בשעה שעיקר תשומת הלב הציבורית סביב משפט נתניהו מרוכזת בתיק 4000, פרשת בזק־וואלה, ובאישום השוחד ההולך ונפרם, נפתח השבוע בבית המשפט המחוזי חרך הצצה מרתק לתיק 1000, המכונה גם "תיק המתנות". הדבר אירע ביום שני, כשהגיע תורו של עו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו בפרשה, לחקור בחקירה נגדית את עד המדינה שלמה פילבר. אף שהחקירה הייתה נגיעה קלה בלבד בתיק המפורסם, הקדמה קצרה, אפשר ללמוד ממנה לא מעט על האסטרטגיה שגיבש עו"ד חדד להגנה על נתניהו מפני האישומים בתיק.
בתיק המתנות נאשם ראש הממשלה לשעבר בעבירה של הפרת אמונים. שחקן המשנה המרכזי בפרשה, שאיננו נאשם בתיק, הוא המפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן, מאנשי העסקים העשירים בישראל ובעבר בעל מניות מרכזי בערוץ 10. משפחות מילצ'ן ונתניהו היו מיודדות, על כך אין חולק, אף שעל טיב הידידות הזו אין הסכמה מלאה בין הצדדים.
לטענת הפרקליטות, משנת 2003 – שנתניהו שב בה לחיים הפוליטיים – ועד 2016 קיבלו בני הזוג נתניהו ממילצ'ן טובות הנאה בשווי כולל של כ־460 אלף שקל – בעיקר סיגרים, בקבוקי שמפניה ותכשיטים. עוד לפי גרסת הפרקליטות, בשנים 2014 עד 2016 קיבלו בני הזוג נתניהו טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניות גם מאיל ההון ג'יימס פאקר.
בפרקליטות טוענים שהיו אומנם יחסי ידידות בין נתניהו למילצ'ן ולפאקר, אך הם אינם יכולים להסביר קבלת מתנות בשווי כזה. לכן אין מנוס מלקבוע שנתניהו קיבל את המתנות מתוקף תפקידיו הציבוריים, מה שנחשב לעבירה פלילית.
במקביל נטען שנתניהו עסק, מתוקף תפקידו, בשלושה נושאים הקשורים למילצ'ן בשעה שהיה במצב של ניגוד עניינים: פעילות מול שלטונות ארה"ב להארכת הוויזה המאפשרת למילצ'ן להתגורר ולעבוד שם; הארכת הפטור ממס לתושבים חוזרים במטרה להיטיב עם מילצ'ן; וסיוע למילצ'ן לקבל אישור למיזוג זכייניות ערוץ 2 דאז, רשת וקשת.
האישור נדרש למילצ'ן, שהתעניין אז ברכישת מניות רשת, לבקשת אודי אנג'ל, בעל השליטה בזכיינית. מילצ'ן סבר שללא מיזוג הרכישה לא תהיה כדאית, ונתניהו – שהיה מעוניין בכניסתו של מילצ'ן למגרש – שלח את פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו, לסייע בקידום סוגיית המיזוג.
לכאורה הפרת האמונים אכן זועקת לשמיים: אם נתניהו ומילצ'ן באמת היו חברים קרובים כל כך, כיצד עסק נתניהו בעניינים הקשורים אליו בלי להצהיר בשום שלב על ניגוד העניינים? מנגד, אם אין הם חברים קרובים, ברור כשמש שנתניהו ומשפחתו לא היו רשאים לקבל ממילצ'ן טובות הנאה בהיקף כזה, ואף לא בסכומים נמוכים מכך. אולם כאשר עלה פילבר על הדוכן התברר שהתזה ה"יצוקה בבטון" (כלשונו של עיתונאי מוכר) אינה כזאת, והאסטרטגיה שתשמש את עו"ד חדד כדי לאתגר את האישום החלה להיחשף.
כבר ברגעים הראשונים של החקירה הנגדית נענה פילבר לבקשת חדד, ואישר שהיחסים בין משפחת מילצ'ן למשפחת נתניהו לא היו יחסי חברות רגילים. "אני לא זוכר הרבה אנשים שהיו חברים של נתניהו כמו ארנון מילצ'ן, לא מכיר כאלה בארץ", העיד פילבר, "ראיתי את נתניהו משחק כדורגל עם הילדים של ארנון מילצ'ן. הקשר ביניהם היה קרוב". הוא ציין שנחשף לטיב הקשר הזה בכמה הזדמנויות, בין השאר בביקור באחוזתו של מילצ'ן במושב בית ינאי.
פילבר הדגיש שלנתניהו לא היו הרבה קשרים חברתיים – "ראש ממשלה הוא אדם עסוק מאוד" – ובכל זאת הוא מצא את הזמן למפגשים עם בני משפחת מילצ'ן. כשנחשף לראשונה לקשר ההדוק, הוא אמר, נתניהו היה בכלל מחוץ למערכת הפוליטית, אחרי שהפסיד בבחירות לאהוד ברק ולפני ששב לכנסת. בכך אושש פילבר את טענת חדד שיחסי המשפחות היו ייחודיים, קרובים במיוחד. ממילא טובות ההנאה שקיבלו בני הזוג נתניהו ממילצ'ן לאורך השנים אינן חריגות לנוכח הונו של מילצ'ן ומידת הקרבה ביניהם, ולא נבעו מהתפקידים הציבוריים שמילא נתניהו.
אלא שחדד לא יכול להסתפק בכך. כדי לפרום את האישום בהפרת אמונים עליו להסביר את מעורבותו השלטונית של נתניהו בעניינים הקשורים למילצ'ן ידידו. זה יקרה כשבית המשפט יחל לעסוק בתיק 1000 לגופו, אך חדד החל לפרק את סוגיית המיזוג כבר השבוע. תחילה אישר פילבר, לבקשתו של חדד, שסוגיית המיזוג כלל אינה נמצאת בסמכותם של שר התקשורת ומנכ"ל משרדו.
מי שאמורות לאשר מיזוג כזה, אם בכלל, הן רשות התחרות, שנקראה אז הרשות להגבלים עסקיים, והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שאינה כפופה בשום דרך לשר ולמנכ"ל. הסנגור חידד בסיועו של פילבר את העובדה שנתניהו לא היה יכול לעשות דבר בעניין המיזוג, ובפועל אכן לא עשה זאת. בהמשך אישר פילבר שלא נשלח מעולם מטעמו של נתניהו להעביר מסרים כלשהם ליו"ר הרשות השנייה דאז, אווה מדז'יבוז'.
למעשה, העיסוק באפשרות של רכישת מניות רשת בידי מילצ'ן, תוך מיזוג בין רשת לקשת, ירד מהפרק במהרה עקב מחלוקות כלכליות בין הצדדים. המחלוקות לא עניינו כלל את נתניהו, משום שעיסוקו במדיה לא נגע לצד הכלכלי. כפי שסיפר פילבר, "המניע המרכזי של נתניהו לפעולות בשוק המדיה היה מניע אידיאולוגי, ערכי, פוליטי. ההנחה שלו הייתה שאם יש בעלים עם תפיסת עולם ימנית, יש סיכוי שכלי התקשורת שבבעלותם יקדם תפיסת עולם ימנית. לא שמעתי ממנו אף פעם על הנושא העסקי".
האם חדד אכן יצליח במהלך המשולב להוכיח שמילצ'ן ונתניהו היו חברים קרובים ונתניהו לא פעל בענייניו בניגוד עניינים? מוקדם מאוד להעריך. בתיקי נתניהו מטפלים צוותים שונים בפרקליטות, ולא בטוח שאפשר להסיק דבר מה מהעיוורון שתקף את הצוות העוסק בתיק 4000, כשמדברים על תיק 1000. אך כבר כעת אין ספק שנתניהו נערך לקרב קשוח גם בגזרה הזו. חזרתו למשא ומתן על הסדר טיעון נראית היום רחוקה מתמיד.
בלוף "שכר המינימום"
צהלות השמחה שלשום בספסלי האופוזיציה, בעקבות אישור הצעת החוק להעלאת שכר המינימום בקריאה טרומית, הסוו את העובדה הפשוטה שזו בעיקר הצהרת חוק, כרגע. הסיכוי שהחוק יקודם עוד בכהונת הכנסת ה־24 קלוש, וממילא בכנסת הבאה יהיה צורך להתחיל את כל המהלך מחדש. אך גם לוּ היה זה הישג של ממש, לא הייתה סיבה אמיתית למסיבה.
את הטיעונים הרגילים נגד העלאת שכר המינימום כולם מכירים. מה שפחות מוכר הוא השלכות הרוחב של ההעלאה על שכרם של רבבות עובדים שמרוויחים הרבה מעל המינימום, בחלקים מסוימים של המגזר הציבורי. המבנה המורכב של הסכמי השכר במגזר הציבורי, למשל במערכת הבריאות, יוצר מצב אבסורדי שבו גם עובדים ששכרם בפועל סובב את הממוצע במשק, זכאים לרכיב שמכונה "השלמה לשכר מינימום". זאת משום שלצורך חישוב המינימום לוקחים בחשבון רק את שכר היסוד שלהם, ללא סדרת תוספות שגרתיות לחלוטין שהם נהנים מהן.
ההסדר הזה מוכר לכל מי שעוסק בשכר במגזר הציבורי, ובכל זאת האבסורד נמשך. באוצר ניסו להתנות בעבר העלאה של שכר המינימום בכך שתחול רק על עובדים שבאמת משתכרים מינימום. לא תופתעו לשמוע שההסתדרות נעמדה על רגליה האחוריות, והניסיון כשל ברובו.
לו מטרת החוק החדש הייתה לסייע רק לעובדים החלשים ביותר, הוא היה מחריג במפורש את מקבלי ה"השלמות" הללו. כל עוד החוק לא כולל החרגה כזאת, מותר להיות חשדנים מעט בנוגע למניעיהם האמיתיים של מקדמי החקיקה.
