ללא קשר לאנדרלמוסיה הפוליטית בישראל ולבחירות שבאופק, הביקור הקרב של הנשיא האמריקני באזור הוא משמעותי ובעיקר מעיד על המשך התהליכים החיוביים שמגדירים את המזרח התיכון בעשור האחרון. איראן אמנם איננה מסתלקת לשום מקום ואיום הגרעין נותר בעינו. כך גם לגבי נוכחותם המעיקה של ישויות רדיקליות נוסח חיזבאללה שלופתת את לבנון בגרונה וכמובן חמאס שאורבת ליום שאחרי אבו מאזן. אבל חרף מאמצי מחנה "אנשי הכבוד" המייצגים את המזרח התיכון הישן והאידאולוגי לערער את יציבותו, מסתמן כי המזרח התיכון החדש נושם ובועט ומחנה "אנשי העושר" הולך ומגדיר מחדש את הפוליטיקה האזורית.
ההתחלה של ביידן והדמוקרטים עם המזרח התיכון הייתה קשה. הם לא ממש התחברו לקונספט שהעמידו קודמיהם הרפובליקנים באמצעות "עסקת המאה". זהו קונספט שביקש להתמודד עם חוסר היציבות המובנית של האזור, שעמדה בפני מבחן על רקע הטלטלה שפקדה אותו בחורף 2010, באמצעות המרת פוליטיקת הזהויות הוותיקה של האזור שחדרה אליו בתחילת המאה הקודמת בהשראת המודרניזם האירופי, בפוליטיקה חדשה. כזו שהציבה את הכלכלה, איכות החיים ורמתם כפקטורים מרכזיים שיכולים למתן את האזור המסוכסך והמתוסבך, לרבות קונפליקטים ארוכי שנים ובראשם זה הישראלי-פלסטיני.
כלכלה תמורת אידאולוגיה וכתחליף לה. זה המפתח שקבע טראמפ, ולמרות הלגלוג הקבוע והבלתי מוצדק שנילווה לעיסוק במדיניותו, הרי שהוא העמיד גישה ובכלל אסטרטגיה אזורית חכמה שקיפלה בתוכה הבנה הרבה יותר עמוקה לתהליכים שהגדירו את המזרח התיכון, ביחס לזו שהפגינו נשיאים אמריקנים קודמים – לרבות אובמה. טראמפ לא עשה זאת מטעמים ציוניים אלא בעיקר כדי לשרת תכליות אמריקניות פטריוטיות. יציבות מזרח תיכונית הייתה אינטרס שנועד להבטיח לארה"ב את היכולת לצמצם את המגע עם האזור ולהקטין את מעורבותה בו על מנת להתמקד במה שחשוב לאמריקה – היא עצמה.
אבל המהלך הזה שירת היטב את היושבים בציון, ובמקביל לדעיכת העניין בסוגיה הפלסטינית, אפשר לישראל להבקיע למחוזות הנורמליזציה ולממש את חזון המזרח התיכון החדש מבלי להציע תמורות בעניין הפלסטיני. ביידן לא ממש אהב את החזון הראליסטי ונטול הערכים של טראמפ, וגם אם לא ביקש להסיג לאחור את פני המגמה, הוא טרח להאט את הקצב של התפתחות "הסכמי אברהם" לנוכח הכתף הקרה שהקרין כלפי סעודיה מטעמים אידאולוגיים הנוגעים לזכויות האדם ולנוכח חידוש המגעים עם איראן על הסכם גרעין חדש.
עתה, בחסות המלחמה באוקראינה, המשבר הכלכלי העולמי והשלכותיו הפוליטיות על מעמד הממשל הנוכחי בארה"ב, ניכר תהליך חישוב מסלול מחדש שבמסגרתו ביידן צועד בעקבות קודמו חזרה למודל הריאליסטי-כלכלי זה שרואה ב"אנשי העושר" של האזור לרבות סעודיה, את המפתח לא רק לביסוס היציבות האזורית אלא גם למימוש מטרות אסטרטגיות החורגות ממידות המזרח התיכון.
אלו הן חדשות מצוינות לישראל ובכלל למודל המזרח התיכון החדש במסגרתו. דווקא על רקע איומי הגרעין מטהראן, מתאפשרת בנייתו של "קיר ברזל" מדיני-צבאי-כלכלי שמעמיד חלופה נורמלית ופרגמטית אל מול חזונות הקצה האידאולוגיים של מחנה "אנשי הכבוד", המאיימים לגרור את האזור לתוך תוהו ובוהו של חוסר יציבות, מלחמות וחיי דלות ועוני.
