רגע לפני שנכנס להצבעה במליאת הכנסת השבוע, התפאר בנט בהישגיה הכלכליים של ממשלתו: "חוגגים שנה של צמיחה, של אבטלה סופר נמוכה, של ביטחון בעוטף עזה – נחצה גם את זה", אמר ראש הממשלה, זמן קצר לפני שהקואליציה בראשותו הפסידה שתי הצבעות חשובות וכנראה קירבה את קיצה. גם באיגרת שפרסם בנט בסוף השבוע שעבר הוא התהדר באותם הישגים: "הצמחנו את המשק ב־8% והחזרנו מאות אלפי מובטלים לעבודה. אתם זוכרים שאמרתי 'לא פרנסה – לא מעניין'? קיימנו בענק".
בנט חש את האדמה מתערערת, ובאופן טבעי מבקש להצביע על הישגי ממשלתו. אף שנתוני הכלכלה הישראלית בסך הכול מעודדים ומבשרי טוב, קשה להאמין שהקרדיט עליהם מגיע לממשלה אחת, ודאי לא ממשלה בת פחות משנה. התהליכים שמשפיעים על הכלכלה המקומית הם לרוב גלובליים, מורכבים וארוכי טווח, וספק אם לממשלת בנט־לפיד הייתה יכולת להשפיע עליהם באופן משמעותי, לטוב או לרע.
כשמסתכלים למשל על שיעורי הצמיחה והאבטלה, אפשר לראות שהשיפור בנתונים החל עוד לפני הקמת ממשלת בנט־לפיד. השיפור הגדול לקראת סוף 2021 ובראשית השנה הנוכחית, היה משותף לכלל העולם ונבע מן היציאה הגלובלית ממשבר הקורונה בעקבות מבצעי החיסונים. שיעורי הצמיחה והאבטלה הנוכחיים מחזירים אותנו למעשה למתווה הצמיחה המקורי, טרום הקורונה. התודה עליהם מגיעה בעיקר למגזר ההייטק הישראלי, שרשם עשור של שגשוג וצמיחה יפים מאוד והשפיע על המשק כולו.
הכלכלה הישראלית הציגה ביצועים מרשימים גם לפני ממשלת בנט, ורשמה תוצאות מדהימות גם תוך כדי משבר פוליטי, ארבע מערכות בחירות וממשלות מעבר, פלוס משבר רפואי־כלכלי עולמי. גם במהלך מגפת הקורונה, העמידות הגבוהה של ההייטק הביאה לכך שההתכווצות בצמיחה הישראלית לא הייתה חדה, וגם ההתאוששות המהירה והמרשימה של הכלכלה אחרי המשבר מיוחסת לו.
כפי שהממשלה הנוכחית נהנית ממתווה הגז שהוביל שטייניץ, הממשלות הבאות ייהנו מרפורמת היבוא שיזמה ממשלת בנט
מבחינה זו, לבנט יש יותר סיבות לדאגה מאשר לשמחה: ענף ההייטק חווה לאחרונה טלטלה, וזו כנראה רק ההתחלה. הירידות הנוכחיות בשוויין של חברות ההייטק הישראליות בבורסות, וההאטה בהשקעות ובגיוסי ההון – עלולות להביא להאטה כוללת במגזר ההייטק, ואפילו לגלי פיטורים וצמצום פעילות. דיווחים מהתחום מלמדים על האטה בגיוס כוח אדם חדש, צמצום הוצאות וביטול תוכניות התרחבות. האינפלציה, עליות הריבית וביטול ההרחבה הכמותית (שהזרימה כסף לשוק בקלות) על ידי בנקים מרכזיים בעולם, הביאו לצמצום ההשקעות. ההייטק הישראלי, שבשנתיים האחרונות נהנה מפריחה אדירה, מתחיל להתכונן לתקופת צמצום, עם תום עידן הכסף הזול.
כראש ממשלה וגם כאיש הייטק לשעבר, בנט צריך להתרשם פחות מההישגים הכלכליים של ממשלתו, ולחשוב כיצד לסייע לכלל הכלכלה לצמוח, ולא לרכוב רק על ההצלחה של ההייטק. ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד דיבר לאחרונה על מיליון מועסקים בהייטק, אבל במצב העניינים הנוכחי השאיפה הזו נראית רחוקה מתמיד. חמור מכך: האטה בענף ההייטק עלולה להיות סיבה לדאגה לכלכלה הישראלית כולה.
התובנה הזו, שלממשלה אחת יש בדרך כלל השפעה מעטה על הנתונים הכלכליים הגדולים, נכונה גם לצד השני: למרות הטענות הנשמעות מהאופוזיציה, ספק אם אפשר להאשים את הממשלה הנוכחית באינפלציה הגבוהה ובעליות המחירים. גם אלה הם חלק מתופעה עולמית הנובעת מפגיעה בשרשראות האספקה בעקבות משבר הקורונה, המלחמה באוקראינה, עליית מחירי האנרגיה והסגרים החוזרים בסין.
גם כשמדברים על יוקר המחיה והמחירים הגבוהים, יש שתי דרכים להסתכל על המצב המקומי. מצד אחד, בישראל, שיוקר המחיה בה גבוה מלכתחילה, יש בהחלט עליית מחירים. מצד שני, האינפלציה פה נמוכה משמעותית בהשוואה לעולם המערבי. בעוד שבארה"ב האינפלציה הגיעה כבר ל־8.5%, והממוצע במדינות ה־OECD עומד על 9.2% – בישראל האינפלציה עומדת על 4%. שיעור האינפלציה המקומי עבר את היעד של בנק ישראל והוא אכן סיבה לדאגה – אבל עדיין הרבה פחות ממדינות מפותחות אחרות.
בשני המקרים לממשלה הנוכחית השפעה מועטה, אם בכלל. את האינפלציה הנמוכה יחסית בישראל יש לזקוף לזכות מצבורי הגז הטבעי שהתגלו כאן. כיוון שישראל משתמשת בגז טבעי לחלק גדול מצורכי האנרגיה שלה, וייצור החשמל מעוגן בחוזים ארוכי טווח ואינו מושפע מעליית המחירים הדרמטית בעולם – ישראל לא מצויה במשבר האנרגיה האירופי, ואיננה חווה את אותו סחרור אינפלציוני.
המחירים הגבוהים יחסית בישראל נובעים מכמה סיבות מבניות, שחלקן אפילו חיוביות. בעשור האחרון, ההתחזקות של מגזר ההייטק הכניסה לישראל הרבה מאוד מטבע זר, מה שהביא להתחזקות השקל. בנוסף, גילויי הגז הטבעי בישראל הביאו לירידה בייבוא מוצרי אנרגיה. שני התהליכים החיוביים הללו הביאו לעודף גדול במאזן התשלומים: פחות ייבוא ויותר ייצוא הביאו לשקל חזק, ולכן למחירים גבוהים בהשוואה למדינות אחרות. בנוסף, המורשת ההסתדרותית הותירה לנו כלכלה המבוססת על פרוטקציוניזם, חסמי יבוא, תחרות מוגבלת ורגולציה מוגזמת, שכולם משאירים את המחירים הגבוהים על כנם.
בחלק מהתחומים הללו הממשלה יכולה לפעול, בעיקר בנושא חסמי יבוא והפחתת רגולציה. הממשלה יכולה גם לפעול להגדלת הפריון במשק במגזרים שאינם הייטק – שאת הצלחתו ירשה. אבל לשם כך עליה לפעול להוצאת חלקים גדולים מהמגזר החרדי והערבי להשכלה ותעסוקה, משימה שתייצר קשיים פוליטיים אפילו לממשלה הנוכחית, נטולת החרדים. ממשלת בנט־לפיד אכן מנסה לקדם רפורמות להגדלת הייבוא והתחרות, אבל מתקשה לעיתים להתמודד עם קבוצות לחץ ואינטרס, כאשר חלקים נרחבים של הממשלה עצמה מבקשים להגן למשל על הלובי החקלאי, לצד תעשיות מקומיות אחרות וקבוצות אינטרס שונות. גם הרפורמות שהצליחו לעבור, יישאו פרי רק בעוד כמה שנים.
כפי שהממשלה הנוכחית נהנית ממתווה הגז שהוביל שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ, ומהצלחת מגזר ההייטק שפרח כאן בעשור וחצי האחרונים, הממשלות הבאות ייהנו מרפורמת היבוא שיזמה הממשלה הנוכחית. כך או כך, הגורמים להצלחה או לכישלון רחבים וגדולים מממשלה אחת או אחרת, וכדאי לנהוג בצניעות.
צופים יקרים
לפני כמה שבועות הציגה חברת הוט חבילת טלוויזיה זולה במיוחד במחיר של 59 שקלים, תחת המותג המוזל שלה NEXT TV, המועבר באמצעות רשת האינטרנט. זאת לצד חבילת טריפל, בעלות התחלתית של 99 שקלים. הוט מנסה להקדים תרופה למכה שעומדת לנחות עליה, אם מועצת הרשות השנייה תאשר בעוד כמה שבועות את מיזם FREETV של חברת קשת ו־RGE. גם שם מדובר על חבילה של תוכני בסיס כמו חדשות, ספורט וערוצי ילדים, במחיר חודשי של כמה עשרות שקלים.
בשקט בשקט, ובלי יד מכוונת מלמעלה, מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה בשידורי הטלוויזיה שלנו, מסוגה של מהפכת הסלולר. עוד ועוד שחקניות נכנסות לתחום שעד לא מזמן היה נחלתן הבלעדית של הוט ויס – חברות הטלוויזיה בכבלים ובלוויין. בהן: NEXT TV של הוט, סטינג־TV של יס, סלקום TV ופרטנר TV. זוהי תגובה מקומית לענקיות הסטרימינג הבינלאומיות שחדרו בשנים האחרונות למסכים בישראל: נטפליקס, אמזון פריים, אפל TV, ושתיים נוספות שייכנסו לארץ בקרוב: דיסני ו־HBO.
שירותי הסטרימינג (הזרמת מידע) שינו את האופן שבו אנו צורכים טלוויזיה. בעבר, הדרך היחידה לצרוך תוכן בטלוויזיה, מעבר לערוצים הבסיסיים, הייתה באמצעות כבלים או לוויין, במינוי לאחת מחברות הטלוויזיה הרב־ערוצית שהיו מציבות תשתית פיזית עד בית הלקוח. אך היום מתאפשרת צריכת תוכן רחבה, דרך האינטרנט. ככל שפריסת הסיבים האופטיים מתרחבת ומאפשרת גלישה מהירה, ולצידה השימוש בטלוויזיות חכמות וסטרימרים – כך הופך הסטרימינג לחלופה נוחה וזמינה לכל בית.
הישראלים הפנימו שאין צורך בחבילה מורחבת, הכוללת מאות ערוצים שברובם איש אינו צופה, בעלות של כמה מאות שקלים בחודש. גם חבילות ה"טריפל", שכוללות טלפון נייח, אינן אטרקטיביות כשכל ילד בן עשר מחזיק בטלפון נייד. טלוויזיה הכוללת חבילת בסיס, שעליה אפשר להוסיף שירותי סטרימינג מספקיות שונות, כל אחד לפי טעמו, היא חלופה זולה בהרבה.
רשות התחרות בחנה את ענף הטלוויזיה, במסגרת החלטתה לאפשר את מיזם FREETV של קשת, וקבעה כי "ענף הטלוויזיה מאופיין היסטורית כענף עם חסמי כניסה גבוהים, הנוגעים בעיקר לעלות הגבוהה הכרוכה בהקמת תשתיות ייעודית והשקעת סכומים נכבדים בשיווק ורכש תוכן". העלות הגבוהה הזו היא הסיבה לכך שהשוק נשלט בידי שתי השחקניות הגדולות, הוט ויס, השולטות יחד בכ־70% מהשוק. אלא שההתפתחויות הטכנולוגיות הפכו את חסמי הכניסה הללו להרבה פחות רלוונטיים. מיזם המבוסס על האינטרנט אינו דורש תשתיות פיזית ייעודיות או שירותי התקנה וטכנאות, והוא עשוי להוזיל עלויות באופן משמעותי.
אלא שגם כאן, הרגולציה משתרכת הרחק מאחורי ההתפתחויות הטכנולוגיות. החוק הישראלי מציב מגבלות כבדות על שידורי הטלוויזיה, אבל רק על שחקניות המשדרות בטכנולוגיה מסוימת: כבלים ולוויין. אין כיום שום רגולציה על שידורי טלוויזיה באמצעות האינטרנט, והחקיקה בנושא לא עודכנה כבר שלושים שנה.
במקרה שלפנינו, ייתכן שהצרכנים רק הרוויחו מהיעדר הרגולציה בתחום. תחת הרגולציה הקיימת קיבלנו שתי שחקניות בלעדיות שהציעו מחירים גבוהים, בשוק שמוסדר לעייפה באלפי תקנות ומועצות שונות שמקבלות החלטות באיטיות. לעומת זאת בתחום שאינו מוסדר ברגולציה – הזרמת מידע דרך האינטרנט – אנו נהנים ממספר גדול של שחקניות, המציעות תוכן מגוון ומותאם אישית במחירים זולים במאות אחוזים.
לסוגיה הזו נדרשה השבוע ועדת הכלכלה של הכנסת, בדיון שהתכנסו אליו כל בעלי העניין הרלוונטיים, ומתברר שיש רבים כאלה. שר התקשורת יועז הנדל הודיע כי עד תום החודש יתפרסם תזכיר חוק השידורים, שיסדיר גם את שידורי הטלוויזיה המועברים באמצעות האינטרנט. תזכיר החוק צפוי להחיל רגולציה גם על השידורים המועברים דרך האינטרנט, כולל השחקניות הבינלאומיות כמו נטפליקס, ובמיוחד צפוי להחיל עליהן את החובה לממן ולשדר הפקות מקור.
הנדל תיאר את המצב הנוכחי כ"מציאות בה יש אורווה, אבל הסוסים ברחו מזמן". זהו תיאור מדויק, כיוון שעל פי החוק הקיים, חברות הוט ויס נדרשות להשקיע כ־8% מהכנסותיהן השנתיות בהפקות מקור ישראליות, אבל כאמור – החוק מתייחס רק למנויי טלוויזיה על בסיס כבלים ולוויין. לא רק השחקניות החדשות והגדולות, כמו נטפליקס, פטורות ממנו; גם השחקניות הוותיקות כמו הוט ויס, שהעבירו חלק לא מבוטל ממנוייהן אל המותגים המוזלים המועברים על גבי רשת האינטרנט, אינן מחויבות בהפקות מקור כנגד הנתח הזה של הכנסותיהן.
ועדת פולקמן, שישבה על המדוכה ופרסמה את מסקנותיה בנושא לפני שנתיים, המליצה להחיל את חובת ההשקעה בהפקות מקור גם על טלוויזיה המשודרת דרך האינטרנט, אבל להפחית אותה מ־8% ל־6.5%, ורק לחברות שהכנסותיהן עולות על 300 מיליון שקלים בשנה. על פי מנכ"לית משרד התקשורת, לירן אבישר בן־חורין, זו תהיה רגולציה צרה ודקה, שתעסוק בעיקר בהחלת חובה של יצירה ישראלית על כל השחקנים, לרבות הבינלאומיים. "יצירה ישראלית היא ערך מרכזי, ונפעל שתישאר כזאת", מסרה לנו.
כמו במקרים אחרים, הדיבורים על גאווה ישראלית וציונות מכסים על אינטרסים כלכליים. בתעשיית התוכן המקומי – חברות ההפקה, הבמאים, השחקנים והיוצרים – מעוניינים שכמה שיותר כסף יועבר אליהם מתוקף חוק, ובלי שיידרשו להוכיח עניין מצד הקהל ולהתמודד עם שאלות רייטינג והעדפות של הצרכנים.
למעשה יש יסוד להאמין שככל שהתחרות בתחום תתרחב והמחירים לצרכן ירדו, כך הנתח המופנה לתעשייה המקומית יפחת; זאת גם אם תוחל חובת הפקת מקור, כיוון שהעוגה כולה תקטן. ייתכן מאוד שמבחינת היוצרים המקומיים, המצב הנוכחי שכולל שתי שחקניות עיקריות ושירותים יקרים, עדיף על פני החלופה: 8% ממחזור מנופח אינם דומים ל־8% ממחזור רזה של חברות שצמצמו עלויות למינימום, כדי לספק לצרכן מחיר נמוך ככל האפשר.
נראה שיו"ר ועדת הכלכלה ח"כ מיכאל ביטון אינו ער למתח המובנה בין הצרכנים לתעשייה המקומית. בסיכום הדיון אמר ביטון כי "מטרת העל היא הוזלה של חבילת ערוצים איכותית לצרכן הישראלי", אבל הוסיף "כי לצד ההוזלה לצרכן, יש לשמור על הפקות מקור והחלת חובה של כל גוף שעוסק בסטרימינג להפריש כסף להפקות מקור". הוא הבהיר כי כל עוד הדבר תלוי בו לא תהיה רפורמה שתפגע בשיעור ההשקעות בהפקות המקור, אבל אולי לא שם לב כי השניים באים זה על חשבון זה. ככל שחובת הפקות המקור תהיה גדולה ורחבה יותר, כך יידרשו הספקיות להשקיע ביצירת תוכן מקומי יקר ויכולתן להוזיל מחירים תיפגע. וככל שהחובות שיוטלו על ענקיות הסטרימינג הבינלאומיות תהיינה גדולות יותר – אולי הן יחליטו שישראל היא לא שוק משתלם בעבורן ויעדיפו להישאר מחוץ למסך המקומי.
