יְמֵי הַהֶפֶךְ

אַתָּה יוֹדֵעַ: הֲפִיכָה
בַּמֶּמְשָׁלָה חַיִּים הֵפִיחָה.
אַתָּה נֶגְדָּהּ. וּלְפִיכָךְ
אַתָּה מַכְנִיס עַכְשָׁו לְפִיךָ

צְבָא צְפַרְדְּעִים: גּוּפִים שֶׁל הֶפֶךְ,
שֶׁל פָּרָדוֹקְס וּבַלָּהוֹת.
אַתָּה צוֹרֵךְ אֶת זֶה בְּנֶפַח,
וּמִתְרַגֵּל פָּשׁוּט לִבְהוֹת

בְּאֵרוּעִים סְבוּכֵי בֵּאוּר
הַמִּתְהַפְּכִים לָבוֹא בַּכְּנֶסֶת –
אֲבָל הַפֶּה כָּל כָּךְ פָּעוּר
שֶׁלֶּסֶת הִתְנַתְּקָה מִלֶּסֶת,

וְלֶסֶת הִתְנַסְּתָה בְּסַלְטָה
בְּהִשָּׁמְטָהּ וְאָז הוּטְחָה;
אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ כְּבָר אָכַלְתָּ,
עַכְשָׁו אֱסֹף אֶת לִסְתְּךָ.

*

כִּי כַּמָּה, כַּמָּה בְּשׂוֹרוֹת
מִתֹּהוּ שְׂמֹאל יֵשׁ לְהַפְנִים
וּלְשַׁנֵּן כְּדֵי לִשְׂרֹד
בֶּאֱמוּנִים לְצַד יָמִין!

עָלֶיךָ לְהַפְנִים בְּלִי לְקַטֵּר:
כְּכָל שֶׁרַע יוֹתֵר כָּךְ טוֹב יוֹתֵר.

דַּקְלֵם גַּם זֹאת, וּכְשֶׁתִּגְדַּל תָּבִין:
כְּשֶׁחוֹטְבִים עֵצִים עָפִים שְׁבָבִים.

קַבֵּל אֱמֶת מֵעַל כָּל הוֹכָחָה:
מוּטָב בִּמְקוֹם צוֹדֵק לִהְיוֹת חָכָם
וְטוֹב מִכָּךְ לִהְיוֹת גַּם עַרְמוּמִי
וְעַקְמוּמִי (לָמַדְנוּ זֹאת מִמִּי?).

הוֹדֵה וְהִתְיַסֵּר, יִסּוּר־יִסּוּר:
אֲנִי מַאֲמִין בְּזֶה, כִּי זֶה אַבְּסוּרְד.

יְבוּא מִסִּין שֶׁל מָאוֹ: כָּאן יוּקַע
מִי שֶׁסּוֹטֶה בְּסֵנְט מִדִּיּוּקָהּ
הָעַדְכָּנִי־כַּיּוֹם שֶׁל דַּעְתֵּנוּ,
אוֹ שֶׁסְּעִיף חָסֵר לוֹ מִן הַטֶּנֶא.

לְעוֹד תְּפִיסָה כְּדַאי לְהִתְפַּתּוֹת:
הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא מֵאַשְׁפַּתּוֹת.

גַּם זֹאת אָסוּר לְךָ לִשְׁכֹּחַ:
אַמֵּץ תֵּאוֹרְיוֹת יַחֲסֵי־כּוֹחַ.
עֲזֹב מַהוּת, מַנֵּף זֶהוּת.
זֶה הַלָּהִיט. הֱיֵה לָהוּט
וְעִם הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת
שְׁכַח מִלְּאֹם, חֲזֹר לַשֵּׁבֶט.

*

אוּלַי אֶרְצֶה מָחָר לַחְזֹר בִּי.
הַלְוַאי אוּכַל. אֲבָל עַתָּה
נִדְרֶשֶׁת צַיְתָנוּת שֶׁל זוֹמְבִּי
לָלֶכֶת כָּךְ בָּעֲלָטָה

יָמִינָה־שְׂמֹאלָה־לְאָחוֹר,
וְעוֹד קְצָת שְׂמֹאלָה וַאֲחוֹרָה,
אַחַר עַמּוּד עָנָן שָׁחֹר
מִבְּלִי לְהִתָּקֵף סְחַרְחֹרֶת.