הסרט הדוקומנטרי "אנצאר" שודר אמש בכאן 11 כחלק מציון 40 שנה למלחמת לבנון הראשונה. אנצאר היה מחנה שבויים ענק שהוקם בשטח לבנון בשיאה של המלחמה. אלפי מחבלים נשבו בו במהלך המלחמה מכיוון שאמנת ז'נווה אסרה על העברת שבויים לתוך ישראל וגם לא היה רצון בכך. בשיא התפוסה, הכיל המחנה כ- 7,000 עצורים. “אנצאר", שביימו וכתבו ציפי ביידר ודותן נווה, מספר את סיפור הקמת המחנה, את שהתרחש בו לאורך שנה וחצי עד שנסגר והופעל מחדש, ועד לפירוקו הסופי לאחר עסקת ג'יבריל, בה שוחררו מעל אלף עצורים, תמורת 8 חיילי צה"ל שנפלו בשבי.
אנצאר הוא סרט ביקורתי. יוצריו מציבים סימני שאלה על הקמתו של המחנה, על תפעולו, ועל מעשים לא ראויים שהתרחשו בין גדרותיו. הסרט מבקש לעורר תחושת אשמה ישראלית. לפחות אצלי, הוא לא כל כך הצליח. צריכים להזכיר – מדובר במחנה שהוקם תוך כדי מלחמה עבור מחבלים שביקשו להרוג את חיילי צה"ל. המספרים העצומים של הכלואים גרמו לכך ששומרי המחנה הישראלים, משיקולי ביטחון אישי, מיעטו ככל שניתן להיכנס לשטח המחנה, ובצדק. צה"ל לא היה יכול להקצות כוחות מספקים לשמירה הדוקה יותר על כל כך הרבה עצורים כשהוא באמצע מלחמה. השומרים הישראלים מינו אחראים מטעם הכלואים שניהלו את חיי היומיום במחנה, והם – חיילי צה"ל הקיפו את המחנה מבחוץ והשקיפו. במציאות כזו של אלפי מחבלים התרחשו במחנה גם מעשים קשים של התעללות עצורים זה בזה. ברור שזו מציאות קשה, אבל השאלה שהסרט לא נותן עליה תשובה היא האם הייתה אלטרנטיבה למחנה הזה, תוך כדי מלחמה.
גיל באואר, קצין הקבלה של אנצאר, שחי היום בקנדה, מתוודה בסרט על מכות קטנות ולא מחויבות שנתן לעצורים, ומייסרות אותו כיום, אבל מכלל המרואיינים לא נוצר רושם שזו הייתה תופעה נרחבת. הסרט מספר גם על צעירים בני עשרה שהיו שבויים במחנה, אבל לפני שתזדרזו להזדעזע חשוב לדעת שהצעירים הללו לא היו שם בגלל השלכת אבנים, אלא בגלל ירי של טילי אר.פי.ג'י על חיילי צה"ל.
לא רק אנשי צה"ל מרואיינים בסרט אלא גם עצירים ששהו בו וחיים כיום בלבנון או ביהודה ושומרון. הסצנה האחרונה מפגישה בין שניים מהם לאחר 40 שנה – ד"ר אחמד עיסמאיל קרג'ה מחלחול, שהיה עציר במחנה, ורס"ן (במיל.) מיקי בן-אבו ששירת כמפקד באנצאר מטעם המשטרה הצבאית. יש איזו סימטריה מזויפת במפגש הזה. סימטריה שמצטרפת לאמירה של אחד המרואיינים הישראלים ש"כולם היו שבויים במחנה אנצאר, גם השומרים".
התחושה שמבקש הסרט להנחיל לכל אורכו היא שאנצאר הייתה הרפתקה מיותרת. בכך הוא מצטרף לסדרה ארוכה של סרטים וסדרות שמנסים לקבע תודעה שכל הפעולות הצבאיות של ישראל בלבנון היו מיותרות, וכן, שאנחנו תמיד אשמים.
