נוסעים מתקוע ללוות את בולי למנוחת עולמים, ליד איקה אשתו, אשר לה ייחל בתקופה האחרונות. הלב מלא בזכרונות עבר וכאב. שנים של שותפות ומחלוקת פוריה בינו ובין מנחם, כבוד הדדי ואהבה. בעצם היה זה משולש סמוי; עמוס עוז, שמנחם כינה אותו "הרב הראשי האשכנזי" ובולי – הראשון לציון, ולעיתים גם חיים גורי, שהיו שותפים למסע, כמו נושאים ביחד את מסע העם. דור של אנשי רוח המחוברים למסורת העבר וכופרים בה. מחויבים למציאות הישראלית וחוצבים ביצירתם שפת יצירה מקורית וארץ-ישראלית. תמיד הייתה תחושה של אחריות וקריטיות, כמו שביטא אותה עמוס עוז בביקורו פעם בחנוכה, "מנחם, אנחנו שנינו המכבים, וכל השאר – מתייוונים". תמיד אוירה שהעולם מצפה לתיקון והדבר מוטל עליך.
בולי היה שולח את ספריו; "לרב מנחם, תקוע, בית-לחם, פלסטין הכבושה". בספרים הקדשות גדושות הומור, כמו: "גירושים מאוחרים, ליהנות ולא לעשות". בשנים הראשונות של תקוע מנחם היה מזמין אותו לתקוע לדבר ולהרצות את דעותיו. בולי היה נחוש ומלוטש, דעתן ועקשן, אבל גם אנושי וסקרן, ובעיקר ידידותי וחם מזג. הופעותיו בישוב הקטן ודעותיו עוררו מתח ועניין ופתחו גשר ושפה – אשר באותן שנים ראשונות של גוש אמונים הייתה מאוד אידיאולוגית – לשיח שלא היה מצוי באותם ימים. מדי פעם היה מתקשר למנחם ואומר: אתה יודע שאני אפיקורוס, ולכן אתה הרב היחיד שלי.. ואז באה שאלה או בקשה לחתן בן. למרות חילוניותו המוצהרת, מתחת למעטה החילוניות והשמאלנות, שכן יהודי חם שמחובר לשורשיו ולארץ בקנאות ובדבקות.
לפני שנתיים, י"א בחשוון, יום הילולת רחל אמנו ויום רצח רבין. סגר. אני בקבר רחל עם צוות צילום. המתחם כולו ריק מפאת הסגר. בתוך ההתרחשות הסוריאליסטית הזו מצלצל הטלפון. בולי על הקו. איך, בולי, נכנסת לתמונת החלל הפנוי הזאת? אני עונה בהתרגשות. בולי בקולו מפציר בי: הדסה, חייבים להיפגש, את הרי יודעת שלאחרונה הצטרפתי למנחם ולחזון המדיני שלו. צריך להיפגש ולחשוב מה לעשות. אני רוצה להגיע לתקוע ונדבר… הייתי נרגשת. חשתי שרוחה של רחל אמנו קוראת לקיבוץ בניה.
עברה כמעט שנה ויום אחד בולי הגיע. כבר חולה. חלש. כמו בא לסגור מעגל או להנחיל מורשת. עדיין מוביל את חזונו, שלבש ופשט צורה, עדיין כואב ומשתוקק לשאת דברים, להוביל, לשנות, לחבר.. דיבר הרבה על הכוח שהעם מקבל מהקשר לארץ, על הארץ כמרכז הכוח של היהדות. ומעבר לתיאוריות היה הגעגוע למנחם ולחברותא שהייתה. והרגשנו קרובים, מחובקים עם האיש היקר הזה שבשארית כוחותיו בא לשיר את שירת חייו, מלווה בצלילי סוף הדרך.
