ייתכן מאוד שפנייתי הנוכחית לחברי הליכוד היא חסרת סיכוי. אבל ראשית, תמיד יש בסיס לתקווה כאשר פונים לרגש האנושי, ושנית, אנו פונים לאחרים במידה רבה כדי לבטא צורך פנימי שלנו. הליכוד הוא חלק יסודי וחיוני בדמוקרטיה הישראלית. לידתו מאותם אנשי ימין ומרכז, חילוניים, מסורתיים ושומרי מצוות, שלא קיבלו את ההגמוניה המוחלטת של תנועת העבודה לגלגוליה. אף אחד ממרכיבי הליכוד לא הצליח ולא היה מצליח להגיע לשלטון לבדו, ורק צירוף שבין אנשים כבגין, יוסף ספיר, עזר ויצמן, יגאל הורביץ ונוספים אפשר זאת.
אין טעם כעת לחזור ולהדגיש את ההדר הז'בוטינסקאי או את צניעותו החומרית המופלגת של בגין. לא רק שהדבר לא יועיל, אלא שגם אז היו בוודאי כשלים ופגמים בתנועה חשובה זאת, כמו בכל מסגרת אנושית וכמו בכל מפלגה. ועם זאת, התחושה היא שתנועת הליכוד הנוכחית ירדה לגמרי מפסי הסבירות והאחריות. די להזכיר את העובדה ההזויה ששנה חלפה מהקמת הממשלה ולמיטב ידיעתי ראש האופוזיציה לא קיים ולו פגישת עדכון אחת עם ראש הממשלה. לכך יש לצרף כמובן את החרם המלא של האופוזיציה על עבודת ועדות הכנסת, שהיא בעיה חוקתית ואתית חמורה. מובן שלשני הכשלים האלה ישנם הסברים, ואף מובן שלפחות בכל הנוגע להרכבת ועדות הכנסת אף נציגי הקואליציה נהגו בחוסר התחשבות. אבל גם כאשר ישנם הסברים או תירוצים להתנהגות נציגי הליכוד, אי אפשר להשתחרר מהרושם שחלה התפרקות יסודית בכל הנוגע לסדר העדיפות הלאומי. רק מצב תודעתי שכזה יכול להסביר הצעות הזויות כמו בנוגע להליך מינוי השופטים, או התנגדות גורפת בהצבעות בכנסת ל"אני מאמין" הטבעי של הליכוד עצמו.
התנהגות זאת סותרת לחלוטין את המשמעות של המשפט הייחודי של בגין "לשרת את העם באופוזיציה", שכן אין כאן שום מימד של שירות לאומי שכזה. אבל לדעתי, לפנינו תופעה נפשית עמוקה יותר של מעין גזרת שתיקה מרצון של חלק מחברי הכנסת של הליכוד, אשר מתוך יראה או ייאוש כמעט לא משמיעים דעה אחרת. כאשר אלה שותקים ואחרים הם המדברים אין ברירה אלא לסבור כי משמיעי הקולות מייצגים גם את השותקים. האחריות של השותקים הולכת וגדלה, עד כדי חשש שעמדתם האמיתית אינה שונה מאלה הדוברים בבוטות.
גם מבחינה של כדאיות טהורה, הליכוד לא יוכל להמשיך ולהיות התנועה הפוליטית המרכזית לאורך זמן רב אם דובריו ונציגיו הבלעדיים יהיו בעלי עמדות כה בוטות. בקרב מאות אלפי תומכי הליכוד ישנו ציבור לא מבוטל שערכיו הלאומיים והאנושיים שונים לגמרי ולא ירחק היום שהם לא יוכלו עוד להזדהות עם הכוחנות השלטת. אני זוכר היטב כיצד אבי ז"ל התבקש והסכים להיות אחד מסוגרי הרשימה כאשר בראשה עמד יצחק שמיר. ספק רב אם בזמננו אישיות לא פוליטית שכזאת הייתה מקבלת הצעה דומה. אומנם הדור ההוא של תומכי הליכוד איננו עימנו אבל לא מעט ממצביעי הליכוד לא התרחקו מערכיו עד כדי כך. כאשר זכיתי לערוך את אלבום "בגין" (הוצאת ידיעות אחרונות) נפגשתי לשיחה ארוכה עם בני בגין שאמר לי כך: " מטבע הדברים לאבי היו יריבים פוליטיים. בבקשה אל תפגעו בהם במסגרת הספר. ראשית, לכל אחד מהם יש גם ילדים. שנית, תפארתו של אבא לא תושג מפגיעה באחרים". אני מבקש מחברי הכנסת של הליכוד שעדיין פתוחים לשמיעת ביקורת עניינית, לזכור כי גם ליריבים שלכם יש ילדים, וגם לגביכם לא תצמח שום תפארת מהמשך האופן הבוטה והקלוקל שבו אתם מובילים עתה את מאבקכם הפוליטי, יהא הסברכם אשר יהא.
