קרב גבורה אחרון על גורל האישום בשוחד במשפט נתניהו התנהל השבוע באולם 315 בבית המשפט המחוזי בירושלים. התובעת בתיק 4000, עו"ד יהודית תירוש, עשתה ככל יכולתה להחיות את אפשרות קיומה של "פגישת ההנחיה", אך ספק אם מאמציה נשאו פרי.
פגישת ההנחיה, אם יש עדיין צורך להזכיר, היא אחד מאדני כתב האישום בשוחד נגד נתניהו. על קיומה לכאורה סיפר לחוקריו עד המדינה המרכזי בתיק, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, לאחר שחתם עם הפרקליטות על הסכם "עד מדינה". לדבריו, בימים שלאחר מינויו הרשמי למנכ"ל נערכה פגישה בינו ובין ראש הממשלה נתניהו, בלשכתו שבמשרד ראש הממשלה. לקראת סיום הפגישה, שבחלקה נכח ראש לשכתו של נתניהו דאז דוד שרן, דיבר איתו נתניהו בארבע עיניים על הטיפול הרצוי בעסקיו של שאול אלוביץ'. פילבר תיאר כיצד נתניהו הנחה אותו לאשר את העסקה לרכישת מניות yes בידי חברת בזק (מהלך שהכניס מזומנים רבים לחברת יורוקום שבבעלות אלוביץ'), וכן אמר לו, בליווי תנועת יד תואמת, למתן את ירידת המחירים שתספוג בזק ברפורמת השוק הסיטונאי.
אם אכן ניתנה הנחיה מפורשת כזו מאת נתניהו, זו ראיה נסיבתית רבת עוצמה לקיומם של יחסי "תן וקח" בין נתניהו לאלוביץ', ודאי כשהיא מצטרפת לעדויות על התבטאויותיו של אלוביץ' בעניין מחויבותו לסייע לנתניהו באמצעות אתר וואלה שהיה אז בבעלותו. אך נקודת התורפה של התזה הזו, שתוארה כאן בעבר בהרחבה, היא סוגיית הזמנים. לפי עדותו של פילבר, הפגישה התרחשה אחרי מינויו הרשמי למנכ"ל משרד התקשורת ב־7 ביוני 2015, ולפני פגישותיו עם אלי קמיר, שייצג את בזק, ועם שאול אלוביץ', שנערכו ב־13 וב־14 במאי בהתאמה. פילבר אף חידד וטען בעדותו הראשית שהפגישה נערכה ב־8 או ב־9 בחודש, בשעות הערב. דא עקא, ניתוח משולב של תוצאות האיכון הסלולרי של פילבר עם ראיות נוספות שולל את האפשרות שהפגישה התקיימה בין 7 ל־13 בחודש.
במאמץ לתקן את הנזק העלתה הפרקליטות טענה חדשה: ייתכן שפגישת ההנחיה התקיימה מוקדם יותר, בין ההודעה לפילבר על כוונת נתניהו למנותו למנכ"ל משרד התקשורת (ב־22 במאי) ובין אישור המינוי בממשלה. השופטים סירבו לבקשה לתקן בהתאם את כתב האישום, אולם התביעה הצהירה שהיא עשויה לטעון זאת בסיכומיה, בהתאם לסעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי. כדי למנוע זאת חקר השבוע סנגורו של נתניהו, עו"ד בועז בן־צור, את פילבר, ובחן איתו את כל פגישותיו עם נתניהו בשבועיים הללו. לצורך כך הוא ערך ניתוח כולל לתיאור פגישת ההנחיה, ופירק אותו לתשעה מאפיינים – השעה, המיקום, הנושאים שנידונו, המשתתפים וכו'. בחקירה הראה בן־צור, בעזרת פילבר, כיצד אף לא אחת מן הפגישות האפשריות בטווח הזמנים המדובר מקיימת יותר משלושה מתשעת המאפיינים. בקיצור: בן־צור עשה וידוא הריגה ל"פגישת ההנחיה".
אף על פי כן התובעת, עו"ד תירוש, לא אמרה נואש. את זכות החקירה החוזרת השמורה לה היא ניצלה בבוקר יום רביעי כדי לנסות לערוך החייאה לפגישת ההנחיה. על אף קוצר רוחם של חלק מהשופטים, ולמרות התנגדותם הנמרצת של הסנגורים, התעקשה תירוש לנסות למצוא באיכוני התקשורת וביומן הפגישות סדק, חרך קטן, שאפשר להשחיל אליו ולו בקושי את פגישת ההנחיה. סדק כזה נמצא לה לכאורה ב־27 במאי, כשבוע לפני המינוי הרשמי של פילבר למנכ"ל. ביום הזה השתתף פילבר בפגישות במשרד ראש הממשלה, ובמשך קצת למעלה מ־20 דקות ברציפות לא היה פעיל בטלפון הסלולרי שלו. תירוש ביקשה לטעון שבדקות הללו הייתה עשויה פגישת ההנחיה להתקיים, אך פילבר סירב לאשר את האפשרות הזו. הוא דבק בטענתו שהפגישה התקיימה אחרי 7 ביוני, ולא נסוג ממנה למרות ממצאי דו"ח האיכונים. בכך הוא סיכל, סופית אולי, את הניסיון של התביעה "להחיות" את פגישת ההנחיה ולהציל את האשמת נתניהו בשוחד בתיק 4000.
כשר אבל מסריח
דומה שאי אפשר לתת כינוי אורווליאני יותר להצעת החוק של ש"ס ל"הגנת החירות בטלפונים", שעברה השבוע בקריאה טרומית. כל מטרתה של ההצעה היא שימור שליטתם של עסקני התקשורת ה"כשרה" בציבור החרדי, וזאת באמצעות ביטול רפורמת השר הנדל, שביקשה לתת אפשרות לנייד מספר "כשר" לקו טלפון סלולרי רגיל, ובכך לפרק את הזיהוי האוטומטי בין המספר ובין כשרות הקו.
הפיקוח החברתי על כשרות התקשורת הסלולרית בציבור החרדי הוא אחד הכלים הדורסניים ביותר שהחברה החרדית שולטת בעזרתם על חבריה. החלטתו של אדם חרדי להחזיק בקו טלפון שאינו "כשר" גוררת פגיעה לא רק בו אלא גם בבני משפחתו, בחינוכם, בתעסוקתם ועוד. כתוצאה מכך התפתחה בחברה החרדית תרבות שלמה של עקיפת האיסור והתמודדות איתו בדרכים שונות. רבים, ודאי כאלו שעיסוקיהם מחייבים אותם להשתמש בתקשורת סלולרית מתקדמת, נאלצים להחזיק שני קווים ושני מכשירים כדי להתמודד עם הפיקוח החברתי ההדוק. "אחד כשר ואחד להתקשר", הגדיר זאת אחד מידידיי החרדים.
על אף ההשמצות והגידופים שספג השר הנדל, האמת היא שהרפורמה שלו לא ביטלה את קיומה של "הקומה הכשרה". היא רק פתחה את הדרך בפני חרדים להתנתק ממנה בלי להיות חשופים לסנקציות חברתיות. הטענה שמטרת ההצעה החדשה היא "חירות בטלפונים" הייתה בדיחה טובה אלמלא הייתה על חשבונו של הציבור החרדי, שגם כך נתון לשליטתם של רבנים ועסקנים במידה גדולה בהרבה מן הרצוי במדינה דמוקרטית ופתוחה.
די ל"הסתה"
חוקרי המשטרה נאלצו השבוע שוב לקבל תלונה מוזרה על הסתה. המתלוננת הייתה תנועת הליכוד, ויעד התלונה – סגן השר יאיר גולן, שהתבטא באופן דוחה במיוחד כלפי ראש הממשלה נתניהו. "אני נחרד מהרפש בזירה הפוליטית", אמר גולן הפטפטן לרדיו 90, בריאיון שעסק בהתפתחויות האחרונות במערכת הפוליטית, ואז הוסיף: "אנחנו צריכים לגאול את ישראל מהמחלה הממארת ששמה בנימין נתניהו".
אין ספק שכינויו של אדם "מחלה ממארת" הוא מעשה מכוער. באמירות כאלו יש מידה לא מועטה של דה־הומניזציה, שיש לגנות בכל פה. דיבור בסגנון כזה לא אמור להיות חלק משיח פוליטי בחברה בריאה ובמערכת פוליטית נורמלית. הדברים מטרידים אף יותר כשנזכרים שאין זו פליטת פה, אלא אמירה אחת בסדרה של אמירות עקביות, חלקן שנויות במחלוקת עזה מצד תוכנן ואחרות מצד סגנונן ובוטותן. סגן הרמטכ"ל שהתיימר לחנך את הישראלים באמצעות השוואת התהליכים המתרחשים כאן לאירועים מ"תקופות אפלות", לא למד לשים מחסום לפיו כשנכנס לפוליטיקה. אחרי שכינה את מתיישבי חומש "תתי־אדם", והטיח בתלמיד תיכון שהעז לשאול אותו שאלה שלא אהב שהוא "סכנה למדינה", קשה להאמין שהכינוי "מחלה ממארת" נאמר בשגגה. חבל שגולן נוכח בזירה הפוליטית, בהתחשב ברפש שהוא מפזר בה, ונקווה שיסולק מרשימת מפלגתו לכנסת הבאה.
אך גם אם אפשר לגבש הסכמה רחבה סביב הדרישה הזאת, כלל לא מובן מה עניינה של התלונה במשטרה. המנהג המגונה של הגדרת התבטאויות מחליאות כ"הסתה" פשה מזמן במערכת הפוליטית. כל מי שהוטח בו עלבון ממהר לתייגו במילה "הסתה" ולחגוג על כך בתקשורת וברשתות החברתיות. מכאן קצרה הדרך להגשת תלונות במשטרה על כל התבטאות בעייתית. לכן כדאי לחדד את התובנה הפשוטה: "הסתה" היא קריאה מפורשת או משתמעת באופן ברור לעשות מעשים. התבטאות גועלית, קשה ככל שתהיה, שאין בה מרכיב של קריאה לפעולה, אינה הסתה – לא במשמעות הלשונית של המילה ובוודאי לא במשמעותה החוקית. ראוי שבכל המפלגות, בימין ובשמאל, יפנימו את ההבחנה הזו, ויפסיקו להשתמש בתלונות סרק למשטרה כאמצעי תעמולה. לשוטרי ישראל יש עיסוקים חשובים פי כמה.
