1. "אדם צועק את שחסר לו" כתב ושר מאיר אריאל לפני שנים, ואני נזכרתי בשיר הזה בכל פעם שבנט או לפיד הכריזו בשבועות האחרונים כמה יציבה ממשלתם. מי שעומד בראש ממשלה יציבה באמת, לא רץ לספר לכולם שהיא יציבה פעם ביומיים. האמת היא שתעודת הפטירה של ממשלת בנט-לפיד נחתמה כבר ביום שבו פרשה עידית סילמן מהקואליציה. מהרגע ההוא הסיפור כבר נגמר. לממשלה לא היה שום סיכוי וכל הדיבורים על "עצירת הדימום" היו דברי הבל של מי שאינם מפנימים את גודל האירוע. מה שקרה אמש הוא בסך הכל מסירת ההודעה למשפחה.
2. היה משהו כמעט מכמיר לב בהצהרה שמסרו בנט ולפיד אמש בכנסת. הניסיון של בנט להמשיך לשדר שהעסק בשליטה היה מביך לנוכח הסיטואציה. כמו אותו אחד שמבין שחברה שלו עומדת לעזוב אותו, אז הוא ממהר "לזרוק" אותה. כדי לא להוסיף לצער גם השפלה. מאותו רגע כבר היה ברור מי המלך החדש, וזהו כמובן יאיר לפיד. שבועות ארוכים עשה בנט ניסיונות נואשים כמעט למנוע את העברת השלטון ללפיד, אך ברגע האמת הוא פשוט ויתר, רק על מנת שלא להתבזות. את הממשלה לא פירקו בנט ולפיד מתוך החלטה מושכלת, אלא עידית סילמן. לה, ורק לה, מגיע הקרדיט החיובי או השלילי, כל אחד לפי עמדתו.
3. בנט צדק. לפני הבחירות הסתובב ראש הממשלה באולפנים, שוחח עם אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל, והסביר לכולם באופן רהוט ומרשים למה אי אפשר להיות ראש ממשלה עם פחות מ-10 או 15 מנדטים (תלוי מתי נערכה השיחה). והוא צדק, אוהו כמה שהוא צדק. רבות נכתב על החלטתו של בנט לא לעבור עם משפחתו לגור במעון ראש הממשלה בבלפור. בשורה התחתונה זה היה רק עוד ביטוי סמלי אחד לתחושה של רבים: בנט לא היה באמת ראש ממשלה, לא הוא שלט בממשלה ולא הוא הנהיג אותה. נכון, התואר היה שלו לחלוטין, וגם הלשכה והרכב המשוריין. גם את ישיבות הממשלה הוא ניהל, אבל כל זה לא באמת הופך אותך לראש ממשלה אם הלגיטימציה הציבורית איננה. ובנט ידע היטב שהוא סובל מבעיה קשה של לגיטימציה. לכן גם מי שאהב מאוד את הממשלה לא אמור להיות מופתע מקוצר ימיה. הכתובת היתה על הקיר מהרגע הראשון. בנט כתב אותה.
4. המועצה העליונה לענייני סמנטיקה טרם הכריעה האם מערכת הבחירות שבפתח היא החמישית, או שמא הספירה כבר התאפסה וזו היא המערכה הראשונה בסדרה חדשה. ההתלבטות הזו עשויה להישמע משונה ומצחיקה, אבל האמת היא שהיא בעיקר כואבת. ממשלת בנט-לפיד עשתה כמה דברים טובים וכמה דברים טובים פחות. היא העבירה תקציב, וגם ייצבה כמה משרדי ממשלה שהיו במצב קשה. אבל שטר אחד שעליו חתמו מקימיה לא נפרע אפילו במקצת: האחדות. ממשלת בנט-לפיד לא איחדה את העם ולא הרגיעה בשום צורה את המערכת הפוליטית. המשבר הפוליטי שבתוכו נמצאת ישראל כבר כמה שנים נותר בעינו. הסיכוי שבעקבות הבחירות הקרובות תקום ממשלה איננו גבוה במיוחד, ועצם העובדה שאי הקמת ממשלה אחרי בחירות היא אפשרות המונחת על השולחן מעידה כמה המצב שלנו לא נורמלי. הספירה תתאפס באמת כאשר המשבר יגיע לסיומו, וזה, למרבה הצער, לא נראה באופק.
5. בימין נרשמו אמש צהלות שמחה טבעיות, אבל מי שמביט נכוחה מבין שלשמחה הזו אין שום סיבה ממשית. הסיכוי להקמת ממשלה אחרי הבחירות הקרובות קלוש, וראש ממשלת המעבר הוא כבר לא נתניהו אלא לפיד. המשך הסחרור של ישראל גרוע מספיק בלי קשר לכלום, אבל כאשר לפיד בראש המצב אפילו חמור יותר. לעתים מערכת בחירות מסתיימת בהפתעות טובות, אך בדרך כלל קורה ההיפך. אז נכון, היציאה לבחירות היתה בלתי נמנעת, אבל נכון להבוקר אין שום סיבה לחגיגה. רק לתפילות. הרבה תפילות.
