צרות אחרונות משכיחות צרות ראשונות, כך נאמר במקורותינו. העיסוק של הקואליציה בהצבעה על חוק הארכת התקנות ביהודה ושומרון, השכיח משבר אחר שהעסיק אותה בשבוע שעבר, ונכון לרגע זה טרם נפתר. כזכור, יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ מיכאל ביטון הודיע שיפסיק להצביע עם הקואליציה אם לא ייעשה שינוי ברפורמת התחבורה הציבורית שמובילה שרת התחבורה מרב מיכאלי, הפוגעת לדבריו בתושבי הפריפריה. הרפורמה, אגב, אמורה להיכנס לתוקפה בתחילת חודש אוגוסט, גם אם הממשלה לא תשרוד עד אז. ראש הממשלה בנט הצליח אומנם להקפיא את המשבר למשך שבועיים כשהתחייב לביטון לקיים שיח בנושא עם כלל הגורמים בקואליציה, אך נכון לעכשיו שרת התחבורה מתעקשת להעביר את הרפורמה כפי שהיא. המשמעות היא שביום שני הקרוב, כשיסתיימו 14 ימי החסד שבנט השיג, ביטון אמור לממש את איומו.
כדי להבין על מה נאבק ביטון, דמיינו שאתם תושבי אופקים, ערד, בית־שאן או קריית־שמונה. לפני חודשיים שמעתם את שרת התחבורה מבשרת במסיבת עיתונאים חגיגית על מהפכה בשירותי התחבורה הציבורית. כותרת המשנה של המהפכה, שזכתה לשם "רפורמה שווה", הייתה "משתלם לנסוע יותר". בין השאר היא בישרה לתושבי הנגב והגליל על אפשרות לרכוש כרטיס מוזל "חופשי אזורי", המאפשר נסיעה ללא הגבלה עד 40 קילומטרים בעלות קבועה של 99 שקלים. אחרי ששמחתם על הבשורה ניגשתם לאותיות הקטנות, ואז גיליתם להפתעתכם שהרפורמה החדשה מייקרת את כרטיס הנסיעה שלכם באזור מגוריכם ב־130%. כרטיס שעלה 2.4 שקלים, יעלה מתחילת אוגוסט 5.5 שקלים. אם אתם תושבי דימונה או נתיבות, הרפורמה תייקר את כרטיס הנסיעה שלכם ב־175%. כרטיס שעלה שני שקלים, יעלה 5.5 שקלים.
הרפורמה החדשה מייקרת לא רק את כרטיסי הנסיעה הבודדים של תושבי הפריפריה, אלא במקרים רבים גם את תעריפי ה"חופשי יומי". נוסע ברכבת מנהריה לכרמיאל, שמשלם כיום 21 שקלים לכרטיס חופשי־יומי, ישלם לאחר הרפורמה 28 שקלים. כנוסע מתמיד בתחבורה ציבורית בדקתי אותה גם על עצמי. כרטיס חופשי־יומי מירוחם לתל־אביב, הכולל נסיעה ברכבת, שעולה לי כיום 36 וחצי שקלים, עומד להתייקר ולעלות 74 שקלים – התייקרות של יותר ממאה אחוזים. הרפורמה של מיכאלי קוראת לי לרכוש "חופשי חודשי", אבל כמו רבים מתושבי הפריפריה אני לא נוסע למרכז הארץ מדי יום, אלא רק פעם או פעמיים בשבוע.
כרטיס חופשי־יומי מירוחם לתל־אביב, הכולל נסיעה ברכבת, שעולה כיום 36.5 שקלים, עומד להתייקר ולעלות 74 שקלים
ההתייקרות במסגרת הרפורמה נובעת משתי סיבות. ראשית, הרפורמה מבטלת את ההנחה בגובה 20% שניתנה עד היום לערך צבור בכרטיס הרב־קו, למעט נוער, סטודנטים ואזרחים ותיקים. בנוסף היא מבצעת האחדה של תעריפים בכל הארץ, ומבטלת תעריפים מוזלים שכיום תושבי הפריפריה נהנים מהם. הרצון ליצור סדר והאחדה בתעריפים הוא מובן והגיוני, אבל קשה לקבל שאת מחיר הסדר הזה ישלמו, לכאורה, בעיקר נוסעי התחבורה הציבורית בפריפריה, האוכלוסייה שהכי זקוקה לתחבורה הזאת. אם למדינת ישראל יש אינטרס ביישוב הנגב והגליל, היא לא יכולה למחוק בבת אחת את הטבותיה לתושבי הפריפריה בתחום התחבורה הציבורית.
אוכלוסייה נוספת שעומדת להיפגע מהרפורמה היא האוכלוסייה החרדית. כרטיסי הנסיעה הבודדים של תושבי ביתר־עילית ומודיעין־עילית עומדים להתייקר גם הם ב־175%. באופן לא מקרי, הפגיעה הזאת בציבור החרדי נעשית על ידי ממשלה שאין בה ייצוג חרדי. גם אם מקבלים את הטענה שהציבור החרדי השיג לעצמו בעבר תעריפים זולים בזכות לחצים פוליטיים, עדיין מדובר בציבור הנאמן ביותר לתחבורה הציבורית, ציבור לא מפונק שנוסע בהמוניו באוטובוסים. ייקור חסר פרופורציה בתעריפי התחבורה הציבורית שמשרתת אותו, הוא גם לא הגון וגם מהווה מסר רע לנאמני התחבורה הציבורית באשר הם.
ח"כ ביטון, תושב ירוחם, מזכיר שהתחבורה הציבורית היא הדלק של התושבים בפריפריה. "הממשלה מסבסדת עכשיו את מס הבלו על הדלק. האוטובוסים הם הדלק של העניים וגם את עלויות הדלק שלהם צריכים לספוג, גם אם אין להם ייצוג בממשלה. אם יש תעריפים זולים מדי ורוצים לשנות, זה לא אומר שהתעריף בפריפריה צריך להיות כמו בתל־אביב. תייקרו ב־20־30 אחוז, לא ב־130". הרפורמה החדשה חוסכת כ־200 מיליון שקלים, באמצעות ביטול הנחת ערך צבור. "זו הנחה שנועדה לעודד את הציבור לעשות שימוש בתחבורה הציבורית, וגם אותה ביטלו. לקחו הנחות מעניים, וניידו אותן לתחבורה בערים הגדולות", טוען ביטון.
"ממתי שוויון במחירים הוא צדק?", הוא תוהה. "בכל המערכת הממשלתית מקובל תקצוב דיפרנציאלי, שבו מסבסדים עלויות לשכבות סוציו־אקונומיות נמוכות. עכשיו באה שרה של שוויון וצדק, ומציעה שאזרח תל־אביב ישלם כמו אזרח בקריית־שמונה למרות שהתל־אביבי מגיע בכרטיס מקומי אחד לכל מקום – לבית חולים, לחוף הים, ללשכת גיוס. הוא לא זקוק לנסיעות רחוקות במעגל החיים שלו. לעומתו, האזרח בקריית־שמונה למשל נזקק לתעריפי נסיעה שונים כשהוא נוסע לבית חולים בצפת, למשרדי ממשלה בחיפה, ולדברים אחרים בתל־אביב. על פי הרפורמה הוא ישלם הרבה יותר על תחבורה ציבורית, כשהוא במצב סוציו־אקונומי נמוך".
גורם במשרד התחבורה דוחה את טענותיו של ביטון. לדבריו, רפורמה שמיישרת קו ומאפשרת מחיר הוגן ושווה בכל הארץ, יוצרת מעט מפסידים והרבה מאוד מרוויחים. "הסטנו הנחות מאוכלוסיות זכאיות על בסיס מקומי, לעבר אוכלוסיות של צעירים, גיל שלישי ובעלי מוגבלויות שיש להן פחות הכנסה. בנוסף, הסטנו את ההנחות מהנסיעה הבודדת לכיוון החודשי. מי שגר בפריפריה, מחוץ למטרופולין, יקבל הסדר נסיעה אזורי של 99 שקלים שיאפשר לו לנסוע כל החודש בטווח של 40 ק"מ. בנוסף, ב־225 שקלים הוא יוכל לנסוע חופשי בכל הארץ, לא כולל נסיעות ברכבת. גם מי שנוסע רק ביישוב שלו ייהנה מהטבה של תשלום אחד ל־90 דקות בטווח של 15 ק"מ, וזו הטבה שלא הייתה לו קודם. בנוגע למודיעין־עילית וביתר־עילית, שבהן הייתה הטבה גדולה מאוד בתעריפים, שם יש אכן עלייה משמעותית במחירים, אבל יש בכך גם תיקון עוול, כי משפחות חרדיות בירושלים ובבני־ברק לא נהנו מההטבות הללו. בסופו של דבר לא ייקרנו את המחירים, אלא שינינו את מודל המחיר".
