אפשר להיות קצת אופטימיים: על פי הציוצים שהגיבו לבשורה על כניסתו לפוליטיקה של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, אפשר לקבוע בזהירות שהציבור בישראל התחיל להתבגר. נכון, לא כולם. יש עיתונאים כמו בן כספית או כותבי מאמר המערכת בהארץ שירימו על כפיים כל גנרל שדיבר, מדבר או ידבר נגד ביבי אבל באופן כללי אפשר לקבוע שהערצת הגנרלים שנכנסים לפוליטיקה רק בגלל שנכנסו לפוליטיקה חלפה מן העולם.
יכול להיות שהזיכרון האחרון מהמפלגה שקלטה לתוכה שלושה רמטכ"לים ביחד, כששניים מהם כבר יושבים בבית ונהנים מהפנסיה התקציבית שלהם, עזרה.
אולי זה כי שכשגנרלים נכנסים לזירה הפוליטית אנחנו פתאום מגלים שלהזיז אוגדה משוריינת הרבה יותר פשוט להם מלהציג תפיסת עולם פוליטית ברורה. היטיב להציג זאת עופר שלח שהיה איתם באותה מפלגה לא הרבה אחרי שפרש ממנה:
עופר שלח היום 'להארץ':
לקחנו גנרלים שלא דיברו מאז שחרורם, ניצלנו את הפופולריות שלהם ובמהלך הבחירות דאגנו שלא יאמרו יותר מדי, כדי לזכות בתמיכה ציבורית נרחבת.
אני מזכיר שנעשה גם שימוש בהאוזר והנדל כדי ללקט מצביעים ימניים.
ככה נראית הפקה נוצצת- לא מפלגה
pic.twitter.com/6ypFQJsex0— Yaniv Turgeman (@YanivTurgi) April 16, 2020
זוכרים את ההתרגשות התקשורתית לפני שבני גנץ נאם בפעם הראשונה מול קהל בשכר וטלפרומטר? כולם תהו אלו עמדות יציג בנושאי דת ומדינה, מהן אמונותיו בנושאים הכלכליים, והאם הוא בעד מו"מ עם הפלסטינים. אחרי כמה וכמה גנרלים כאלה שהציגו את העמדות הכי גנריות, פשטניות ועמומות כדי לשחק על כל המגרש בין ימין ושמאל בניסוח של יועצי תקשורת מיומנים, כבר אפשר לנחש מה יהיו העמדות של הכוכב החדש.
לחובתו של המצטרף החדש למגרש הפוליטי אפשר להגיד שלא ברור איך פיקד על הצבא ולא אסף מודיעין גלוי לגמרי על אחריתם של קודמיו בתפקיד. לזכותו אפשר להגיד שאם התאכזבו ממנו עוד לפני שפתח את הפה, אז מפה הוא יכול רק להפתיע.
