ימים ספורים לפני פרסום התחקיר בערוץ 12 אודות חברת "יאנגו", על פיו עולה חשד כי החברה מעבירה מידע על המשתמשים בה לשירותי הביון הרוסים, התפרסם דו"ח חמור של משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) בנוגע להפרת זכויותיהם של ילדים בנוגע לשימוש במידע עליהם. ההפרות שחשף משמר זכויות האדם נוגעות למידע שנאסף על הילדים בזמן שימוש בסביבות למידה מקוונות – שימוש שבדרך כלל לא נתון לבחירתם של הילדים, אלא מוכתב להם על ידי בית הספר.
הדו"ח של משמר זכויות האדם מסכם מחקר מקיף שערך הארגון בעקבות הלמידה מרחוק שנכפתה על מיליוני תלמידים ברחבי העולם בימי הקורונה. במסגרת המעבר להוראה מרחוק מקוונת, המליצו באופן מפורש משרדי חינוך (או מחלקות חינוך) של מדינות רבות על שימוש במוצרי רשת מסויימים. הארגון ניתח המלצות כאלו אשר ניתנו בכחמישים מדינות מן המאוכלסות ביותר בעולם, ובחן את השימושים אשר עושות החברות שמאחורי 164 מוצרים מומלצים. בנוסף, ראיינו בארגון ילדים, הורים ומורים.
כמעט 90 אחוז מן המוצרים שנבדקו—אפליקציות מובייל, אתרי אינטרנט, או שירותי רשת, עושים שימוש במידע על המשתמשים שלהן באופן שעלול להסב נזק ממשי לזכויותיהם של הילדים. הם מאפשרים מעקב אחר הילדים ללא ידיעתם וללא ידיעת הוריהם – למשל, על ידי איסוף מידע על המיקום שלהם, על פעולותיהם בזמן הלמידה, מי הם חבריהם ובני משפחתם, או באיזה מכשיר הם משתמשים. חלק מן המוצרים שנבדקו שתלו קטעי קוד שמאפשרים מעקב אחר הילדים גם מחוץ לפעילותם הלימודים, וחלקם מעבירים את המידע על הילדים לחברות אחרות (בעיקר חברות לפרסום דיגיטלי).
כך, למשל, למעלה ממחצית מן המוצרים שנבדקו אספו את מזהה הפרסום של הילדים. זהו מספר מזהה שמשמש לצורכי פרסום, ומאפשר לזהות משתמש מסוים באפליקציות ואתרים שונים. מכירים את זה שכתבתם בפייסבוק משהו על טיסה לחו"ל, ופתאום בכל אתר או אפליקציה בהם אתם גולשים מופיעות לכם פרסומות לטיסות בחו"ל? זה בזכותו.
ישראל אינה בין המדינות שנבדקו על ידי הארגון (ככל הנראה בגלל גודל אוכלוסייתה). יתרה מזאת, באוסף הכלים והמשחקים הדיגיטליים המאושרים על ידי משרד החינוך הישראלי (מופיעים במאגר "הקטלוג החינוכי") אין תוכנות אשר מופיעות בדו"ח של משמר זכויות האדם. עם זאת, מוצרים אשר נעשה בהם שימוש על ידי מורים בבית ספר רבים—למשל, מיינקראפט: מהדורה חינוכית, פאדלט (Padlet), מייקרוסופט טימס (Teams), או יוטיוב—מופיעים ברשימה. (מספיק חיפוש קצר באינטרנט או קריאה בקבוצות מורים בפייסבוק כדי להבין שתוכנות כאלו אכן פופולריות בקרב מורים בישראל.)
ילדים הם אוכלוסייה פגיעה במיוחד בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם, אם בשל חוסר ידיעה את זכויותיהם ואם בשל חוסר יכולתם להתמודד עם הפרה שלהן. בכל הנוגע לשימושים ברשת האינטרנט הבעיה קשה עוד יותר, שכן פגיעות רבות כאלו הינן סמויות מן העין ומורכבות להבנה. כאשר מדובר בפגיעה בזכויותיהם ובפרטיותם של ילדים בעקבות שימוש בשירותים מבוססי-אינטרנט שנעשה במסגרת הבית-ספרית הדבר בעייתי פי כמה, שכן במקרים רבים אין לילדים יכולת אמיתית לסרב לשימוש בשירותים האלו.
יש מי שיגידו שכל המידע שנאסף הינו אנונימי לחלוטין ואינו מכיל אף נתון שמאפשר לזהות באופן מוחלט את הילד, למשל באופן שיאפשר הגעה פיזית אליו. דבר זה הוכח שוב ושוב בשנים האחרונות כלא מדויק. כך, למשל, במחקר שנערך לאחרונה במעבדתו של ד"ר גיורא אלכסנדרון, במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן למדע, הצליחו החוקרים, באמצעות ניתוח מדוקדק של תיעוד אנונימי של פעילות תלמידים באתר לימודי, לזהות את המיקום הפיזי של אחת הכיתות המתועדות.
הפתרון לבעיה החמורה אותה מאיר ארגון משמר זכויות האדם צריך להיות מקיף. מעבר להיבטים הקשורים לטכנולוגיה ולרגולציה, הוא צריך לכלול היבטים הקשורים לחינוך. ראשית, חינוך של הילדים, לגבי זכויותיהם, לגבי השימוש שעושות החברות במידע שלהם, ולגבי האפשרויות העומדות בפניהם להגן על עצמם. שנית, חינוך של הצוותים החינוכיים ושל קובעי המדיניות בדבר ההשלכות ההרסניות שעלולות להיות בשימוש במידע על התלמידים.
אמרה מפורסמת בעידן האינטרנט גורסת כי אם אתה לא משלם על המוצר – אתה המוצר. ילדינו אינם בוחרים אם ברצונם להיות תלמידים. המינימום שעלינו לעשות הוא להבטיח כי ברגע שהם הופכים לתלמידים – הם לא הופכים גם למוצרים.
