פסק דין היסטורי של בית המשפט העליון האמריקני בסוף השבוע ביטל את הזכות החוקתית להפלות, ועורר מהומה גדולה שהורגשה לא רק בארה"ב אלא ברחבי העולם. דיונים סוערים, הפגנות, איומים, כל אלו לא איחרו לבוא, יחד עם מנה גדושה של אקטיביזם פוליטי מצד רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. אך בעוד שמדובר בפסיקה חשובה בהחלט, השיח סביבה, במיוחד בישראל, רווי אי-דיוקים והכללות וחסר הקשר. אז הנה כמה הערות בנושא.
- פסק הדין של בית המשפט העליון ביטל למעשה שתי פסיקות קודמות, כאשר העיקרית מביניהן היא כמובן "רו נגד וייד" (1973), בה קבעו שופטי העליון כי התיקון ה-14 לחוקה האמריקנית, שמבטיח שוויון בפני החוק, קובע את הזכות לפרטיות והזכות הזו מבטיחה את הזכות להפיל. פסק הדין נמסר בשעה שהפלות הלכו ונעשו נושא חשוב באמריקה ומדינות רבות כבר החלו בתהליך התרתן, אך מרגע שאלו הפכו לזכות חוקתית, הופחתה החשיבות של פעילות חוקתית – שכן הפלות הפכו לעובדה מוגמרת בכל 50 המדינות.
- שאלת דעת הקהל על הפלות בארה"ב מורכבת. בסקרים מוחלטים ששואלים "הפלות – כן או לא?" נמצא שכ-60 אחוז מהאמריקנים תומכים, בעוד 40 אחוז מתנגדים. אולם המספרים הללו נוטים להשתנות מהר מאוד כאשר שואלים שאלות חדות יותר. למשל, ישנו רוב גדול יותר להפלות כאשר שואלים על מצבים של אונס, גילוי עריות או סכנה לחיי האם, בעוד שהפער מצטמצם ובסקרים מסוימים אף עובר להתנגדות כאשר שואלים על הפלות בשלבים מאוחרים מאוד בהריון.
- למעשה, העובדה הזו גם משקפת את המצב הצפוי באמריקה עם ביטול הזכות החוקתית: ישנן מדינות שיאסרו הפלות לחלוטין מלבד המקרים הקיצוניים שהוזכרו לעיל, או רק במקרה של סכנה לחיי האם, או, במדינות שנחשבות למתונות יותר, יגבילו אותן לשבועות מוקדמים יותר ממה שהותר עד היום – כמו השבוע ה-12, 15 או ה-17. הגבלות אלו, אגב, נוטות לשקף את דעת הקהל באותן מדינות – גברים ונשים כאחד.
- פסק הדין של העליון ניתן בערעור על תיק שבו ביקשה מדינת מיסיסיפי להגביל הפלות לשבוע ה-15. אם החוק היה עובר ללא עוררין, הוא עדיין היה הופך את המדינה הנוצרית-דרומית לליברלית יותר ממדינות אירופאיות נאורות רבות כמו לדוגמה צרפת (שבוע 14), נורווגיה (שבוע 12) ואירלנד (שבוע 12).
- ודאי שמדובר בניצחון עצום לשמרנים, שבעשורים האחרונים השקיעו משאבים פוליטיים עצומים בהתמקדות במערכת המשפט ובבית המשפט העליון, מתוך הבנה שרק כך יוכלו לעורר שינוי בנושאים חברתיים שמוסדו בזכות פסקי דין של ערכאה שנחשבה במשך שנים ארוכות לבעלת גישה ליברלית. אולם כעת (וכפי שהתכוונו שופטי העליון), הפלות חזרו להיות שאלה פוליטית, ולא חוקתית. אם הדמוקרטים ישכילו לדחוף להסברה ולאקטיביזם פוליטי – כלומר, אם הם ידרשו שהציבור יצביע להם כדי שיוכלו לחוקק היתרים להפלות כתחליף להגנה החוקתית שהייתה להן עד היום – ייתכן מאוד שהם ינצחו בשאלה הזו לטווח ארוך.
- טכנית, לליברלים בארה"ב ישנה גם אפשרות להפוך את ההפלות לחוקתיות שוב – באמצעות חקיקת תיקון חדש לחוקה. אולם הוספת תיקון מצריכה מסע פוליטי ארוך ומפרך, וכן תמיכה נרחבת: נדרש רוב של שני-שליש בשני בתי הקונגרס, ולאחר מכן אישור בשלושת-רבעי מבתי המחוקקים המקומיים של 50 המדינות. כיום זה בכלל לא מציאותי (אין אפילו שני-שליש לצעד הראשון, אישור בבית המחוקקים), אבל אין לדעת כיצד תיראה המפה הפוליטית בעתיד.
- ולסיום, קל מאוד להאשים את השמרנים האמריקנים במיזוגניה, סקסיזם, סיפורה-של-שפחה-יזם. הם בהחלט קיצונים בגישה שלהם להפלות, ועוקפים בסיבוב את העמדה היהודית, ודאי את העמדה המערבית-חילונית-מודרנית. אולם בסוף הם באמת ובתמים רואים בהפלות כרצח לכל דבר. ופעמים רבות דווקא נשים מנהלות את המאבקים האלה, מתוך הגישה הזו. גם אם הם טועים (והם כנראה טועים), כדאי לשמוע ולהבין את המניעים שלהם, ולא סתם לצעוק על עמדות חשוכות.
