העיר העתיקה בירושלים, שכל גודלה הוא קילומטר מרובע אחד, מכילה בתוכה מקומות קדושים רבים בעלי משמעות דתית עצומה לשלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות: הכותל המערבי – שריד מהמקדש החרב של בית שני; מסגד עומר וכיפת הסלע – המקום השלישי בחשיבותו הדתית בעיני המוסלמים; וקבר ישו הנוצרי – מקום קדוש בעל משמעות צליינית עצומה לכל העולם הנוצרי, על כיתותיו ופלגיו.
ריכוזם בשטח מצומצם כל כך של מקומות קדושים למיליארדים רבים של בני אדם מחייב את ישראל, שהיא הריבון בשטח עכשיו, לנהוג בזהירות רבה בעיר העתיקה בירושלים ולהעניק לה מעמד מדיני שונה מהמעמד הפוליטי והמדיני שייקבע בשאר חלקי ירושלים.
בעולם שבו גואות ומחריפות מיום ליום הקנאות והחשיבות של סמלים דתיים, יש סכנה שסכסוך דתי בעיר העתיקה יהיה עילה לשפיכות דמים מסוכנת ביותר.
מהו החזון שלי לגבי העיר העתיקה, שהוא בעיניי מסקנה מודרנית לנבואת ישעיהו פרק ב' "והלכו עמים רבים ואמרו – לכו ונעלה אל הר ה', אל בית א־לוהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו"? העיר העתיקה חייבת לקבל מעמד הדומה למעמד הוותיקן ברומא (אפשר לכנות זאת "דתי־כאן"). הווה אומר, לא שלטון פוליטי ומדינתי אלא חסות מנהלית של שלוש הדתות הגדולות במשותף, שיכהנו בה מלבד הישראלים והפלסטינים גם נציגי דת נכבדים מחוץ לישראל ולפלסטין, יהודים, מוסלמים ונוצרים שיהפכו את העיר העתיקה לשכיית חמדה צליינית למאמיני שלוש הדתות הגדולות.
אשר לבית המקדש עצמו. אומנם ישראל עלולה לסכן את עצם קיומה אם תשלח יד להזיז ולו אבן אחת ממתחם הר הבית – המסגד, כיפת הסלע והרחבה הגדולה ביניהם – אבל עדיין אין טעם שהמקום הקדוש ביותר ליהודים יישאר רק קיר אבנים, שריד חיצוני של מקדש חרב, מקום שעומד בצל המסגד המפואר ובנחיתות בולטת לכנסיות נוצריות ססגוניות שנמצאות במרחק קטן ממנו.
לכן צריך לחתור לכך שבמסגרת ההסדר הבין־דתי החדש הזה יבנו היהודים הישראלים על גבי חורבות עיר דוד, מתוך שילוב אסתטי וארכיטקטוני עם השרידים הארכיאולוגיים, מבנה מודרני נאה, מעין "מקדש מעט", שלא יהיה נחות הרבה בקומתו מהר הבית.
זה אינו מקדש שמקריבים בו קורבנות אלא מרכז בעל תוכן רוחני ובעל ייעוד. אולי יהיה בו גם אזור תפילה מצומצם, אבל לא זה יהיה ייעודו המרכזי, אלא ספרייה משובחת ועשירה של כתבי קודש המעמיקים בשאלות דתיות של כל הדתות המונותאיסטיות, בנוסף למוזיאון היסטורי מיוחד שמספר את תולדות המאבק המונותאיסטי, על הישגיו וחולשותיו.
במקום כזה יהיה מקום לפעילות רוחנית ולימודית על חשיבותה ומשמעותה של האמונה בא־ל אוניברסלי אחד; שהרי אמונה זו היא תרומתה המיוחדת והמקורית של הדת היהודית לכל העולם.
הכותל המערבי עצמו כמקום תפילה וכינוס ישולב באופן ארכיטקטוני עם המרכז הזה, באופן שיצא מבידודו ועליבותו במיקומו הנמוך מתחת למתחם המפואר של הר הבית. וכך לא יהיה עוד רק כותל דמעות, שריד שתובע נקמה או חורבן של מבנה אחר, אלא אבן פינה וזיכרון לעבר מפואר וטרגי שמשתלב במבנה חדש המעיד על תחייתו המדינית והרוחנית של עם ששמר על דתו המקורית, תוך מאבק להתאים אותה לערכים אנושיים חדשים.
