חסן נסראללה כיוון את שלושת כלי הטייס בשבת לעבר אסדת הגז "כריש", אך היעד האמיתי שלו היה במקום אחר לגמרי – הרחוב הלבנוני, שם הייתה אמורה הפעולה להדהד. יש רק דבר אחד קטן שהוא לא לקח בחשבון – האפשרות שההחלטה הזו תתהפך עליו בעתיד.
אז מה היה כאן? הגעת אסדת כריש אל מקום הקידוח, איומים מצד מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, אמירות של ממשלת לבנון המחברות את חיזבאללה לאפשרות תגובה – כלומר גיבוי מדיני פנים לבנוני – תעוזה של שיגור שלושה כלי טייס לכיוון אסדת גז, וגם טיפשות. נסראללה פשוט מדרדר את לבנון לתהום שיהיה קשה להוציא אותה ממנו, ואת זה מבינים גם ברחוב הלבנוני. הגז, שנמצא בחלקו גם במים הכלכליים של לבנון, יכול להוציא את המדינה מבוץ כלכלי וממצוקה אנרגטית, ואילו נסראללה מנסה להפוך אותו לכלי ליצירת רווח פוליטי, ולא מצליח להבין איך ניסיון כזהיכול רק להרחיק את לבנון מהחלומות על שיקום כלכלי ותקווה לעתיד.
אם חלילה היה מצליח כלי טייס אחד להגיע לכיוון אסדת גז ולסכן אותה, שלא נאמר להתרסק על האסדה ולייצר פיגוע תודעתי, היינו נמצאים במקום אחר לגמרי. לישראל לא הייתה נותרת ברירה אחרת מלבד תגובה חריפה, כזו שתגרור את הגזרה להסלמה ולכמה ימי קרב אם לא מעבר לכך. האם נסראללה, שידע לרסן את עצמו לאורך שנים, מסוגל לצאת לעימות צבאי של כמה ימים עבור אנרגיה? התשובה היא לחלוטין כן, ויש לו מודל לחיקוי – עזה. כמו שחמאס למדו ממלחמת לבנון השנייה, נסראללה לומד מ"שומר החומות" ויודע שחמאס יצא ממנו עם הרבה רווחים מבחינת הרחוב הפלסטיני בעזה, ביו"ש ובישראל, והוא מוכן לשלם מחיר של כמה ימי קרב, לא משנה כמה מערכת הביטחון תצהיר שהוא מורתע. מי שמשגר שלושה כלי טייס לאסדת גז אינו מורתע – הוא מחפש הרפתקה שבסופה יש עימות צבאי, נזק אגבי ורווח פוליטי. שני הפרמטרים הראשוניים לא מעניינים את נסראללה לעומת הרווח שהוא רוצה לקצור, אבל המרחק מכאן ועד לכמה ימי קרב עדיין רחוק.
בצד הישראלי, מדובר בהישג חסר תקדים. עבודת היירוט שבוצעה על ידי מטוס קרב וספינת טילים מלמדת כמה דברים; ראשית, מודיעין מדויק בצורה מפחידה. אם יש משהו שבאמת מפחיד את נסראללה ביממה האחרונה זה המודיעין. את הכישלון בלהסתיר מנהרות ענק מתחת לאדמה אפשר לספוג, אבל להוציא פעולה נקודתית כזו, שבה מעורבים מעט אנשים, לשנות את שיטת הפעולה כמעשה הטעיה שעה לפני הביצוע ועדיין להיתפס עם המכנסיים למטה – מלמד כי המודיעין הישראלי נמצא כמעט במוח של נסראללה. זהו הישג עצום. רק תנסו לדמיין מה ישראל יודעת עוד.
החלק השני בהצלחה הישראלית הוא שיטת היירוט, אמירה שכוונה לא רק לנסראללה אלא לעולם כולו. זו החגיגה הכי גדולה שיכלו לקבל התעשיות הביטחוניות, כולן שותפות לפיתוח, לטכנולוגיה, לייצור, לביצוע והצלחה. העולם כולו, שמפזר אסדות וצריך להגן עליהן, מביט על האירוע הנקודתי הזה ולומד, מתעניין, בוחן ובסוף רוכש. גם כבוד וגם מערכות. מדובר בעוגן שמשודר למדינות החברות בהסכמי אברהם וגם לאויבים מעבר לים. אחרי שנים רבות צה"ל מצליח לשווק, בצורה מאוד ראויה, את חזונו הגדול – שיתופיות וקישוריות ופעולות משותפות. אין אחד שמשרת מעתלית עד ראש הנקרה שלא היה חלק מפעולה כזו. חיל האוויר, מודיעין, תצפיתניות, חיל הים, סטילים, יחידות מובחרות, פיקוד הצפון והעורף, מח"טים, מג"דים. זה אירוע שהוא לא פחות מחיבור של כולם לכולם. מודיעין שיודע מצד אחד לשחות בים ולעוף באוויר וכזה שמתורגם לפעולה אסטרטגית ובסוף מסתיים בהצלחה גדולה – הוא רגע גדול לכולם ורגע שפל לצד השני.
ישראל לא הגיבה הלילה, ולא מדובר בהפתעה. בניגוד לגזרת חמאס בעזה, שם אפשר לפוצץ בלילה ולרוץ לספר לכולם, בלבנון זה לא אירוע של ירי כדור לעבר הגבול אלא תקרית גדולה הרבה יותר, גם אם משוואת התגובה תהיה שקולה יותר, שקטה יותר, עמומה יותר. תקיפת עמדת חיזבאללה זו לא משוואה של תגובה לפעולה כזו. מה כן? פעולה שקטה שתגרום לנסראללה נזק כבד, כאב ראש נוסף עטוף בעמימות, זו הדרך ותגובה כזו בוא תבוא.
