נער בן 14 הייתי, לפני הרבה יותר מדי שנים, כשהתחילו ספרי הארי פוטר לזלוג ארצה. מהר מאוד נכנסתי אל מועדון המעריצים של הסדרה, ולכן הצטערתי לראות באחת השבתות שהרב שלמה אבינר כתב בטור הקבוע שלו ב"באהבה ובאמונה" שאסור לקרוא את הספרים הללו, משום שהם משווקים אשליה כאילו לכל בעיה יש פתרון קסם פשוט ואין צורך להתאמץ ולהתמודד איתה.
מיד עם צאת השבת התיישבתי לכתוב לרב אבינר מכתב שבו תיארתי את מעלותיו של הספר, והסברתי שהוא מעודד מידות טובות ומדגיש שאין אפשרות למצוא פתרונות קסם לכל דבר. כך שמדובר בספר ככל הספרים "ורק התפאורה מגוונת קצת על ידי קסמים וכישופים". הרב אבינר התייחס לדבריי בכובד ראש, השיב לי בשתי מילים קצרות: "תודה, אתקן", ובגיליון העוקב פרסם כי בעקבות פניות של קוראים, ומכיוון שבעצמו לא קרא את הספר, הוא חוזר בו מדבריו.
מאז זרמו עוד נהרות של דיו בעולם של ספרות הילדים והנוער, ורבים מהם התנקזו אל עולמות הפנטזיה והקסם. ונדמה לי שאולי כדאי, לכבוד שבוע הספר, לחזור ולהעמיק קצת את הדיון החטוף ההוא.
בעוד המדע הבדיוני מבקש להתנתק מן העולם, לבנות על גביו שכבות של פיתוחים טכנולוגיים ומסעות בין–גלקטיים, עולם הקסם והפנטזיה מבקש דווקא לחדור אל שכבות העומק שלו
מהו בעצם קסם? מי שיתעמק בלחשי הקסמים של ספרי הארי פוטר יראה על נקלה שרוב הלחשים בספר מיישמים פחות או יותר במדויק את המשמעות הלטינית שלהם. "לוי־קורפוס" מרים גופים, "אובליוויאטה" גורם לשכחה, וכן הלאה וכן הלאה. הזיקה בין לימודי שפה ללימודי קסמים איננה מוגבלת רק לספרי הארי פוטר. גם גד, גיבור "הקוסם מארץ ים", נדרש לשנן אלפי שמות של בעלי חיים וחפצים בשפה העתיקה, "שהרי הכישוף מתמצה בזה – בנתינת שם אמיתי לדבר".
רעיון הקסם מושתת על התפיסה שאנחנו דוברים שפה שגויה. ואם רק תאמר את המילה בשפה הנכונה, ה"אמיתית", היא תתגשם. לכן המילה האנגלית ל"דקדוק" (grammar) והמילה האנגלית ל"קסם" (glamour) הן בעצם אותה מילה. ללמדך שאם תדע דקדוק טוב מספיק, תוכל לעשות קסמים. הדקדוק, הלטינית, או השפה העתיקה, כולם ניסיונות להתגבר על רעש מלאכותי, אנושי, ולפגוש את הדברים כפי שהיו פעם. כפי שהם באמת.
עולם הפנטזיה הפוך, במובן זה, מעולם המדע הבדיוני. בעוד המדע הבדיוני מבקש להתנתק מן העולם, לבנות על גביו שכבות של פיתוחים טכנולוגיים ומסעות בין־גלקטיים, עולם הקסם והפנטזיה מבקש דווקא לחדור אל שכבות העומק שלו. לנגוע ברשת העצבים הפנימית של הדברים בטהרתם, בטרם נגעה בהם יד אדם. משום כך הציוויליזציות של עולמות הפנטזיה מפגרות כל כך מבחינה טכנולוגית, ותמצאו בהם חרבות וכידונים בתדירות רבה מאשר רובים ואקדחים. במקרה של הארי פוטר הדבר ברור אף יותר: כל האמצעים הטכנולוגיים מאבדים את יכולותיהם ויוצאים מכלל שליטה כשהם מתקרבים אל מקומות קסומים כמו טירת הוגוורטס, כי כל כוחה של הוגוורטס הוא בחתירה תחת מעטה הציוויליזציה.
מהי המהות של אותה אלטרנטיבה? איזה חוסר תרבותי ממלא הקסם? אחד הדיאלוגים החשובים בסדרה נמצא בסוף הספר הראשון, כאשר הרמיוני אומרת להארי שהוא קוסם גדול. "פחות טוב ממך", אמר הארי, נבוך מאוד. "אני!" אמרה הרמיוני, "ספרים! והתחכמות! יש דברים חשובים יותר. ידידות, ואומץ". בעולמות הפנטזיה תמיד צפונה ההבטחה שהעיקר חשוב מן הטפל, שיש משקל לכוונה ולא רק לפעולה. דווקא מתוך החדירה אל הרובד ה"אמיתי" של השפה, מגיעה ההבנה שגם הרובד הזה הוא רק ביטוי חיצוני של המהות, וכפי שמפורש היטב בספר השביעי – בעצם־בעצם אפשר היה לבצע קסמים גם בלי מילים ושרביטים.
כך שהקסם אינו תפאורה בלבד. הוא ביטוי של מחאה עמוקה כנגד התרבות האנושית. הוא חושף אותה בכל הקטנוניות והרדידות שלה. אבל דווקא משום כך יש בו אופציה דתית מלהיבה. כי אם חושבים על קסם כמערכת חוקים אלטרנטיבית, כזו שמשקפת את התשתית העמוקה של העולם ואת טבעו האמיתי של האדם, המקבילה הכי קרובה שלו היא ההלכה. שחוקיה מדוקדקים מחד אך מחוברים למשמעויות עמוקות מאידך, ומילה אחת יכולה להתיר ולאסור בה, לקדש ולטמא. ההלכה שמתחככת תדיר בתרבות בת הזמן ואמצעים טכנולוגיים מתקשים להתממשק עמה. כך שלשמור הלכה פירושו להאמין בקסם, ברבדים סמויים מן העין שנמצאים בבסיס הקיום, "איסתכל באורייתא וברא עלמא".
