בתור נערה התלבשתי עם מכנס קצר וגופייה שחושפת את מה שיש מתחתיה, לא ניסיתי במודע לפתות אף אחד. ככה החברה שגדלתי בה התלבשה. אלו הבגדים שהיו בחנות לכול ילדה ונערה חילונית ממוצעת. שום דבר מיוחד, שום הבנה.
כשגדלתי למדתי מה זה נחשב חברתית להראות טוב, ואיך עליי לנסות להתלבש כדי למשוך תגובה חיובית, זה כבר היה בתקופת התיכון והצבא. איך שנראית שיחק תפקיד מאוד מרכזי ושוב – הלבוש "הראוי" היה ידוע מראש, לא הייתה אופציה אחרת, ככה גדלתי וזה מה שהכרתי.
בשלב מסוים בתהליך התשובה שלי, התחלתי להתלבש צנוע יותר ולהיפגש עם גברים בצורה דתית. אני ממש זוכרת איך הטרנספורמציה הזו של לשבת עם גבר, עם בגדים שמכסים את הגוף שלי, יפים ככול שיהיו. הגוף והשיח היו נטולי מיניות כי הגענו לדבר על החיים ועל עצמנו מבלי שמרחף מעלינו שעוד כמה רגעים, ימים, או שבועות יהיה סקס ואם יהיה סקס הוא יתרחש רק עם נחליט להתחתן ולהקים בית.
בכנות? יש חוזרים בתשובה שאולי לא הייתה להם בעיה אבל אני הייתי צריכה להכיר דמות חדשה. שמתי לב שניכסתי לעצמי מול גברים ברגעים אינטימיים בהם יש ניסיון להכרות עמוקה וקרבה, ניואנסים של חושניות ומיניות שפתאום לא היה לה מקום ונצרכתי ללמוד שפה חדשה. וגם, היה לי קשה להתלבש צנוע במונחים של החברה הדתית.
גוף זה כוח ושאת בוחרת להסתיר אותו הכוח שלו מקבל משמעות שונה. יכולתי פתאום לשים לב איך אני משילה מניירות "פתייניות" ואיך קשה לי להשיל אותן ועוד עם אדם שאני בקושי מכירה. לפני כן פעלתי על אוטומט ולכן גם לא הייתי מודעת שזה מה שאני עושה. התחברתי לגוף, למיניות ולזהות שלי בצורה אחרת שלאו דווקא הרגישה כעוצמה בתור התחלה. גיליתי אמת והיא הייתה שאני בחורה פגיעה לדימוי הגופני שלה והפגיעות הזו ואולי אפילו פחד התגלו ברגע שהעזתי להוריד את המסכה הסקסית. לצד זאת, המיניות הפכה רומנטית יותר וקדושה עם רצון עז לחלוק אותה עם אדם שייתן לי בית בעולם, שהמיניות תהיה לה תכלית של קדושה ואהבה.
"ביטוי המיניות הלכה למעשה הוא תמיד דרך הגוף הפיזי. לכן לומר שאין קשר בין חשיפת הגוף למין תהיה אמירה מאוד מבלבלת"
נתקלתי בפוסט שכתבה מיה טבת דיין על פרשת "המכנסיים הקצרים" בבתי הספר. בפוסט בגדול נאמרו דברי אמת. נאמר בו שלהעיר לילדה או נערה על לבוש חשוף זה לא צנוע, ושם אותה כאובייקט מיני, ונאמר שהחברה רגילה לנקודת מבט גברית ולא נשית והגיע הזמן לראות את הדברים מהצד הנשי. אבל עבור המטרה אליה חותר הפוסט זו לא "האמת שבתוך האמת" כמו שאומר רבי ומורי יעקב ורשבסקי. כי העולם צריך לסגל נקודת מבט בה הנשי והזכרי פועלים בשיתוף פעולה. זה לא או או, וזה לא זה במלחמה לזה, אלא זה יחד עם זה.
אם נתעלם מנקודת המבט הזכרית ונאמץ רק נקודת מבט נשית אנחנו מביאות על העולם שוב חוסר איזון שמוביל לטשטוש זהויות ולומר שגבר ואישה זה אותו דבר ולכן היחס אליהם צריך להיות זהה. כחברה אנחנו מעוניינות ביחס זהה ומכבד, במשכורות לדוגמא אחת, כי שם אין הבדל בין טיב האיכות של גבר לאישה. אך לכול איכות הכוח המיוחד שלה ולכן המבט על המינים הוא שונה ואמור לשים דגש מאיר ולא מקטין על האיכויות השונות שראויות לטיפול שונה. גם הגוף הגברי הוא מיני ולכן היחס אליו שמדברים על לבוש וצניעות צריך להיות זהה. אם בית ספר אוסר על בנות להגיע בג'ינס קצר אז אותו החוק צריך להכיל גם על הבנים. אך מה שכן שונה הוא המבט הנשי לעומת הגברי. וכשאנחנו מתעסקות בצניעות אנחנו מתעסקות במבט.
ילדה שמתלבשת חשוף לא מבינה מה זה צנוע משום שהחיבור לגוף שלה כיצור מיני עדיין לא הגיע לבשלות. אבל ביטוי המיניות הלכה למעשה הוא תמיד דרך הגוף הפיזי. לכן לומר שאין קשר בין חשיפת הגוף למין תהיה אמירה מאוד מבלבלת. הילדה לא מקבלת מסר ישיר אבל מסביבה גם שהיא ילדה וגם שהיא גדלה (והמסר מפסיק להיות סמוי), יש שלטי חוצות ופרסומות של דוגמניות, שעושות למצלמה מבט מיני, ויש קליפים של זמרות שהן רואות באדיקות, שמשתמשות לחלוטין במיניות שלהן כדי להציג את השיר – ומאחורי המצלמה הזו, בדרך כלל נמצא גבר. אך בסופו של דבר יש מציאות של אישה שרוצה ובצדק להרגיש מעניינת ויפה, וכך קורה שהמעגל שנשים מבקשות לצאת ממנו רק ממשיך להיות מונצח על ידן.
תמיד בדיונים מסוג זה קופצים לומר שלא משנה איך תתלבשי את עלולה להיקלע לאדם חסר אנושיות שיפגע בך מינית והיום כולנו יודעים שאין קשר בין פגיעה מינית לבין סגנון לבוש, אבל השיח הזה מראה על הפער העצום שיש בתפיסה לגוף ומיניות. החיבור האוטומטי לאונס אפילו מחריד. כי למה שלא נפתח דיון בריא על הדברים הנכונים והיפים? על מיניות בריאה, גוף ונפש בריאים, על ראייה נקייה וצלולה של הגבר ושל האישה כבני אדם עם גוף שהוא קדוש והפראיות שלו היא נעלה וקדושה ולכן צריך לכבד אותה ולנהוג בה בהתאם הראוי. מה זה בכלל פראיות נעלה וקדושה? ומה זה אומר לאהוב ולכבד את הגוף שלי כגוף שהוא בין יתר תפקודיו הרבים, מיני.
