חיל האוויר הישראלי הוא מהחזקים בעולם, בטח החיל המבצעי ביותר בעולם עם הנשק המתקדם ביותר והטייסים המאומנים ביותר. יכולת התקיפה המדויקת שהופגנה אתמול (שבת) בעזה בתקיפת עמדות חמאס מרהיבה, והסרטונים שפורסמו מייצרים תמונה של תגובת נגד ראויה לירי של הארגון לעבר ישראל. אבל הציבור לא באמת מעוניין בעמדת תצפית מתפוצצת – הוא רוצה לראות את חמאס מובס. ובעידן הנוכחי, מה לעשות, זה לא עומד לקרות.
בשבוע שעבר התקיים תדרוך מיוחד בפיקוד הדרום לרגל שנה למבצע שומר החומות. בלמידת הפרטים היבשים, אין ספק שהמבצע בן שבוע וחצי היה משמעותי, וחולל נזק עצום לחמאס. ובכל זאת, שנה אחרי שנגמר, חוזרים לאותו מצב. שעות לאחר הפצצת עמדת התצפית על גבול הרצועה שהתריסה נגד תושבי העוטף, חמאס כבר עלה אליה מחדש ותלה את דגליו. אין כאן תמונת ניצחון, יש כאן כעס ותסכול של הציבור שלא מצליח להגיע אל בכירי צה"ל. הם לא מבינים את הכעס, ולא מבינים למה ההצלחות שלהם לא עוברות לקהל הרחב. הרי מבחינתם, הנתונים היבשים מוכחים מבעד לכל ספק את עוצמת המכות שחמאס מקבל.
התשובה פשוטה: ישראלים לא רוצים פרשנות על כיצד בעצם הם מנצחים למרות מה שעיניהם רואות – הם רוצים ניצחון מובהק. אבל כל עוד מדינת ישראל לא נכנסת לעזה – לא משנה אם תקראו לזה מלחמה, מבצע, או יום קרב – לא נקבל תמונת ניצחון כזו. הבעיה הוא לא של יכולת, כי לצה"ל לא תהיה בעיה לכבוש את הרצועה. הבעיה היא שמקבלי ההחלטות בדרג המדיני מודעים לפרס שיתקבל מיד לאחר תמונת ניצחון כזו: עזה בעצמה. אף אחד לא מעוניין בצרה הזו, שעל פי הערכות כוללת שני מיליון ו-200 אלף תושבים פלסטינים.
ועוד נקודה לסיום: כדאי לזכור שגם אחרי תקיפות שזורות הרס אדיר – מוראלי וכלכלי גם יחד – חמאס בונה מחדש. המשאבים וכוח האדם שמשקיע ארגון הטרור בחפירה מחדש של מנהרות שצה"ל מחריב, למרות המכשול על הגבול, למרות התקיפות, למרות המודיעין הישראלי, היא חסרת תקדים. אז כמה קשה זה בשבילם לבנות מחדש עמדה מבמבוק? בטח כשהם יודעים כמה זה משפיע על הציבור בישראל, ברשתות ובתקשורת. המערכה מול עזה לא תסתיים בקרוב.
