שבעת השבועות שביליתי במחנה 80, כדי לעבור טירונות לא קרבית שאפשר היה לדחוס לשבועיים ועוד היה זמן ללימוד דף יומי בערב, היו קייטנה מתמשכת ונחמדה למדי. המדריכים היו קצת קשוחים אבל האווירה הכללית הייתה טובה, עשינו פעילויות מהנות כמו הקמת אוהלים, מסדרי בוקר ומטווחים, והאוכל היה אפילו יותר טוב משוקו ולחמניה.
רק דבר אחד העלה לי את הסעיף בכל פעם מחדש: המ"כים שיקרו בלי הפסקה.
כל שינוי או אלתור הוצג בשקר שקוף כתכנון מראש. אם היה צריך לחכות רבע שעה לקצין שהיה עסוק בלו"ז משלו, המ"כים טענו שלא עמדנו בזמנים והריצו אותנו ממקום למקום במשך רבע שעה. מבחן מסכם התקיים שבועיים לפני התאריך המיועד, והמפקדים התעקשו שזה היה התכנון המקורי, ושאם אנחנו לא יודעים משהו פשוט נדלג. בפעם מביכה במיוחד מ"כ ניסה להסביר עיקרון שהוא לא הבין בעצמו, ודיבר שטויות מוחלטות; כעבור כמה שעות נעמד מולנו מפקד אחר ואמר בטון סמכותי: "ראיתי שהיו כמה אנשים שלא הבינו את ההסבר של המפקד ההוא, אז אני אסביר שוב", והפעם הסביר כמו שצריך.
לא הפסקתי לקטר על זה. מה אכפת להם להגיד שהם טעו או שיש שינוי בלו"ז, ולכן נדחס עכשיו אימון קצר של רבע שעה, שאלתי. אעריך הרבה יותר מי שאומר שהוא טעה, מאשר מי שמתאמץ בחוסר כישרון להסתיר את הטעות. וככה אספתי לי עוד ועוד ראיות מרשיעות לשקר פה ושקר שם, עד שלחבר טוב נמאס מזה והוא אמר לי: הבעיה שלך היא ציפיות גבוהות מדי. המ"כים שלנו הם חבורה של נערים בני 19 (היינו מחלקת בייניש, וכולם היו מבוגרים יותר מהמפקדים; אני הייתי זקן הכיתה, בן 23, נשוי פלוס ילד) שעברו הכשרה של כמה חודשים ונשלחו לפקד על טירונים, והם חושבים שאם הם יודו בטעות זה יוריד מהסמכות שלהם. זה טיפשי, זה ילדותי, אבל זה המצב, והשקט הנפשי שלך ישתפר פלאים אם תפסיק להתרגש מזה.
מהצבא לפוליטיקה
כמו כל דבר, גם הטירונות שנמשכה יותר מהדרוש הסתיימה ואחריה גם השירות הצבאי שלי. והנה הגיע זמנה של התובנה הזו לעשות את הצעד האהוב כל כך על רמטכ"לים, ולעבור מהצבא לפוליטיקה.
ארבע מערכות בחירות ועוד שנה של הממשלה הכי מוזרה שהייתה כאן, לא הותירו אף פוליטיקאי שאני סומך על מה שיוצא לו מהפה או מהמקלדת. יותר מדי שקרים נאמרו כאן, שקרים שקופים ובוטים, שהעידו שלשליחי הציבור שלנו אכפת מהתועלת הפוליטית שתצא להם מהאמירה יותר מאשר מהעובדות.
זה אכזב אותי. על מילתם של פוליטיקאים מסוימים לא סמכתי מעולם, אבל אחרים נראו לי ישרים והגונים, והתרגזתי שוב ושוב לראות איך הם מטעים את הציבור, מפמפמים ספינים, מציגים חצאי אמיתות ושקרים גמורים. מעט מאוד פוליטיקאים אומרים, למשל: חוק פלוני הוא טוב, ואם הייתי בממשלה הייתי מעביר אותו בשמחה, אבל אני רוצה להפיל אותו כדי להקשות על הקואליציה; במקום זאת הם ממציאים הסבר למה החוק פגום מעיקרו או שצריך להוסיף לו אחוזים או משהו דומה. פוליטיקאי מראה איך האינפלציה עלתה או ירדה, איך המצב הביטחוני השתפר או הדרדר, ומסביר שהכול בזכות או באשמת הממשלה, בהתעלמות מוחלטת מהנתונים (שהוא מכיר היטב) שמורים שמדובר בתהליך עולמי, או שהתחיל כבר בזמן הממשלה הקודמת. פוליטיקאי שנדחק לסיטואציה מסוימת מסביר שהיא בעצם חלומו מאז ומעולם. וכשאתה רואה איך זמן קצר אחרי פרסום שקר בוטה ובולט, הרשתות החברתיות מהדהדות אותו עד שאנשים מוכנים להקיז עבורו את דמם או לפחות להשקיע עבורו שעות בוויכוחי רשת, אתה מרגיש שכבר אין שום חשיבות לדבר הזה שנקרא אמת.
וגם כאן כתב לי לא מזמן חבר טוב: תפסיק להיות נאיבי, לא צריך להתרגש משקרים של פוליטיקאים; פשוט תניח שהם חלק מכללי המשחק. וגם הפעם לקח לי זמן לקבל את האמירה הזו, שהמשמעות שלה היא השלמה עם כך שהעולם פגום. אבל העובדה שאתה לא מכיר בפגם, לא הופכת את הפגום למושלם, וברגע שקיבלתי את השקרים האלה כדבר שפשוט קורה, העולם שלי חזר ונעשה הגיוני פתאום.
סוגים שונים של שקר
אבל האבחנה הזו חשובה הרבה מעבר לתחום השקט הנפשי. ברגע שאנחנו מניחים שהשקר הוא חלק מהמערכת הפוליטית, אנחנו גם יכולים להבחין בין שקר לשקר.
יש כמה סוגים של אמת ושקר. או מדויק יותר: יש סוג אחד של אמת, אבל הרבה סוגים של שקר. יש פוליטיקאי שמשקר לבוחרים שלו, כלומר מבטיח דברים שהוא לא מתכוון לקיים, ופוליטיקאי אחר שלא עומד בהבטחות שלו, כלומר התכוון לקיים אותן מראש אבל בדיעבד לא מצליח. חשוב להבחין ביניהם, ולמרות שלעגו לראש הממשלה הוא ודאי צודק באבחנה הבסיסית בין הבטחה ליבתית להבטחה שאינה כזו.
פוליטיקאים שונאים להציג הכרעות שלהם כדיעבדיות, אז הם יטרחו להמציא הסבר למה הצעד שהם עשו הוא הדבר שהם תמיד רצו. זה לא אומר שהם שינו את הדרך שלהם מקצה לקצה, רק שהם (או היועצים שלהם) מחפשים תירוצים. בסופו של דבר הפוליטיקאי משווק מוצר: הוא, המפלגה, המחנה, ותחום השיווק מלא באנשי מכירות שיודעים להציג נתונים בדרך שטובה להם.
ולכן חשוב להבחין בין שקר קטן לשקר גדול, ואפילו בין סוגים שונים של שקרים: פוליטיקאי שנתפס בשקר מסוים, לא בהכרח מועד לשקרים מסוג אחר. קצת כמו אבא שמבטיח לילדים שלו שמחר הוא באמת-באמת ייקח אותם לגלידה, אבל שוב מתעכב עד מאוחר ומגיע כשהם ישנים – סביר שבני הבית פחות יאמינו להבטחות שלו, אבל אין לנו סיבה להניח שהוא גם מועל בכספים בעבודה.
ויש גם מקרים שבהם האופוזיציה לא נאמנה באופן שטחי לאמת, אבל היא נאמנה לה באופן עמוק. אבל זה כבר עניין למאמר אחר שיפורסם בפעם אחרת.
