אחרי שטעמו את טעמו של השלטון ונותרו רעבים יותר משהיו, חברי המפלגות המרכיבות את הגוש של יאיר לפיד מוכנים לספוג הכול. מנקודת המוצא הזו, כשהוא יודע שגם המצביע הקיצוני ביותר מבין מצביעי מרצ בכל מקרה נמצא "בכיס שלו", ממקד ראש הממשלה הנכנס את קמפיין הבחירות במרכז-ימין ואפילו בימין המובהק, כשהמטרה שלו היא שגם אם לא יצביעו למפלגת יש עתיד, לפחות לא יירתעו מלהצביע למפלגות הלווין שלו. זהו משחק על 6 נקודות: כל מה שלפיד ירוויח, ייגרע מהידיים של היריב הישיר.
במוצאי שבת, בנאומו הראשון כראש ממשלת מעבר, קרא לפיד מהתנ"ך ודיבר על המדינה היהודית האחת. את הערבים, שהקפיד עד אז לכנות בכבוד "האזרחים הערבים", הוא הפך ל"אזרחים הלא יהודים" – אנשים שמקבלים את ההגדרה שלהם על דרך השלילה, כוכבים סביב הירח הגדול. זה לא סתם. מספר ימים קודם לכן, הודה לניר אורבך על שעיכב מעט את פיזור הכנסת, וכך אפשר לו להגיע בנוחות לטקס קבלת התואר של בנו באוניברסיטת אריאל. אריאל, מעוז הנורמליות, עיר ואם בישראל. גם זה לא סתם. הקמפיין של יאיר לפיד, שמנוהל בידי אנשי תקשורת ויועצים שהם התותחים הכבדים ביותר בנמצא, מכוון את כל התחמושת שלו לשם.
אם נהוג לומר בזלזול על לפיד שהוא חלול, שטחי או חסר הבנה עמוקה במתרחש סביבו, אז בכל הקשור ליהודה ושומרון, יש לו משנה סדורה שלא מביישת אף אחד מהמדינאים הגדולים שהיו כאן. את יאיר לפיד הזה דווקא חשוב לקחת ברצינות יתרה ולהאזין לדברים. מאז קיים את כנס המפלגה הראשון שלו באריאל עברו הרבה מים בנהר והתעצבה השקפתו המדינית, אז החל לומר בנאומיו שאין מנוס מלפנות 80-90 אלף מתנחלים; שהאחריות המוסרית שלנו היא לדאוג לפלסטינים לבית משלהם, ושהכסף של אזרחי ישראל קבור בין יצהר לאיתמר. הוא גם התנגד לכל סיפוח, הביע נכונות לפתוח את הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים, הצהיר שמתווה אביתר לא מחייב אותו מיד לאחר שהמתנחלים ירדו מהגבעה, ביקש לעצור את הנטיעות בנגב לדרישת רע"מ ולקח את הצד האמריקני כמעט בכל מחלוקת עם ישראל.
לאורך השנים, כשבחרנו במנהיגים של הימין, לא ידענו מה צופן לנו העתיד ומי יחליט להסתובב עלינו ב-180 מעלות. כך היה עם בגין, עם שרון וגם עם נתניהו, שאמנם לא הוביל מסירה של שטח גדול אך עקר פה והרס שם. במקרה של יאיר לפיד, לא מדובר בכתובת קטנה על הקיר אלא בכתובת אש עצומה. כשהוא מצויד בביידן, שעל פי דברי היועצת המדינית לשעבר שמרית מאיר "רואה בבנייה בהתנחלויות פשע מלחמה", וכשמאחוריו עומדות מפלגת מרצ, רע"מ ואולי המשותפת – הקדנציה של יאיר לפיד כראש ממשלה, אם ייבחר, עלולה להיות בלתי נשכחת, מצלקת.
ניסיונו הפוליטי של לפיד, ובתוכו מה שחווינו ממנו בשנה האחרונה, לא מותיר מקום לספק שמדובר בפוליטיקאי הכי חסר עכבות שפועל כיום בפוליטיקה הישראלית – זה שמסוגל להציע לחברת כנסת אנטי-ציונית להיות קונסולית ולייצג את ישראל בעולם רק כדי שתשחרר לו את הפקק; זה ששולח שליחים עם צ'ק פתוח לכפר קאסם, ולפי מקורות שונים אפילו בלא ידיעתו של ראש הממשלה.
ימנים ומתנחלים יקרים, בחודשים הקרובים ידברו אליכם ועליכם יפה ויעטפו אתכם בצמר גפן מתוק. יפזרו סביבכם דברי אלוהים חיים ודברי שבח לרגבי ארץ ישראל, במיוחד לרגבים שמחוץ לקו הירוק. זהו הקמפיין, זוהי צפירת ההרגעה המדומה. גם אם בנימין נתניהו אינו מייצג עוד את עמדותיכם, וגם אם התנהגותו כפוליטיקאי גורמת לכם לאי-נוחות, זוהי שעת מבחן. על אנשי מפלגתו של גדעון סער, שנעלמו כשסיעת רע"מ הקפיאה פעילות בעקבות עליית יהודים להר הבית, ונאלמו כשהחל שיתוף פעולה מחתרתי עם הרשימה המשותפת, כבר לא בטוח שאפשר לסמוך, במיוחד לא כשהם מנהלים שיחות לחיבור עם בני גנץ, שהצהיר בעבר שאין לו בעיה להישען על הרשימה המשותפת וככל הנראה יתמוך גם הוא במהלך. החלופה היא הרסנית, כשהפעם בראש עומד לפיד ולא בנט, שהיה בעברו, כידוע, מנכ"ל מועצת יש"ע. במצב כזה, נתניהו הוא הרע במיעוטו.
