תארו לכם שמשרד המשפטים היה מפרסם את ההודעה הבאה: "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בתיאום עם עיריית אום אל־פחם ומשטרת ישראל, משרטט שורה של צעדים לצמצום תופעת דגלי הרשות הפלסטינית וכתובות הגרפיטי נגד יהודים בעיר אום אל־פחם. המהלך נעשה בעקבות החלטת בית המשפט העליון, שהורתה לגורמי אכיפת החוק לתאם את פעולתן בנושא, בשיתוף היועץ המשפטי לממשלה".
זאת ועוד: "בישיבות שהתקיימו בנושא בראשותו של המשנה ליועץ סוכם, בין השאר, שהמצלמות המשמשות את עיריית אום אל־פחם יחוברו לתחנת המשטרה המקומית כך שיוכלו לשמש גם לצורכי אכיפה משטרתית; כוחות השיטור העירוני יגבירו נוכחות באזורים מועדים לפגיעה; העירייה תשקול למנות גורם ייעודי שיהיה אמון על הגברת המשילות וישמש כתובת לפניות וליוזמות בנושא; והעירייה תבחן הצבת שלטים מטעמה המסבירים כי המרחב הציבורי הוא חלק ממדינת ישראל הריבונית. בנוסף, המשטרה תפעל לחקור תלונות שעניינן תליית דגלי אש"ף ותנסה לאתר את העומדים מאחורי תליית הדגלים וריסוס הגרפיטי".
מובן שהודעה בלשון הזאת לא פורסמה מעולם בידי משרד המשפטים, אבל הודעה דומה, בהבדל של מילים ספורות, דווקא כן פורסמה בידי מחלקת ייעוץ וחקיקה לפני כחצי שנה, אך זו עסקה באכיפה בתחום שונה ובגבולה של עיר אחרת – בית־שמש. במקום דגלי הרשות הפלסטינית, מאמצי האכיפה כיוונו ל"שלטי צניעות", כפי שכונו בהודעה.
אכן, אם לא שמעתם על כך, בית המשפט העליון הורה למדינה ולעיריית בית־שמש לערוך מלחמת חורמה בתופעת שלטי הצניעות ברחבי העיר. בעקבות זאת נערכו דיונים במשרד המשפטים בראשות המשנה ליועמ"ש, ובהשתתפות נציגי המשטרה, עיריית בית־שמש, משרד הפנים, הרשות לביטחון קהילתי, פרקליטות המדינה ומחלקת ייעוץ וחקיקה.
בעקבות הדיונים הללו יצא מסמך החלטות על "מבצעי הסרה" של העירייה בליווי המשטרה, הטלת קנסות על בעלי נכסים שנתלו על קירותיהם שלטי צניעות או רוססו על גביהם כתובות, והתקנת מצלמות שתפקידן "לסייע באיתור העבריינים וביצירת אפקט הרתעה". אם אין די בכך, גם כוחות השיטור העירוני עסקו בנושא. העירייה התבקשה להשתמש בחומרים דוחי־צבע למניעת ריסוס כתובות גרפיטי במקומות מועדים בעיר, ולפרסם את האפשרות להעביר למוקד העירוני דיווחים אלמוניים על התארגנויות לריסוס כתובות ותליית שלטים.
הפעילות הנמרצת הזו, חשוב להזכיר, מרוכזת במלחמה בשלטים, כפי שנכתב במסמך שוב ושוב. לא פעילות נגד מי שצועקים או מציקים לנשים, אלא מאבק מול כתובות. מלחמה בדגל של קבוצה חרדית קיצונית.
בשבוע שעבר עבר בכנסת בקריאה טרומית חוק נגד הנפת דגלי אש"ף במוסדות שבמימון המדינה. הסיכוי שהחוק יצליח להשלים את דרכו לספר החוקים אינו גדול, בעיקר מסיבות טכניות, אבל גם כי נדמה שאפילו בימין רבים התייחסו אליו כקוריוז, עוד גימיק במאבק בין האופוזיציה לקואליציה. מבין השורות עלה הרושם שגם לתומכיו ברור שזהו עניין שמדינת ישראל לא יכולה ולא באמת צריכה לאכוף. שלא לדבר על הסיכוי שבית המשפט העליון יאפשר לפעול נגד הנפת דגלים.
אלא שאם המדינה, וכמובן בית המשפט העליון, מוצאים לנכון להשקיע משאבים רבים כל כך במלחמה בשלטי צניעות, מדוע לא ייעשה מאמץ דומה למניעת הנפת דגל אש"ף? עם כל הבעייתיות שבשלטי הצניעות, היא לא מגיעה לקרסולי הנזקים שעוללו נושאי הדגלים הפלסטיניים בפרעות תשפ"א. זהו דגל של ישות עוינת, רשות שמשלמת משכורות למחבלים ארורים; דגל שפיגועים רצחניים נעשו בשמו. איך השלט חמור מהדגל?
בסרטון שהופץ לאחרונה בקבוצות הוואטסאפ בבית־שמש נראה בניין שבאחת מקומותיו העליונות תלויים שני מוצגים באותו גודל ממש, מרפסת ליד מרפסת. האחד הוא שלט "כאן שכונה חרדית, אנא אל תעברי בלבוש לא צנוע", והאחר הוא מעין דגל אש"ף מתוצרת בית. את שלט הצניעות, הרשות המקומית חייבת לפי בג"ץ להתאמץ להוריד. הדגל הפלסטיני, לעומת זאת, יכול להמשיך להתנופף בגאון. האבסורד זועק.
