אֲנִי קוֹרֵא עוֹד מֵהַפַּיְלוֹט, מִתַּשְׁנָ"ז
(הָהּ, תַּשׁ־נוֹזָאוּר!);
אֲנִי כּוֹתֵב פֹּה שִׁיר שְׁבוּעִי עוֹד מִתַּשְׁנָ"ח
(תַּשׁ־נַחֲלוּת!)
אַמּוֹת סִפִּים שֶׁל בַּעֲלוּת תַּחַת רַגְלַי
פָּקְעוּ וְזָעוּ
וּמוּסָפִים עָלוּ־עָלוּ וְאַלְלַי
גַּם זָחֲלוּ.
חֲצִי יוֹבֵל! מֵעַל מַחֲצִית יְמֵי חַיַּי
(הִגַּעְתִּי יֶלֶד).
חֲצִי יוֹבֵל שֶׁל עִתּוֹנוּת הַמְּחַיָּה
אֶת הֶעָנָף.
זֶה כַּמּוּבָן זְמַן אִידֵאָלִי לְהַחְמִיא
כָּאן לַקּוֹלֵגוֹת,
לְיַזָּמִים וּלְפַרְנָסִים פּוֹרְסֵי לַחְמִי,
פּוֹרְסֵי כָּנָף.
כֵּן, כֵּן, אֵרַע פֹּה מַהֲלָךְ וּבְשָׁרְשׁוֹ
חֲלוֹם בְּלִי לֶחֶם.
כֵּן, כֵּן, עָשִׂינוּ מַהְפָּךְ. עִתּוֹן רִאשׁוֹן
וּמְקוֹרִי.
לָרִאשׁוֹנִים, לַמְּקוֹרִיִּים, נָטִיחַ נָא
טְפִיחָה עַל שֶׁכֶם –
אֲבָל הַרְשׁוּ לִי לְחַלֵּק פֹּה אוֹת חִבָּה
גַּם לַקּוֹרְאִים:
אוֹתוֹת חִבָּה וְגַם מוֹפֵת לַחֲלוּצִים
שֶׁהֶאֱמִינוּ
שֶׁזֶּה נָחוּץ, שֶׁזֶּה יִקְרֶה, שֶׁנַּעֲצִים –
עָמְדוּ בַּקֹּר
וְנִשְׁאֲרוּ בַּמַּשְׁבְּרִים, בִּשְׁעוֹת הָאֶפֶס
וְהַמִּינוּס,
כְּשֶׁקָּרָאנוּ בַּמִּדְבָּר בְּפֶה שֶׁל אֵפֶר
אַךְ בְּקוֹל;
אֲבָל הָאוֹת גַּם שֶׁלָּכֶם, קוֹרֵא חוֹשֵׁב,
קוֹרֵאת חוֹשֶׁבֶת,
הַנֶּהֱנִים בָּעֵת הַזֹּאת מִמְּנוֹת הַשֵּׁף
וְהָאֵיכוּת,
הַמִּתְפַּנְּקִים־וּמִתְרַגְּזִים מִן הַשָּׂפָה
וּמִן הַשֶּׁפַע,
חָשִׁים בַּבַּיִת וּשְׂמֵחִים בַּחֲשִׂיפָה
אֶל שֶׁבַּחוּץ.
שֶׁכֵּן מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל עוֹד מִהְיוֹת
עִתּוֹן עַל חֶרֶס,
מִיּוֹם עֲלוֹת רַעֲיוֹנוֹת מֵאוֹתִיּוֹת
וּמֵעֵטִים,
שֶׁאֶת הַטּוֹב־הַתּוֹבְעָנִי מִעוּט מֻחְלָט
שׁוֹחֵר, נִבְחֶרֶת
שֶׁל יְחִידִים; שֶׁאֲנִינוּת הִיא נַחֲלַת
הַמְּעַטִּים.
וּנְדִירָה אֲפִלּוּ מֶנָּה וְצָחָה
הִיא הַיְּכֹלֶת
לִקְרֹא עִתּוֹן שֶׁלֹּא שׂוֹנֵא אֶת תְּפִיסָתְךָ,
קוֹרֵא עָטוּר,
שֶׁבַּעַדְךָ, שֶׁהוּא בֵּיתְךָ, וּבְכָל זֹאת דַּוְקָא שָׁם
לִסְבֹּל אֶת
הַחַלּוֹנוֹת הֲכִי פְּתוּחִים: דְּרִישָׁה קָשָׁה.
עַד כָּאן הַטּוּר.
