בראיון שערך לאחרונה פרופ' פול רומר, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2018, הוא טען כי נורמות השוק הקפיטליסטי שנהוגות במדינות מערביות רבות, עלולות לגרום להתנהגות אנטי-חברתית, והדגיש כי העידן של פייסבוק וגוגל נמצא דוהר במהירות לתוך מסלול של הרס חברתי עצמי. בנוסף, כפי שאמר, לעיתונות יש תפקיד חשוב בדמוקרטיה "כדי לעזור לנו כחברה להגיע לחקר האמת והעובדות ולכן כדאי שנחשוב טוב מהו המודל הכלכלי של העיתונות, כמי שאמורה לספק להמון מוצרים ציבוריים".
אך נראה כי נורמות השוק פוגעות בחקר האמת והעובדות גם במשפט הפלילי, מאחר והשימוש בחלופות כגון עסקאות טיעון המכונות "צדק השוק" שמקודמות באותם כלים ומונחים בהם הוצדק הליברליזם הקפיטליסטי: חופש בחירה, יעילות, ושיפור התועלת והרווחה – חלופות שהובילו להיעלמות כמעט מוחלטת של ההליכים המסורתיים של משפטי הוכחות פומביים.
כתוצאה מכך, כ- 99% מההרשעות בבתי המשפט בארה"ב מבוססות על הודאה באשמה, כשמנגד רק 5% בלבד מהתיקים הפליליים בישראל מסתיימים בפסק דין חלוט לאחר משפט הוכחות מלא, ושאר התיקים נסגרים בעקבות עסקאות טיעון מסוגים שונים או בהודאות באשמה ללא עסקאות טיעון.
הלכה למעשה, מגפת "המשפט הנמוג" כפי שתופעת היעלמות המשפטים מכונה, מתפשטת בעולם. הליכים דומים לעסקת טיעון השתלבו גם במדינות השיטה האינקוויזיטורית; בצרפת, שלב החקירה כמעט שנעלם, ופחות מ- 1% מהתיקים הפליליים מטופלים באמצעות שופט חוקר. הליכים דומים חדרו גם למדינות דרום אמריקה, אסיה, סין ויפן.
הבעיה היא שהאפשרות לעקוף את הליך בירור הראיות עלולה לגרום להרשעת חפים מפשע, וצידוק החיסכון במשאבים שגוי, שכן מסתבר שעם העלייה בשיעור עסקאות הטיעון משך הזמן הממוצע לניהול תיק דווקא עולה בשל העובדה שהאפשרות לסיום הליכים ללא משפט, מסיטה את משאבי הצדדים לניהול משאים ומתנים, ולהתשה הדדית על מנת להשיג "מחירים טובים" בעסקאות הטיעון, על חשבון מיון, סינון ופיקוח קפדני שהיה חוסך משאבים בהמשך התהליך. תוצאה זו מטילה ספק גם בצידוק ההרתעה והאמונה שעסקאות הטיעון יביאו להרשעתם של אשמים רבים יותר. המשפט הפלילי הפך להיות אם כן, זירת מיקוח על חשבון הליך פומבי מבוסס ראיות השומר על עקרון חזקת החפות.
במקום המצב הנהוג כיום, ניתן לעצב הליך חלופי פשוט שמבוסס על חקירה פחות נרחבת, שבו השופטים מקבלים עליהם תפקידים חדשים הנובעים מהצורך לקיצור הליכים, אך שומרים על המחויבות לחקר האמת ובטיחות מפני הרשעות שווא. מתכונת שתחזיר את סמכותו של בית המשפט לערוך בקרה שיפוטית על ההחלטה להעמיד לדין, תוך היעזרות בחומר החקירה שיועבר לעיונו, תשאול הנאשם ובירור עמדת נפגעי העבירה, בלא להתנות תמורה זו בהודאה.
כדי להבטיח שגם במקרים בהם נאשמים מודים בבית המשפט באשמתם, יתנהל הליך של בירור האמת, יש לשנות את סדר הדין הפלילי כך ש: 1. "סעיף אישום שנאשם הודה בו, לא יראוהו כעובדה מוכחת כלפיו". 2. בכל אישום שבו הודה הנאשם ו/או מוותר על הזכות לשמוע את עדי התביעה וזכויות נוספות הנובעות מהשיטה האדוורסרית (המבוססת על יריבות הצדדים), האחריות על החקירה תעבור לשופט, שינהל את ההליך על בסיס חומר החקירה שיועבר לעיונו ותשאול הנאשם. תשאול הנאשם יכלול קבלת הסבר מלא לשאלות; מה הנאשם עשה, כיצד הוא עשה ומדוע, מדוע הוא מודה ו-וידוא קיומה של ראיית סיוע חזקה להודאת הנאשם.
פיתוח ההליך תוך דיאלוג עם השטח וחתירה להכשרה מתאימה לשופטים, לתובעים ולסניגורים, עשוי להיות הצעד הבא בהתפתחות האינטנסיבית של מערכת המשפט הפלילי, ולכוון את השופטים לקידום מטרות רחבות יותר מיעילות של סגירת תיקים, במסגרת ההליך המקדמי שהוא האפיק המרכזי לניהולם של משאים ומתנים על עסקאות טיעון כיום, ובעתיד הלא רחוק, עשוי להיות הדלת הראשית לניהול משפטים פליליים פשוטים ומהירים.
מסגרת זו ניתנת להרחבה ברוח עקרונות של ישוב סכסוכים בדרכים חלופות באולם בית המשפט. הליכי משפט שמאפשרים שיתוף מוגבר של הצדדים (נפגעי עבירה ונאשמים), ומסייעים במציאת פתרון מעמיק המתייחס להיבטי עומק של הסכסוך הפלילי ונגיעה בנושאי שיקום, ועשויים לשמש מצע יצירתי לפיתוח חדשנות משפטית ולייצג שלב חשוב בשמירת הרעיון של חקר האמת והעובדות.
ד"ר יוסף זהר הוא חוקר ומרצה למשפט פלילי בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. רשימה זו מבוססת על מחקר משותף עם פרופ' מיקי אלברשטיין וד"ר באטריס קוסקס-ויליאמס, שנערך במסגרת פרוייקט מחקר ישוב סכסוכים שיפוטי (JCR), בחסות ה-ERC, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בהובלת פרופ' אלברשטיין
