סגן השר מתן כהנא אמר השבוע בזהירות רבה לתלמידים באפרת, את מה שרוב מוחלט מקרב היהודים בישראל חשים בליבם: אילו יכולנו להיפטר בטוב מהערבים – "ללחוץ על כפתור שישלח אותם לשווייץ", כלשונו – היינו שמחים לעשות זאת. "אבל, זה כמובן בלתי אפשרי ולכן חייבים להתנהל עימם בתוכנו", הוסיף והבהיר כהנא. התקשורת מיהרה כצפוי לגלגל עיניים ולתקוף את האמירה ה"מקוממת" כביכול, אמירה שביטאה בזהירות רבה וללא שום התלהמות את המצב התודעתי שבו אכן נמצאים היהודים בארץ.
בכיר ימינה אמר את מה שאמר לא כדי לתקוף את הערבים, אלא בדיוק להפך. הוא עשה זאת כדי להסביר ליהודים מדוע אף שהוא עצמו נבחר כדי לייצג את הרוב היהודי, בפועל הוא העביר את המנדט שקיבל מן הרוב הזה, לידי הערבים. כלומר, כהנא ניסה לרמוז ליהודים: אני בעצם איתכם אף שאני עושה ההפך, כביכול בלית ברירה.
ייתכן שכהנא אכן חושב שאין ברירה אחרת. כי כהנא אינו מסוגל לדמיין מציאות אחרת. כל המציאות הגאופוליטית שכהנא מתפקד בתוכה כיום, היא מציאות שהוכתבה על ידי חבורת אינטלקטואלים מהשמאל שהגו את הסכמי אוסלו, שכתבו ספרים ומשכו את ההוויה הישראלית כולה להכרה באש"ף ולהקמת ישות לאומית "פלסטינית" כביכול, שתקבל במתנה את ליבה התנ"כי של הארץ. כיום הישות הזו מתחברת לערביי 48' ומקבלת מכהנא וחבריו ריבונות דה־פקטו גם בארץ שבתוך הקו הירוק.
גם כיום, כשחלקם של היהודים בכל הארץ השלמה מתקרב ל־70%, עדיין טחות עיניהם של כהנא (בתמונה) וחבריו מלהבין את המגמה ההיסטורית, ושנצח ישראל חזק מכל מנהיגיו
לביצוע משימות בסיירת או בטייסת, נדרשות איכויות שכנראה יש לכהנא בשפע. אבל כדי לשנות מן היסוד את המציאות שהוכתבה לנו על ידי חבורת אוסלו, כדי להגדיר את יעדי העל הלאומיים בצורה נכונה, וכדי למצוא בתוך המציאות עוגנים שמאפשרים להתחיל ולחתור אל היעדים הללו – לכך באמת לא ניתן לצפות מכהנא.
האם באמת הערבים יישארו כאן לתמיד? נראה שכן, אבל במספרים הרבה יותר קטנים. בסרטון שהופץ ברשת מדווחת כתבת ערבייה מעזה על הצעירים ש"רוצים לעזוב… ומשלמים". מסתבר שהאגדה הזו על כך שהם לעולם לא יעזבו, נמצאת בעיקר בדמיוננו. אנחנו, שברחנו מן הזהות היהודית שלנו כדי לייצר לעצמנו זהות אזרחית, איבדנו את הקשר העמוק לארץ הזו, מבוהלים מכך שלנו אין את זה, ומספרים לעצמנו סיפור כאילו להם יש. אך אל דאגה, הקשר שבין עם ישראל לארצו אינו תלוי במצב רוח רגעי של דור כזה או אחר, וכך גם חוסר הקשר האמיתי של הערבים לארצם של היהודים.
ב־1948 הסביר הדמוגרף רוברטו בקי לבן־גוריון, שאי אפשר להקים את המדינה כי הערבים יבלעו אותנו בשל המגמות הדמוגרפיות. בשנות השבעים הפחידו אותנו עם אותן תחזיות, אבל לבן־גוריון ולממשיכיו הייתה חשיבה היסטורית, והנה קרה בדיוק להפך: בתחילת המאה העשרים, בשנת 1900, היו היהודים, מהים עד לירדן, תשעה אחוזים בלבד מכלל האוכלוסייה. אגב, משפחתי, שעלתה לארץ במה שמכונה העלייה הראשונה, הייתה חלק מאותם 9%.
איך הם העזו לבוא? ולהיות מיעוט שכזה? כי הייתה להם תפיסה היסטורית שמעוגנת בנצח ישראל. הם ידעו שמה שרואים בעין זה לא מה שמקובע, אלא הכיוון שאליו תזרום ההיסטוריה. היה להם את מה שאין למשל, לסגן השר כהנא.
ב־1947, ערב הקמת המדינה, חלקם של היהודים בכל השטח, מהים ועד הירדן – גם תל־אביב, גם שכם וגם חיפה, גם חדרה וגם רמאללה – היה 39% מתושבי הארץ. לבן־גוריון זה לא הפריע להכריז על הקמת המדינה. האם כהנא וממשלת בנט היו הולכים על זה? כנראה שלא. שהרי גם כיום, כשחלקם של היהודים בכל הארץ השלמה מתקרב ל־70%, עדיין טחות עיניהם של כהנא וחבריו מלהבין את המגמה ההיסטורית, ושנצח ישראל הרבה יותר חזק מכל מנהיגיו ומכל חולשה זמנית שאוחזת בדור כזה או אחר.
אגב, אל תאמינו לשום נתון אחר. ערביי יו"ש מפיצים דו"חות באמצעות מה שמכונה "הלמ"ס הפלסטיני", והכתבים הישראלים ממהרים לאמצם כמוצאי שלל רב. על פי נתוני צוות המחקר בראשות יורם אטינגר, ב־2022 מתקיים רוב של 68% בשטח המשותף של יו"ש והקו הירוק, עם מגמה מובהקת של רוח גבית לטובת היהודים, הן מבחינת הפריון שלהם, שפתח פער מובהק לעומת הפריון של האישה הערבייה, והן מבחינת מאזן ההגירה.
לסיכום, אני רוצה לומר לתלמידים באפרת ולכל עם ישראל: אל תקשיבו לאנשים חסרי חזון, שהגיעו לצערנו לתפקידי הנהגה. הארץ כולה תהיה בידי היהודים כולם – זה מה שהובטח לנו בברית הנצח עם בורא עולם, וזה מה שהולך ומתהווה לנגד עינינו. היהודים עולים, הערבים יורדים. כל שנותר הוא להתיר את השלשלאות שאנו עצמנו כובלים בהן את הזוגות הצעירים, לשחרר להם את הקרקעות לבנייה משני עברי הקו הירוק, ובמקביל לעודד את הגירת הערבים שרובם מאוד חפצים בכך – כן, סגן השר כהנא, גם לשווייץ – ובעוד שלושים שנה הרוב היהודי כבר יגיע ליותר מ־90%, ואיש לא יזכור את הרפיון שאתה וחבריך מיהרתם להיכנע לו.
הכותב הוא חבר מפלגת הליכוד
