לא כדאי לראות איך מכינים נקניקיות וחוקים, גורסת האמירה הידועה, כדי שלא תאבדו את התיאבון לאלה ואת הכבוד לאלה. נראה שהכנסת ה־24 תיכנס לדברי הימים כשיא של פוליטיקה קטנה, אינטרסים צרים ודווקנות מפלגתית. זה היה נכון במיוחד בימיה האחרונים, רגע לפני פיזורה.
קיצה של הכנסת היה כתוב על הקיר מאז פרישת עידית סילמן, אלא שהגסיסה האיטית של הממשלה העניקה לחבריה תחושה כוזבת שעוד יש לה אוויר. חלק מהיוזמות הממשלתיות שהם עמלו עליהן בשנה האחרונה, רובן פרי עמל של שנים במשרדי הממשלה, לא התקדמו בקצב מספק והגיעו לישורת האחרונה – הצבעה בקריאה שנייה ושלישית שתכניס אותן לספר החוקים – כאשר לממשלה כבר לא היה רוב בכנסת וכוח פוליטי כדי להעביר אותן.
התוצאה הייתה שורה של נושאים חשובים שנקלעו לקטטות פוליטיות מהזן הנחות ביותר, כשבדרך נזנח דבר אחד: האינטרס הציבורי. חברי הממשלה רוצים להציג הישגים בקמפיין הבחירות, ובאין להם רוב בכנסת, הם זקוקים להסכמתה של האופוזיציה – שהאינטרס שלה הוא הפוך: להציג את הממשלה ככושלת ולמנוע ממנה הישגים. גם בקואליציה עצמה ניטשים מאבקי קרדיט ומלחמות אינטרסים. יש עתיד, למשל, לא ששה לתת קרדיט על פרויקט עצום כמו המטרו ליריבתה הפוליטית מפלגת העבודה, שתתחרה איתה על אותם מצביעים.
זאת ועוד: האינטרס של יאיר לפיד הוא לאחר את הבחירות ככל האפשר, כדי לשבת זמן רב יותר על כיסא ראש הממשלה, שספק אם יישאר בידיו גם אחריהן. חברי הכנסת של יש עתיד, שאך לפני רגע התפארו בחשיבותה של הממשלה ובצורך ביציבות פוליטית, נזעקו לפתע נגד כוונותיה של האופוזיציה לעכב את פיזור הכנסת, וממילא לעכב את כניסתו של לפיד ללשכה הבכירה. מי שניהל את המשא ומתן מול האופוזיציה הוא יו"ר הקואליציה בועז טופורובסקי, איש יש עתיד. הוא הסכים להסיר מסדר היום את "חוק הנאשם" בתמורה לדחיית תאריך הבחירות לראשית נובמבר. כדי להישאר במשרד ראש הממשלה שבוע אחד נוסף, יש עתיד דחתה רבות מהצעות הפשרה של האופוזיציה, ובתווך הפקירה שורה של חוקים שיכלו לעבור בהסכמה ונקלעו לקו האש.
"חוקי המריבה" הם בעלי חשיבות רבה למשק ולאזרחים, ודווקא משום כך הפכו לבני ערובה במאבקים הפוליטיים הקטנוניים. אחד החוקים האלה הוא חלק מחבילת חקיקה הנדרשת כדי שישראל תתקבל לתוכנית הפטור מוויזה לארצות הברית. החוק הזה אינו קשור ישירות לעניין הוויזה האמריקנית, ובסופו של יום הוא חוק טכני למדי. הוא מסמיך את הגורמים הרלוונטיים בישראל לגשת למידע המופיע על הדרכון של נוסע לישראל עוד לפני המראתו, ומאפשר לה לסרב לבקשת כניסה לארץ כבר במדינת המוצא. לא מדובר עדיין בשיתוף מידע עם ארצות הברית, אלא במתן גושפנקה משפטית לנוהג שמתרחש בפועל ומאפשר לישראל שליטה בגבולותיה הרבה לפני תוכנית הפטור מוויזה, שהיא כרגע המוטיבציה לקידום החקיקה.
יש עתיד, למשל, לא ששה לתת קרדיט על פרויקט כמו המטרו למפלגת העבודה, שתתחרה איתה על אותם מצביעים בבחירות הקרובות
החוק הזה מוכן להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, אבל התפזרותה של הכנסת בלמה אותו. הוא לא נכלל בהסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה, וכך נותר בחוץ. עוד לפני ההתנגדות מן האופוזיציה, יו"ר ועדת הפנים וליד טאהא ניסה לעכב את החוק בתחילת השבוע. גם טאהא בסך הכול ביקש להשיג הישגים אחרים בתחום המוניציפלי ממשרד הפנים, וניסה להשתמש בחוק לשם כך. טאהא הפסיד בהצבעה והחוק היה מוכן להצבעה – אבל אז נקלע לקרבות הקואליציה־אופוזיציה ונתקע.
אך בניגוד לנטען, אין כאן מעצור מוחלט ושום דבר לא נתקע. יש עוד עבודה רבה לעשות כדי שישראל תוכל להתקבל לתוכנית הפטור מוויזה – ואפשר לעשותה גם בחודשים הקרובים, כולל הקמת מערכות טכנולוגיות והתאמות משפטיות. אבל הוא בהחלט מעכב את כניסתה של ישראל לתוכנית בכמה חודשים, וסתם גורם אומללות לאזרחים שמייחלים לאשרה. הממשל בארה"ב רוצה מאוד לקדם את כניסתה של ישראל לתוכנית הפטור, ואולי נחמיץ שם הזדמנות. שגריר ארה"ב בישראל טום ניידס צייץ בטוויטר: "מאז נכנסתי לתפקיד אני עובד מסביב לשעון כדי לעזור לישראל לעמוד בדרישות של תוכנית הפטור מוויזה. אל תאבדו את המומנטום. הפטור מוויזה יעזור לאזרחים ישראלים לטוס לארה"ב – הַציבו אותו בראש סדר העדיפויות". משבר הקורונה יצר גם חלון הזדמנויות, מכיוון שהתוכנית מחייבת שיעור נמוך של סירוב לבקשות ויזה – ובישראל אכן היה שיעור כזה בתקופת הקורונה, אבל הוא לא יתמיד לנצח.
כולם צודקים
מכל החוקים שנתקעו ורגע לפני פיזור הכנסת ניסו למצוא להם פתרון, זכה לכבוד הרב ביותר דווקא חוק המטרו. ראש הממשלה נפתלי בנט פנה לאופוזיציה וביקש נרגשות: "אל תפילו את חוק המטרו. אל תמנעו מישראל מטרו כל כך חיוני. אין כאן ימין ושמאל". הוא צודק, אכן אין כאן ימין ושמאל, אלא סתם פוליטיקה ישנה ורעה. צודקת גם שרת התחבורה מרב מיכאלי, שצייצה בטוויטר: "אנחנו ברגע קריטי לעתיד מדינת ישראל. אם חוק המטרו לא יעבור כי חלק מחבריי בקואליציה נכנעים לאופוזיציה על הגב של הציבור, הם יצטרכו לתת דין וחשבון למה הפרויקט הלאומי שיוציא אותנו מהפקק נעצר בגלל פוליטיקה קטנה".
לקריאות הנרגשות של שרת התחבורה הגיב באדישות־מה קודמה בתפקיד בצלאל סמוטריץ': "שום דבר לא ייעצר, מרב. במקום להלך אימים על הציבור בשקרים, עדיף שתתעסקי בלפתור את תורי הענק בנתב"ג". בציוץ אחר הוא טען: "שום דבר לא ייתקע. בשנתיים הקרובות אפשר להתקדם גם בלי החלק הזה של החוק".
האמת היא ששניהם צודקים. שרת התחבורה צודקת שמדובר בחוק חשוב, שיאפשר לקדם את תשתיות התחבורה של ישראל עשרות שנים קדימה; וגם שר התחבורה הקודם צודק כי גם אם החוק לא יעבור, הפרויקט ימשיך להתקדם.
מדובר בחוק עצום שבו שלושה חלקים המתפרסים על כמאה עמודי חקיקה, שמשרד האוצר התכוון להעביר בחוק ההסדרים בשלמותו. בסופו של דבר הוסכם כי רק חלקו הראשון, הנוגע למימון הפרויקט, יעבור בחוק ההסדרים, והשאר יעבור בחקיקה רגילה. לצורך העברתו אף הוקמה בכנסת ועדה מיוחדת – ועדת מיזמי תשתיות לאומיים, בראשות ח"כ יוליה מלינובסקי – שדנה בחלק השני של החוק והכינה אותו להצבעה בקריאה שנייה ושלישית כבר בפברואר, ומאז הוא עומד וממתין. את החלק השלישי והאחרון של החוק סיימו להכין בוועדה רק לפני כמה ימים, וגם עליו הקואליציה והאופוזיציה לא הצליחו להסכים והוא ימתין על השולחן לכנסת הבאה.
עצם קיומו של הפרויקט אושר כבר מזמן: תוואי הרכבת אושר, ועדות התכנון מתכננות אותו, רשות המטרו שאמורה לנהל את פרויקט הענק כבר הוקמה, והשבוע אפילו יצא מכרז לניהול ותכנון של קווי המטרו. כך שסמוטריץ' צודק שהפרויקט לא "תקוע". חוק המטרו נועד לייצר את המוסדות שיסדירו וינהלו את הפרויקט, את תיאומי הגורמים השונים המעורבים בו, את מדיניות המקרקעין שקשורה אליו וכו'.
המטרו הוא פרויקט התשתית הגדול ביותר בתולדות המדינה, עלותו כ־150 מיליארד שקלים (כשליש מתקציב המדינה), שייפרסו על פני השנים הבאות. הפרויקט כולל כ־150 קילומטרים של מסילה ו־109 תחנות ב־24 רשויות שונות, וצפוי לשרת כשני מיליון נוסעים ביום. בשל גודלו העצום, הפרויקט מערב גורמים רבים ואינטרסים שונים. כדי לחפור מתחת לאדמה בהיקף כזה צריך תיאום עם חברות תשתית רבות; צריך להסדיר את צינורות המים, הגז והביוב, את תשתיות החשמל והתקשורת, ולתאם עם המשרד להגנת הסביבה, רשות העתיקות, הרשות לכבאות והצלה ועוד. חלק מהתשתיות צריך להעתיק, ובין כל הגורמים האלה צריך לתאם. את זה אפשר להתחיל לעשות כבר עכשיו ולא לחכות לממשלה הבאה.
החוק הזה ייעודי לפרויקט המטרו, ומטרתו להאיץ את הביצוע שלו. הוא קובע לוחות זמנים שבהם חברות תשתית צריכות להגיב לבקשה שיקבלו, ואם לא תיענה בזמן – רשות המטרו תוכל לטפל בה. במילים אחרות: החוק נועד לקצר תהליכים כדי שלא יעברו 30 שנה עד שהוא יקום, כמו פרויקטים אחרים בתחום התשתיות – אלא "רק" עשר שנים. נכון לכתיבת שורות אלה טרם הושגה פשרה שתאפשר את אישור החוק (האופוזיציה דרשה בתמורה לבטל את הפרשתו של ח"כ עמיחי שיקלי), אבל בכל מקרה המטרו ימשיך להתקדם, אם כי בקצב הצב הרגיל של המגזר הציבורי הישראלי. הכנסת הבאה יכולה לאשר אותו ולהכניס בו תיקונים, אלא שהוא יידרש לחזור מחדש לדיונים בוועדה.
הממשלה יכולה להפנות אצבע מאשימה לאופוזיציה, אבל גם היא עצמה עיכבה את חלק הארי של החוק עד לימים האחרונים, אף שיכלה להעביר אותו במליאה כבר מפברואר. מדוע הוא לא עבר בכנסת עוד כשהיה לממשלה רוב פרלמנטרי? מדובר בסדרי עדיפויות של הממשלה, שבחרה שלא להעלות אותו להצבעה בכנסת כי זה היה גוזל הרבה מאוד שעות מליאה, בשל ריבוי הסעיפים וההסתייגויות שהוצמדו לחוק.
מה כן קדם למטרו בסדרי העדיפויות של הממשלה ועבר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת? חוק הספורט, שקובע את מערך ההסדרה והתנאים למתן תעודת מאמן ומדריך בענפי ספורט שונים; חוק האקלים, שמגדיר יעדים לצמצום פליטות של גזי חממה ומטיל על הממשלה להכין תוכנית לאומית להפחתת הפליטות; תיקון חוק הטיס שיאפשר פטור מהפעלת מתקן עזר לטיסה; הצעת חוק הגנת הצרכן שיחייב עסקים לסמן את ארץ הייצור של תוצרת חקלאית; וכמובן – הגדלת מימון הבחירות למפלגות ב־12 אחוזים.
החוקים הללו יזכו ל"דין רציפות", כך שיהיה אפשר להמשיך את הליך החקיקה בכנסת הבאה בלי לחזור לנקודת האפס. כל אלה, מסתבר, חשובים לממשלה הנוכחית, או לפחות לחלק ממנה, הרבה יותר מקידום תשתיות התחבורה של ישראל למאה ה־21.
