באפריל 2020 התרחש אירוע חריג ונדיר בתולדות המסחר: בפעם הראשונה בהיסטוריה נסחרו מחירי החוזים העתידיים על חבית נפט במחיר שלילי. המשמעות הייתה שאנשים היו מוכנים לשלם כדי שמישהו ייקח מהם את הנפט שנמצא ברשותם, ולחסוך את עלויות האחסון. אכן, רק לפני שנתיים מחירי הנפט העולמיים גירדו את התחתית מלמטה, בעקבות עצירת התנועה העולמית עם פרוץ הקורונה. תחילה נסגרה סין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם, ואחריה עוד ועוד מדינות הושבתו מפעילות, הכבישים דממו, התעופה הבינלאומית נעצרה ואנשים נשארו בבית. צריכת הנפט צנחה באחת, ומחירו ירד לשפל היסטורי. מנגד, חברה כמו זום הכפילה פי עשרה את מחיר המניה שלה. שנתיים בלבד לאחר מכן, התמונה התהפכה: מחירי הנפט עולים בהתמדה וחבית נפט נמכרת בכ־120 דולר, עם צפי לעלייה אף ל־140 דולר. מניית זום, לעומת זאת, צנחה עד שאיבדה כמאה מיליארד דולר משווייה בשיא.
העולם שאחרי הקורונה מתאפיין באינפלציה שהוא לא ראה כבר עשורים. מתברר שכאשר מדינות מפזרות כסף בלי הבחנה, הוא אכן מאבד מערכו. במהלך משבר הקורונה פיזר הממשל האמריקני כסף לאזרחים בכמויות עצומות, וגם הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי האמריקני) העלה את קצב הדפסת הכסף. כעת מנסים הבנקים המרכזיים להדק מחדש את השוק ולצמצם את כמות הכסף. אלא שהאינפלציה הנוכחית מושפעת גם מצד ההיצע, ובמרכזו משבר האנרגיה העולמי. מחיר הנפט הגולמי הולך ועולה, ובארה"ב מחיר הדלק מרקיע שחקים וכבר הגיע לחמישה דולרים לגלון. בעבור האמריקנים, שרגילים לשלם הרבה פחות על דלק, זוהי טלטלה של ממש.
מחירי אנרגיה גבוהים משפיעים על התעשייה, על ייצור מוצרים, על מרבית השירותים ובעצם על הכלכלה כולה. בעקבות הנפט והדלק, הכול מתייקר עכשיו. לאינפלציה יש גם השפעה פוליטית: כשהדלק, הקפה, המזון וכמעט כל מה שהאזרחים קונים הופך פתאום ליקר יותר, הם נוטים להסתכל על הממשלה שלהם ולשאול מה היא עושה לא נכון. גל חילופי השלטון שנצפה בעולם שאחרי הקורונה, עשוי להתברר כזעזוע מקדים לגל חילופי השלטון של אחרי השפעות הקורונה.
ביידן והדמוקרטים שאפו לנהל מדיניות חוץ מבוססת זכויות אדם, אבל גילו שעם זכויות אדם לא קונים במכולת אלא משלמים יותר בתחנת הדלק
הצורך הדוחק בפתרון למשבר האנרגיה מחולל גם השפעות גאו־אסטרטגיות רחבות היקף, שמשמעותן מגיעה עד אלינו. עד לאחרונה, יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמאן לא היה אורח רצוי בבית הלבן הנוכחי. הנשיא ביידן סירב להיפגש עם מי שהוא רואה בו אחראי לרצח העיתונאי הסעודי־אמריקני ומבקר המשטר ג'מאל חשוקג'י, והצהיר לפני הבחירות שבכוונתו לנדות את סעודיה. במפלגה הדמוקרטית מותחים ביקורת קשה על המשטר הסעודי, שאינו מצטיין בשמירה על זכויות אדם.
גם במישור האסטרטגי, כמו בימי אובמה, ארה"ב העדיפה להתקרב לאיראן על חשבון בנות בריתה הסוניות, וכמובן על חשבון ישראל. סעודיה, שותפה אסטרטגית ותיקה של ארה"ב, קיבלה כתף קרה מביידן, כאשר וושינגטון בחרה לחזור להסכם הגרעין מול איראן. אלא שאז הגיעה המלחמה באוקראינה. רוסיה, המתווכת בעסקה מול איראן, הפכה למדינה תוקפנית שאין לשתף עימה פעולה. ארה"ב ומדינות אירופיות נוספות אף הטילו עליה סנקציות. בהיעדר מתווך, המשא ומתן מול איראן עלה על שרטון.
בנוסף, המלחמה באוקראינה הביאה לעלייה במחירי האנרגיה העולמיים, וזו כבר חוללה השפעה ממשית על ביידן. נתוני התמיכה בו צנחו בגלל ההתייקרויות, הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים נראה כרגע בסכנה, ופתאום הפכה סעודיה למושא חיזורים נמרצים. ביידן, שעד לפני שנה רצה להעניש את סעודיה על יחסה לעיתונאים ומתנגדי משטר, פתאום זקוק לה ורוצה לאתחל מחדש את היחסים עימה. ארה"ב רגילה שמול משבר אנרגיה היא יכולה לפנות לשותפות האסטרטגיות שלה באופ"ק (ארגון מדינות ייצוא הנפט; OPEC), ולבקש שישחררו מיליוני חביות נפט נוספות ביום כדי להוריד מחירים. אבל ההיסטוריה של ביידן עם בן־סלמאן והגישה האסטרטגית שלו כלפי סעודיה, גרמה לריאד להפנות לו כתף קרה ולהגיב בסירוב צונן לבקשות לשיתוף פעולה בחודשים האחרונים.
מחירי הדלק המשיכו לזנק, וביידן הבין שהצלחת כהונתו תלויה באינפלציה – וזו תלויה במידה רבה במחירי הנפט. ביידן והדמוקרטים שאפו לנהל מדיניות חוץ מבוססת זכויות אדם, אבל גילו שעם זכויות אדם לא קונים במכולת אלא משלמים יותר בתחנת הדלק. הנשיא האמריקני הכריז שיגיע לראשונה לביקור בסעודיה בחודש הבא, ויפגוש גם את בן־סלמאן (על הדרך הוא יקפוץ גם אלינו). במקביל, ולא במקרה, הסכימה אופ"ק להעלות את תפוקת הנפט ב־50% כדי לסייע במיתון מחירי הנפט בעולם. ההשלכות משתרעות עד טהרן, שעתיד שיחות הגרעין איתה כרגע לא ברור. ישראל, כך נראה, זוכה בינתיים מן ההפקר.
יותר כסף, פחות ערך
בפדרל ריזרב קיוו שהגיעו כבר לשיא האינפלציה, אבל הנתונים שהתפרסמו בסוף השבוע שעבר, הראו כי יש עוד לאן לעלות. האינפלציה בחודש מאי עלתה באחוז שלם בחודש אחד, והגיעה לרמה של 8.6 אחוזים בשנה האחרונה, שיא שנראה לאחרונה רק לפני 40 שנה. מחירי המזון עלו ב־10% ב־12 החודשים האחרונים, מחירי המכוניות המשומשות ב־16%, מחירי האנרגיה ב־34%, ומחיר הנפט הגולמי עלה ביותר ממאה אחוזים.
האינפלציה בארה"ב כל כך חמורה, שהפדרל ריזרב נדרש לצעדים דרמטיים והעלה השבוע את הריבית ב־0.75%, העלייה הגבוהה ביותר מזה 28 שנים. אבל העלאות הריבית, שהכרחיות כדי להוריד את המחירים, צפויות להאט את הכלכלה כולה. הבורסות בוול־סטריט כבר מגיבות ונמצאות בירידה מתמשכת מתחילת השנה. השבוע הן הגיעו לשפל של 15 שנה, והתחתית לא נראית באופק.
אחת הבעיות שהפדרל ריזרב מתמודד איתן, היא דווקא שוק העבודה הרותח בארה"ב. מספר המשרות בשוק גדל, והאבטלה האמריקנית קרובה לשפל היסטורי. כשיש יותר משרות פנויות מעובדים פנויים, המשמעות היא ביקוש גדול לעבודה ויכולת גבוהה של העובדים לדרוש העלאות שכר. ואכן, בחודשים האחרונים שכר העובדים בארה"ב עולה בקצב גבוה, ונתוני האינפלציה שם מלמדים שזה מתחיל להשפיע על תעשיית השירותים.
הקורונה זעזעה את שוק העבודה, ועכשיו אנחנו מתחילים לראות את התוצאות. חלק מהאנשים לא חזרו לשוק העבודה, ורבים עזבו עבודות קודמות והשתדרגו כלפי מעלה, במיוחד ברמות השכר הנמוכות. עליות השכר האלה מתדלקות בעצמן את האינפלציה כיוון שעובדים שמרוויחים יותר יכולים להוציא יותר, וגם משום שחברות שצריכות להוציא יותר על שכר עובדיהן, נדרשות להעלות מחירים לכולם.
בישראל עד כה האינפלציה נותרת נמוכה יחסית לעולם, והיא מושפעת בעיקר מגורמים חיצוניים, כמו עליית מחירי המזון, האנרגיה והשינוע הימי בעולם כולו. אבל גם כאן יש סיבות לחשוש מעלייה גבוהה אף יותר של האינפלציה, על אותו רקע. גם שוק העבודה בישראל "רותח", האבטלה בשפל היסטורי, והביקוש לעובדים גבוה. בתעשיית ההייטק כבר נראתה עליית שכר בשנה האחרונה. אם עליות השכר יתגלגלו לשאר המשק, אנו עלולים לראות עוד עליות מחירים.
לא במקרה היה בנק ישראל מעורב מאוד בגיבוש עסקת החבילה שנחתמה בין האוצר, ההסתדרות וארגוני המעסיקים. אחד האלמנטים המרכזיים שלה היה הקפאת שכר במגזר הציבורי לשנה אחת. עסקת החבילה לא אושררה עד כה בכנסת, ובינתיים הזמן המדובר להקפאות שכר – תם. לאחר הבחירות בהסתדרות, שהסתיימו בניצחונו של ארנון בר־דוד, נפתחו מחדש הדיונים על הסכם מסגרת של עובדי המגזר הציבורי. אחרי שנתיים של קורונה והקפאת שכר, ההסתדרות מצפה להעלאות שכר ואולי אפילו לתוספות יוקר שיצמידו את השכר לאינפלציה. וזוהי רק הסנונית הראשונה. אחרי ההסתדרות יגיעו 140,000 מורות וגננות הכלולות בהסכם עם הסתדרות המורים, שדורשת תוספת שכר גבוהה מאוד שעלותה מגיעה עד 10 מיליארד שקלים בשנה. המפכ"ל כבר הודיע שהוא מצפה להעלאה משמעותית של שכר השוטרים, שעלול לעלות ממילא אם שר הביטחון בני גנץ יצליח להעלות את השכר בצה"ל. ועד כה נראה שבממשלה הנוכחית מה שבני גנץ רצה – בני גנץ קיבל.
כל אלה מצטרפות לדרישה, שאף היתרגמה להצעת חוק ממשית שעברה בכנסת בשבוע שעבר בקריאה טרומית, להעלאה משמעותית של שכר המינימום. העלאה דרמטית כל כך של שכר המינימום עלולה להביא אף היא להתגברות האינפלציה. זו הסיבה ששר האוצר הזדעק כל כך נגד ההצעה וכינה אותה פופוליזם, מה שלא מונע ממנו לדון ולחתום על הסכמי שכר עם קבוצות רבות במגזר הציבורי. אם בעוד שנה נמצא את עצמנו עם הרבה מאוד העלאות שכר וגם עם ריבית גבוהה, נגלה שחלקנו אולי מרוויחים יותר, אבל הכסף של כולנו שווה פחות.
המשקיעים בורחים, השכירות עולה
שר האוצר אביגדור ליברמן הצליח לעורר השבוע סערה בקרב שוכרי הדירות המתוסכלים, כשטען שמחירי השכירות עלו באחוז וחצי בלבד. "אני לא מתכוון לנהל את כלכלת ישראל על פי השיח ברשתות החברתיות", אמר ליברמן. לטענתו, "מדד השכירות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה עלייה של 1.5% באפריל 2022 לעומת אפריל 2021".
בניגוד למחיריהן של דירות בבעלות, הנחשבות נכס, מחירי השכירות הם הוצאה שוטפת ועל כן נכללים במדד המחירים לצרכן. אם אכן קיימת מגמה של עלייה במחירי השכירות, ואם היא צפויה להיות משמעותית כפי שעולה מהדיווחים הגוברים בתקשורת, היא עשויה להשפיע על האינפלציה בישראל. ליברמן מצטט את הנתונים היבשים, אך הם יכולים להיות מוטים מאוד בהקשר הזה. מחירי השכירות עולים לרוב עם חידוש חוזה, ורוב החוזים שהנתונים הנוכחיים מסתמכים עליהם עדיין לא חודשו. חוזי שכירות מתחדשים לרוב בחודשי הקיץ המאוחרים, כך שרק אז צפוי לנו גל העליות שכרגע מגיעים אלינו הדים ממנו. על פי הנתונים שפרסם הלמ"ס השבוע מחירי השכירות עלו בשנה האחרונה בשיעור נמוך של 1.7%, אבל כשבודקים רק את מי שחתמו על חוזה חדש – רואים עלייה משמעותית הרבה יותר של כ־5%.
סביר מאוד שאחרי שנתיים של קורונה שבה מחירי השכירות לא עלו בצורה משמעותית – כאשר בשיאו של המשבר שכירויות אף הוקפאו, הופחתו או שתשלומים נדחו – השוק מפצה כעת על החסר. עוד יותר סביר שעם מחירי הדיור שעולים, גם מחירי השכירות יטפסו כדי להלום את עליית הערך. ובכלל, אין מה להתפלא: אחרי שנים שהממשלות מבקשות לדכא את המשקיעים ולדחוק אותם החוצה מהשוק, ייתכן שהן סוף־סוף הצליחו. הממשלה הנוכחית לבדה העלתה מחדש את מס הרכישה כדי להוריד את מספר הרוכשים של דירות להשקעה, ואכן בחודשים האחרונים נצפתה ירידה במספר המשקיעים. אלא שמחירי הדיור הגבוהים דוחקים החוצה גם זוגות צעירים שמתקשים לעמוד בעלויות הדיור המאמירות, והם בוחרים באופציית השכירות. אבל עם פחות דירות להשכרה, ויותר צעירים ומשפחות שמבקשות לשכור או להאריך שכירות, גם המחירים עולים.
"העלאת מס הרכישה על משקיעים שמשכירים דירות נכשלה", אמר לנו השבוע מנכ"ל משרד השיכון לשעבר, שלמה בן־אליהו, "היא גרמה לתחושה של מחסור בדירות להשכרה ולהעלאת מחירי שכר הדירה. ככלל הגדלת מס לא מייצרת תוספת דירות אלא רק גורמת לשינוי המחזיק בנכס: בעלים ולא שוכרים. זה מייצר מחסור בדירות להשכרה". בן־אליהו מציע שהממשלה תפעל לפינוי דירות באזורי הביקוש המשמשות למשרדים ובהם משרדי עורכי דין, פסיכולוגים או רופאים, לטובת דירות מגורים.
ליברמן מנסה אולי לצנן את השוק ואת המחאות המתרבות ברשת, אבל עלול לייצר חוסר אמון במקבלי ההחלטות ודווקא ללבות את השוק. אם שר האוצר ופקידיו מנותקים מהשטח, קשה גם לסמוך על הצהרותיהם שהמחירים הולכים לרדת, והגיוני יותר דווקא לרוץ לקנות דירה בכל מחיר.
גם הניסיון של הממשלה להציג השבוע את "תוכנית הדיור הממשלתית החדשה", נדמה כניסיון שכנוע כזה. מי שחיפש בה בשורות גדולות, לא ממש הצליח למצוא. בסך הכול מדובר בעוד מאותו הדבר: עוד דירות בהנחה, אולי קצת יותר גדולה, ויעדים גבוהים קצת יותר מאלה שהציבה התוכנית הקודמת. כאילו שהצבת יעדים לבדה מחייבת שמישהו יצליח לעמוד בהם.
עצם פרסומה של תוכנית חדשה פחות משמונה חודשים מאז הצגת תוכנית הדיור הממשלתית הקודמת, אומרת דרשני. שינויים בעולם הנדל"ן קורים בקצב הרבה יותר איטי, לא באינסטנט. תוכנית שיצאה לדרך לפני שמונה חודשים, וכבר הפכה ללא מעודכנת לדברי מתכנניה, אולי לא הייתה טובה מספיק מלכתחילה. אבל אם כך, התוכנית החדשה צריכה להיות מהפכנית וחדשנית הרבה יותר, ומקצה שיפורים אינו מצדיק מסיבת עיתונאים חגיגית. נראה שהממשלה לא מבינה נכון את גודל המשבר בענף הדיור, והציגה מראש תוכנית שאיננה פותרת את בעיות השורש של התחום.
גם עכשיו שר האוצר חוזה שמחירי הדיור ירדו עד סוף השנה, אבל גם אם אכן כך יקרה – זה לא יקרה בזכות התוכנית הנוכחית. העלאת הריבית כבר מתחילה להשפיע על ענף הנדל"ן, ואם הריבית תמשיך לעלות כצפוי – גם המשכנתאות ימשיכו להתייקר, והקונים יתחילו להתרחק מהשוק. עם זאת, נראה שאפשר לצפות לכל היותר לבלימה או האטה בעליית המחירים, לא לירידה של ממש.
