נוספים מתנבאים בניגוד לנוהל המקובל, משה שמח ואומר "ומי ייתן כל עם ה' נביאים!". כמו בדור מצרים גם היום- כל מי שיכול להצטרף ולתרום להגשמת המטרה, מבלי להתלונן כמה טוב היה פעם, שיצטרף בשמחה! מי ייתן…
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
