"הזמנתי מלון" ,הוא הודיע לי. "אנחנו עולים לירושלים לעשות שבת". הבטתי אליו מבין ערמות הספרים שהיו לי על השולחן, מבט עייף עם עיניים טרוטות מחוסר שינה. תקופת מבחנים, סיום סמסטר, ילדים שמסיימים מערכות חינוך, טקסי סיום ושעות על הכבישים עושים את שלהם. "לא מעניין אותי מה את אומרת", הוא הודיע לי עם חיוך אוהב, אנחנו נוסעים צריך קצת יחד ושקט בשביל להמשיך ולהצליח בעומס הזה. הסכמתי ושמחתי על היוזמה שלו. אני בשלב שאין לי אפילו מקום קטן למחשבה יצירתית.
יום שישי בבוקר חמושים בנעלי הליכה ומצב רוח טוב, משתדלת להשאיר מאחור את כל מה שאני עוד חייבת לעשות ולקחת את פסק הזמן שהוזמנתי אליו. הליכה נעימה ברחובות ירושלים דרך ממילא היפה עם הנגנים המוכשרים שמייצרים אוירה של עולם אחר. שער יפו, סמטאות העיר העתיקה והריחות שמחזירים אותי אחורה בזמן. הליכה משחררת שנותנת לראש להתפנות מהעומסים ולרגליים לצעוד ולהרגיש תחושה של חיבור. רחבת הכותל גדולה ובוהקת בקרניה החזקות של השמש, גברים, ילדים, נשים ועגלות, נוער מהארץ ומחו״ל. מפגש של תרבויות, שפות וסגנונות לבוש. אני אוהבת לראות את המגוון הזה הוא מיוחד בעיניי ויש בו משהו שפותח את הלב ואת המחשבה.
הלכנו ל"מיצג שרשרת הדורות". כבר הייתי כאן פעם אבל סיפרו לי שחידשו אותו והמליצו מאוד. נכנסנו למסע בזמן, מלווים בסיפורו האישי של אביתר בנאי, שהוא הסיפור של כולנו, של הארץ הזו. הארץ שבה התהלך אברהם אבינו, בה התיישבנו אנחנו ואליה חזרנו אחרי 40 שנות מדבר. הקמנו בית ראשון, בית שני ויצאנו לגלות ארוכה ואחריה- תקומה ושיבת ציון. עמדתי שם כשמתחתיי שרידים מתקופות אחרות, ממציאות חיים כל כך שונה אבל עם זאת דומה. ואז נדלק האור והעמוד שעמד במרכז החדר הואר. הוא השתקף מלמטה כיוצא מבין החורבות. עיניי דמעו. שמות שמות של אנשים שהם חלק מהבנייה של מה שאנחנו היום. שמות של אנשים שהם אנחנו, שהם עמוד האור של העם שלנו שקם מהחורבן וחזר לארץ ובנה. הדמעות המשיכו וזלגו ונזכרתי שאני חלק מדבר עצום, שאני חלק משרשרת של עם כל כך מיוחד, עם שגם ברגעים קשים וחשוכים בנה ובונה.
הפתיע אותי עד כמה הזיכרון הוא משמעותי לנו, עד כמה לזכור שאני חלק משרשרת של עם ענק ומיוחד נותנת לי כח ותקווה. הדמעות ניקו עימן שיכבה של אבק שהצטברה לי בנפש, אבק שזרע ייאוש ודאגה מהמחשבה לאן אנו צועדים כעם וכחברה. זה נתן לי כח ותקווה למציאות שאנו נמצאים בה היום שלפעמים מרגישה כמו רגע לפני חורבן.
עמוד האור הוביל אותנו במעלה המדרגות אל תקומתה של מדינה קטנה שבפחות ממאה שנה הפכה למעצמה. וכמו מבין פרטי הזכוכיות והשמות עלו בי המילים ״יש תקווה לאחריתך נאום ה׳״.
